פסק-דין בתיק עע 722/06

השופטת לאה גליקסמן :

      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור מר גלנוס ומר בקשי), כפי שתוקן בהחלטה מיום 8.11.2006, ובה נדחתה על הסף תביעתו של המערער.

הרקע לערעור, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי וכלל החומר שבתיק:

       בין המערער  (להלן - צברי) ומר בן יוסף לבין המשיבים 2 ו- 3 (להלן - אשכנזי ודורף) נחתמו שני הסכמים: האחד - הסכם בו צברי וחברת פ.ת.ה הנדסה בע"מ מעבירים את כל הקשור במשביחי מים P.T.H לחברת אשד גומיות אריזה בע"מ, תמורת סכום של 100,000 ש"ח, בניכוי חובות; בהסכם זה נקבע כי "חב' אשד תדאג להעסקתו של יגאל צברי במסגרתה" ; השני - הסכם להקמת חברה חדשה, אשר תרכוש מחברת אשד את כל זכויות הייצור של משביח מים P.T.H, כאשר חלוקת מניות ההון בין הארבעה היא שווה, 25% לכל בעל מניות. בסעיף 4 להסכם נקבע כי "אלי בן יוסף ויגאל צברי  מתחייבים בזאת לעבוד בחב' החדשה ולא לעסוק בשום עיסוק אחר".  (להלן - הסכמי ההתקשרות; נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה בבית הדין האזורי).

בשנת 1998  הגיש צברי בבית הדין האזורי לעבודה תביעה כנגד  הופ הנדסה בע"מ (להלן - חברת הופ) וכנגד אשד גומיות אריזה בע"מ (להלן- התובענה הראשונה), בה טען כי בינו לבין אשכנזי ודורף התגלעו סכסוכים, עקב דרישתו לקבל את המגיע לו על פי ההסכמים, וכי כחלק מהמאבק בינו לבין אשכנזי ודורף, מנהלי החברה, הם פיטרו אותו מעבודתו ביום 9.3.98, ללא הודעה מוקדמת. צברי הצהיר כי בכוונתו להגיש תביעה כנגד אשכנזי ודורף בעניין הפרת ההסכמים ביניהם, והתביעה בבית הדין לעבודה צומצמה לזכויות המגיעות לו בקשר לעבודתו ולסיום עבודתו בחברת הופ (פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וזכויות נוספות). כנגד התובענה הראשונה הוגש כתב תביעה שכנגד.

במקביל להגשת התובענה  הראשונה לבית הדין לעבודה, הוגשו על ידי הצדדים תביעות נוספות לבית המשפט המחוזי (ת.א. 2264/99; ת.א. 2271/99; ה.פ. 134/02 - להלן: התביעות שהוגשו בבית המשפט המחוזי). עניינן של תביעות אלה היה הסכמי ההתקשרות בין הצדדים וזכויות הצדדים על פי ההסכמים. צברי עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של 1/3 מהעסק ושל חברת הופ. כנגד צברי הוגשו תביעות שעניינן אי תחרות והימנעות מלעשות שימוש בסימן מסחרי.

הצדדים (וחברה נוספת בשם "בן גל זורמים בע"מ") הגיעו להסכמה על הסדר דיוני, לפיו בית המשפט המחוזי יכריע בכל הסכסוכים שבין הצדדים בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר הסכסוכים כוללים את כל התביעות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, התביעה המתנהלת בבית הדין לעבודה, וכן סכסוך שלא הוגשה לגביו תביעה בקשר לערבות אישית (להלן - התובענה המאוחדת). בהסדר הדיוני נקבע כי "פסק הדין שיינתן כאמור לעיל יהווה סוף פסוק לכל הסכסוכים שבין הצדדים הקיימים כיום".

בהמשך להסכמה הדיונית ניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.8.2003 פסק דין (להלן - פסק הדין המחוזי), בו נקבעו הוראות מפורטות לעניין זכאותו של צברי לקבל לבעלותו שליש ממניות ההון של חברת הופ והתנאים לכך. כן נפסק, כי בגין הסכומים שנתבעו בבית הדין האזורי לעבודה תשלם  חברת הופ לצברי סך של 45,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה למדד בלבד, מיום 9.3.98 ועד למועד התשלום בפועל, ובניכוי הסכומים שבפוליסת ביטוח המנהלים בגין פיצויי פיטורים. עוד נפסק כי על צברי להחזיר לחברת הופ טנדר מסוג איסוזו ועגלה שנטל.

