פסק-דין בתיק עע 689/05

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דינה אפרתי), אשר דחה את הערר של המערערת וקבע כי הסירוב בלשכת התעסוקה נרשם כדין על פי הוראות חוק שירות  התעסוקה, התשי"ט  - 1959.

2.         העובדות הן:

א.        המערערת בת 37 אם לחמישה ילדים עלתה מאתיופיה בשנת 1990, מדברת עברית ומעולם לא יצאה לעבוד.

ב.         לשכת התעסוקה הפנתה את המערערת לעבודות ניקיון ביום 19.4.05 בחברת עמישב שירותים בע"מ בין השעות 12:00 ל- 17:00 חמישה ימים בשבוע.

ג.         המערערת היתה בראיון עבודה ועל גבי טופס ההפניה רשם המעסיק

"אין לה ניסיון בעבודה וכן לא דוברת עברית טובה".

ה.        בעקבות התרשומת על גבי טופס ההפניה, התקשר פקיד ההשמה של לשכת התעסוקה אל המעסיק ביום 3.5.05 וכתב את תוכן השיחה בכתב ידו ובמחשב כדלקמן:

                        "לפי דבריו של המעסיק...טוענת בראיון עבודה שלא יכולה לעבוד בניקיון, לא מוכנה, לא יודעת לנקות ושעשתה רושם שלא מדברת עברית."

ו.         כעולה מדף רישום ההתייצבות, המערערת טענה כבר בעבר ביום 22.6.04 עת הופנתה לקיטרינג השרון שאינה יודעת לנקות, ובגין כך נרשם לה סירוב, אשר בסופו של דבר בוטל לאור מצבה הכלכלי ולאור רצון מנהל הלשכה לתת לה הזדמנות שנייה להתקבל לעבודה.

            כמו-כן מהגיליון עולה שהמערערת הופנתה פעמים רבות על ידי לשכת התעסוקה לעבודה, אך או שאיחרה את המועד או שנמצא שאינה מתאימה.

ז.         המערערת הגישה ערר, ועדת הערר של אזור השרון הצפוני ונתניה דחתה ביום 25.5.05 את הערר:

"העוררת הופנתה לעבודות ניקיון והמעסיק רשם כי אין ניסיון וכן לא דוברת עברית טוב. העוררת עלתה לארץ בשנת 1990 והועדה התרשמה כי היא דוברת עברית סבירה לצורך תקשורת עימה.

העוררת אמנם לא עבדה מעולם, אולם אין ספק כי היא מנקה את ביתה ומכירה את עבודת הניקיון אשר אינה דורשת, לימוד, הכשרה או ניסיון של עבודה בשכר.

הועדה קובעת כי המערערת לא עשתה מאמץ כן וסביר על מנת לקבל את העבודה ועל כן הסירוב נרשם כדין. לדחות את הערר."

3.         בית הדין האזורי בפסק דינו דחה את הערעור בקובעו:

                        " על פי ההלכה הפסוקה "כללי מינהל תקינים מחייבים לדרוש מרשות מינהלית המבקשת לבסס החלטה מינהלית ("סירוב") על גירסה עובדתית המושמעת בעל -פה (שיחת טלפון עם המעסיק) לקיים שני תנאים מצטברים:

                        האחד- לקיים את שיחת  הטלפון סמוך  ככל האפשר למועד בו נודע לרשות על דבר עמדת המעסיק.

ושנית להעלות את תוכן השיחה על הכתב, בפירוט מלא ככל האפשר ובציון תאריך וחתימה של עורך התרשומת. אז ורק אז יכול שיהיה משקל ראייתי לדברי המעסיק אשר יובאו בפני הרשויות המוסמכות כעדות מכלי שני." (ע"ע 1157/01 לילי אלמוג נ' שירות התעסוקה, עבודה ארצי, כרך לג(74) 31, בעמ' 3 לפסק הדין).