פסק-דין בתיק עע 793/06

1.            לפנינו שלושה ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסקי דין של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר; עב 1511/06; עב 1512/06; עב 1514/06),  אשר ניתנו בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות של המשיבות לדיון. בית הדין האזורי חייב את המשיבות לשלם למערערות את התשלומים שלא הפרישו עבור עובדיהן, ודחה את תביעת המערערות לפיצויי הלנת שכר בגין אי העברת התשלומים. על דחיית התביעה לפיצויי הלנת שכר הגישו המערערות את הערעורים שלפנינו.

2.            המשיבות, למעט המועצה הדתית יבניאל (ע"ע 794/06), לא הגישו תגובתן לערעור. נאמנות לשיטתן בבית הדין האזורי, לא התייצבה אף אחת מן המשיבות לדיון שלפנינו (הדיון בשלושת הערעורים אוחד בהחלטה מיום 21.1.08).

רקע עובדתי

3.            המערערת מס' 1, הינה קרן השתלמות המהווה קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ובפקודת מס הכנסה (להלן-הקרן). המערערת      מס' 2, הינה קופת גמל כהגדרתה בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן-הקופה). ביום 14.5.06 הגישה הקרן תביעות כנגד המשיבה מס' 1 (המועצה הדתית מטולה), וכנגד המשיבה מס' 2 (המועצה הדתית יבניאל). הקופה הגישה באותו יום תביעה כנגד המשיבה מס' 3 (המועצה המקומית עילבון). בתביעותיהן, ביקשו הקרן והקופה לחייב את המשיבות להעביר אליהן  תשלומים ורשימות נתונים מעודכנות עבור עובדיהן בגין תקופות שונות במהלך השנים 2004-2006. עבור התקופה שממאי 2005 ואילך ביקשו הקרן והקופה, כי בית הדין יוסיף ויפסוק כנגד המשיבות פיצויי הלנת שכר בגין ההפרשות שלא הפרישו בתקופה זו. 

פסקי הדין של בית הדין האזורי

4.            בבית הדין האזורי לא הגישו המשיבות כתבי הגנה ולא הופיעו לדיונים המוקדמים שנקבעו. משכך, נעתר בית הדין לבקשת המערערות למתן פסקי דין על יסוד כתבי התביעה. בית הדין חייב את המשיבות להעביר למערערות את ההפרשות שלא הופרשו בגין עובדיהן, וקבע כי בגין הפרשות אלה לא יחויבו המערערות בתשלום פיצויי הלנה, אלא בתשלום ריבית פיגורים על פי תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות הגמל), התשכ"ד - 1964. בהתייחסו לתביעה לפיצויי הלנת שכר קבע בית הדין האזורי כי

 " הבקשה לפיצויי הלנה נדחית, שכן הסכומים שבכתב התביעה נקבעו על דרך האומדן ואינם מדויקים". 

עיקרי טענות הקרן והקופה בערעור שלפנינו

5.            בית הדין האזורי שגה בכך שדחה את התביעה לפיצויי הלנה על אף שהמשיבות לא הצביעו על נסיבות שיש בהן כדי לפטור אותן מתשלום פיצויי הלנה, משלא הגישו כתבי הגנה ולא התייצבו לדיון.  בית הדין רשאי להפחית מפיצויי ההלנה רק אם התמלא אחד התנאים הקבועים בחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 להפחתה.

6.            בית הדין האזורי נתן את פסקי הדין בהעדר התייצבות המשיבות על יסוד כתבי התביעה, ומשכך היה עליו לקבל את התביעות במלואן. 

7.            משהמשיבות לא פעלו בהתאם לחובתן להגיש למערערות רשימות מעודכנות של העובדים, לא היתה למערערות אפשרות אלא להגיש את התביעות על דרך של אומדן. בית הדין יצר בהחלטתו מציאות בה מעסיק אשר אינו מעביר את רשימות הנתונים יוצא נשכר.