ביום 11.5.2005 הגיש צברי כנגד חברת הופ, אשכנזי ודורף תביעה חדשה לבית הדין לעבודה (עב 4989/05; להלן - התביעה החדשה).  התביעה החדשה הוגשה תחילה לבית משפט השלום, אולם הועברה לבית הדין לעבודה בשל חוסר סמכות עניינית. בתביעה החדשה, תבע מר צברי מהמבקשים פיצוי כספי בגין הפרת ההתחייבות להעסיקו בחברת הופ, על פי הסכמי ההתקשרות בין הצדדים.

בקשת המשיבים לדחות על הסף את התביעה החדשה מחמת השתק עילה ו/או מעשה בית דין ו/או העדר עילה התקבלה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 19.7.2006, כפי שתוקנה בהחלטה מיום 8.11.2006, ומכאן הערעור בפנינו.

בהחלטה מושא הערעור קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות על הסף את התביעה החדשה, לנוכח העובדה כי התביעה החדשה מתייחסת לאותם צדדים, לאותם הסכמים ולאותה מסכת עובדתית שכבר הוכרעה בתובענה המאוחדת. בית הדין קבע כי בפסק דינה של כבוד השופטת חיות נקבעו זכויות צברי מכוח הסכמי ההתקשרות וקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ולא היתה כל מניעה שצברי יתבע במסגרת התובענה הראשונה סעד של החזרה לעבודה ו/או פיצוי כספי בשל הפרת ההתחייבות להעסיקו. פסק הדין המחוזי סיים את כל טענות הצדדים הנוגעות למערכת יחסי העבודה שביניהם ולהסכמי ההתקשרות, ולכן הוא מהווה מעשה בית דין. כן קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את הטענה כי עילת התובענה החדשה לא הייתה קיימת בעת הדיונים בתובענה המאוחדת, לנוכח העובדה כי עילת תביעה זו מבוססת על אותם הסכמים ואותה מסכת עובדתית בין הצדדים, שהוכרעה ביום 15.8.2003.

בהחלטה מיום 17.12.2006 נקבע כי הצדדים יגישו סיכומי טענותיהם בכתב, וכי פסק הדין יינתן על יסוד כלל החומר שבתיק בית דין זה ובתיק בית הדין האזורי.

בערעורו בפנינו טען צברי כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי פסק הדין המחוזי הכריע בכל הסכסוכים האפשריים שיכולים להתעורר בין הצדדים, וכאילו עילת התביעה החדשה נבלעה בפסק הדין. פסק הדין המחוזי הכריע אך ורק בסכסוכים שהיו רלוונטיים וקיימים בעת מתן פסק הדין. דרישת צברי להכיר בזכותו לעבוד בחברה הייתה לא אקטואלית, לנוכח העובדה שדורף ואשכנזי לא הכירו בבעלותו בחלק כלשהו בעסק. רק לאחר שנפסק כי צברי זכאי להיות הבעלים של שליש מהעסק קמו לתחיה כל הזכויות של צברי מכוח הסכמי ההתקשרות. עוד נטען, כי נושא העסקתו של צברי במסגרת העסק לא עמד בפני בית המשפט המחוזי, אשר דן רק בשאלת בעלות צברי בעסק. כמו כן נטען כי לכל היותר נוצר מעשה בית דין בנוגע לתקופה שקדמה למתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. כן הדגיש צברי כי דורף ואשכנזי נישלו אותו מבעלותו בעסק, כאשר מחד לא ניתן לצברי  לעבוד בעסק, ומנגד צברי מנוע מלעבוד בתחום עיסוקו והוא חתום על ערבות אישית לחובות העסק.

מנגד טוענים המשיבים כי יש להותיר על כנו את פסק דינו של בית הדין קמא, אשר קבע כי דין התביעה החדשה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין, לאור פסק הדין המחוזי.  כן טוענים הם, כי המערער העלה טענות חדשות במסגרת ערעורו אשר לא הועלו בפני בית הדין קמא, וכן טענות מבישות, ודינן של טענות אלה להימחק מכתב הערעור.

לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן:

בית הדין קמא סקר בצורה מפורטת את ההלכה הקובעת כי על תובע למצות בהליך דיוני אחד את מלוא טענותיו וסעדיו הנוגעים למסכת עובדתית מסויימת. משלא עשה כן התובע, ובהעדר היתר מבית המשפט לפיצול סעדים, התובע חסום מלהגיש תביעה חדשה המבוססת על אותה מסכת עובדתית ועילות תביעה שעליהן הושתתה התביעה הקודמת, וזאת מחמת מעשה בית דין. 