עיקרי טענות המועצה הדתית יבניאל

8.            אין לחייב את המועצה הדתית בפיצויי הלנה משום שהיא נתונה במצב כלכלי קשה ונמצאת בתהליכי הבראה. מצבה הכלכלי הקשה אינו בשליטתה והוא נובע מכך שהמועצה המקומית יבניאל, אשר אמורה לשאת ב- 60% מנטל התקציב של המועצה הדתית,  אינה מעבירה את התשלומים.

9.            חיוב המועצה הדתית יבניאל בפיצויי הלנה הינו נטל כספי כבד, ויגרום לנזק ולפגיעה נוספת בעובדיה, שממילא אינם מקבלים את שכרם במועד בשל הקשיים הכלכליים.

10.        כאמור, המועצה המקומית עילבון והמועצה הדתית מטולה לא הגישו בפני בית דין זה את עמדתן, ולא התייצבו לדיון.

דיון והכרעה

11.       לאחר שעיינו בפסקי הדין שבערעור, בטענות הצדדים, ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, אם כי לא מטעמיו של בית הדין האזורי.

12.       סבורים אנו כי בית הדין האזורי טעה בכך שדחה את התביעה לפיצויי הלנה משום ש" הסכומים שבכתב התביעה נקבעו על דרך האומדן ואינם מדויקים". צודקת ב"כ המערערות, כי לא יכולה היתה לכמת במדויק את התביעה, משום שהמשיבות לא העבירו לידיה את רשימות העובדים המעודכנות והתשלומים עבורם. מצב דברים זה, בו המשיבות לא מילאו את חובתן ולא העבירו למערערות את הרשימות, ודאי שאינו מצדיק פטור מהשתת פיצויי הלנה מלאים על המשיבות.  יחד עם זה יש לשקול האם הפחתת פיצויי ההלנה, כפי שנהג בית הדין האזורי, מוצדקת בנסיבות העניין. 

13.      בבואנו להחליט בשאלה זו נלך בדרך בה הלך בית דין זה לאחרונה, שעה שנזקק לפסוק בתביעות המוגשות כנגד מועצות מקומיות ומועצות דתיות בגין אי ביצוע הפרשות כדין עבור עובדיהן, ופיצויי הלנה בגינן.  בפסק הדין שניתן בע"ע 437/03 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ - מועצה מקומית כפר כנא (טרם פורסם, 1.1.06; להלן-עניין מרכנתיל), נקבע כי לבית הדין סמכות להפחית את פיצויי ההלנה, גם כאשר צד אינו טוען זאת במפורש. ואלו, בין היתר, דברי הנשיא אדלר בעניין מרכנתיל בסוגיה שבמחלוקת:

"[2]...סוגיה זו מונחת לפנינו פעם נוספת לאחר שנידונה והוכרעה במספר פסקי דין ובין היתר בעע 73/03; עע 4/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ-עראבה מועצה מקומית (ניתן ביום 3.12.2003) ובעע 1529/04 קרו השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ-מועצה מקומית יאנוח ג'ת (ניתן ביום 8.11.2005). שם סברנו, כי הפחתת פיצויי הלנה תתאפשר רק מקום בו המועצה הוכיחה הגנה מתאימה המצדיקה הפחתתם. באותם מקרים, המועצה לא טרחה להגיש כתב הגנה ופסק הדין ניתן על יסוד כתב התביעה, כך שממילא לא הוכחה הגנה כלשהי שתוכל לעמוד ביסוד הפחתת פיצויי ההלנה. משכך, הושתו על המועצה פיצויי הלנה מלאים בגין אי העברת הכספים לקרן, חלק עובד וחלק מעביד.

[3] על פני הדברים, נראה כי היה מקום לחייב את המועצה גם בענייננו בתשלום פיצויי הלנה מלאים בגין אי העברת הכספים לקרן. אלא, שבית הדין בתוך עמו יושב, וצוק העיתים ומצבו המיוחד של השלטון המקומי מחייב עריכת איזון בין החומרה שיש לייחס לאי העברת הכספים לקרן, לבין הנטל הגלום בהשתת פיצויי הלנה מלאים על המועצה, עובדיה וקופת הציבור, שעה שהמועצה מצויה בהליכי הבראה...