בענייננו, התביעה החדשה נוגעת לאותם צדדים לתובענה הראשונה, ומבוססת על אותה מסכת עובדתית ואותם הסכמים עליהם התבססה התובענה הראשונה. משכך, צדק בית הדין קמא כאשר קבע כי היה על צברי לכלול במסגרת התובענה הראשונה את כל טענותיו, לרבות הטענות שהעלה בתביעה החדשה, ומשלא עשה כן, דינה של התביעה החדשה להידחות מחמת מעשה בית דין.

אין לקבל את טענת צברי לפיה התביעה החדשה לא היתה אקטואלית בשעת הדיון בתובענה הראשונה, וכי רק משהוכרה זכאותו לבעלותו בשליש מהעסק במסגרת פסק הדין המחוזי, נולדה העילה הנתבעת בתביעה החדשה. ראשית, כאשר תבע צברי במסגרת התובענה הראשונה את זכויותיו, היה עליו לתבוע את כל הזכויות הנובעות מההסכמים בין הצדדים והנובעות מבעלותו בשליש מהעסק,  ובין היתר היה עליו לכלול את התביעה לזכותו לעבוד בעסק, ולתבוע אכיפה או פיצוי כספי בקשר לזכות זו.  תביעה זו ללא ספק נובעת מאותה מסכת עובדתית והסכמית, ולא היה כל טעם והצדקה בהשעיית התביעה החדשה עד להכרעה בטענות שהועלו במסגרת התביעות שהוגשו בבית המשפט המחוזי; שנית, צברי עתר למתן פסק דין הצהרתי אשר יצהיר על זכויותיו, כפי שהיו קיימות בעת הגשת התובענה הראשונה והתביעה לבית המשפט המחוזי. מכאן, כי פסק הדין המחוזי הצהיר על מצב שהיה קיים בעת הגשת התובענה הראשונה, ולא יצר עילת תביעה חדשה. מכל מקום, ככל שרצה צברי שלא לכלול בתובענה הראשונה את התביעות הנובעות מבעלותו בשליש מהעסק, היה עליו להגיש בקשה לפיצול סעדים.

גם טענת צברי לפיה ניתן היה לכל היותר לחסום את תביעתו הנוגעת לתקופה שקדמה למועד מתן פסק הדין המחוזי, אולם יש להתיר לו לתבוע את הזכויות בנוגע לתקופה שלאחריו, דינה להידחות. פסק הדין בתובענה המאוחדת ניתן על סמך הסכמת הצדדים לסיים את כל הסכסוכים שביניהם על דרך הפשרה. הטענות שהועלו במסגרת התובענה החדשה, נוגעות כאמור לאותה מערכת עובדתית והסכמית עליה הושתתו התובענה הראשונה והתביעות בבית המשפט המחוזי,  ועל כן הן נכללות בגדר הסכסוכים שהיו בין הצדדים אותה עת. משלא העלה צברי במסגרת התובענה הראשונה או התביעות שהוגשו בבית המשפט המחוזי את הטענות המועלות במסגרת התביעה החדשה, אין מנוס אלא לראות בו כמי שויתר על אותן טענות, וזאת לאור הסכמתו כאמור כי הסכסוך בין הצדדים יוכרע במלואו במסגרת התובענה המאוחדת. על כן, אין לאפשר לו להעלות כיום תביעות שעילתן נוצרה  בטרם מתן פסק הדין המחוזי,  בטענה כי הן נוגעות גם למועד המאוחר למתן פסק הדין. זאת ועוד. במתן היתר שכזה לצברי יהיה  משום פגיעה בלתי מוצדקת במשיבים, אשר יש להניח כי נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה, מתוך הנחה כי לאחר מכן לא ייאלצו להתדיין בהליכים משפטיים נוספים הנוגעים לאותה מסכת עובדתית והסכמית שבין הצדדים.

סוף דבר: הערעור נדחה. צברי ישלם למשיבים שכ"ט עורך דין בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 

ניתן היום ב' בתמוז התשס"ז (11 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

________________                ______________                    __________________

השופט יגאל פליטמן                  השופטת נילי ארד                      השופטת לאה גליקסמן

___________________                      _____________________