פסק-דין בתיק עע 680/06

השופט שמואל צור

1.         המערער הינו עובד רשות הדואר ( המשיבה) מאז הקמתה בשנת 1987. לפני הקמת  רשות הדואר,  היה המערער עובד משרד התקשורת מאז שנת  1967. במרוצת השנים מילא המערער מיגוון של תפקידים ובשנת 1994 הוא מונה לתפקיד סגן מנהל אגף שירותי הרווחה, בכפיפות למר דוד חן ז"ל, שהיה מנהל אגף שירותי הרווחה  במשיבה (נספח א' לכתב התביעה).

2.         בחודש פברואר 2000 נפטר מר חן (להלן גם- המנוח) ועם פטירתו נוצר צורך למנות לו ממלא מקום עד לאיוש קבוע של משרתו בדרך של מכרז. על רקע זה קיבל המערער ביום 1.3.2000 מינוי כממלא מקום של "הממונה על שירותי הרווחה", בכפיפות לסמנכ"ל משאבי אנוש (להלן - המינוי).

אין חולק כי מינוי זה כממלא מקום של "הממונה" כמוהו כמינוי בפועל למשרת הממונה על אגף שרותי הרווחה. מינוי זה נעשה ביוזמת יו"ר נציגות העובדים מר ראובן כראזי (להלן- מר כראזי), כדי למנוע את מינויו של אחד מבעלי החוזים הבכירים לתפקיד מנהל אגף הרווחה.

3.         למרות הזמן הרב שחלף מאז המינוי, לא פורסם מכרז לתפקיד מנהל אגף שירותי הרווחה והמשיבה לא פעלה לאיוש המשרה דרך קבע. בנסיבות אלה המשיך המערער לכהן, בו בזמן, בתפקיד "ממלא מקום" מנהל האגף לשרותי רווחה ובתפקיד סגן מנהל האגף. המערער ביקש להתמנות לתפקיד מנהל האגף, אך המשיבה נמנעה מלפרסם מכרז לאיוש המשרה.

4.         סמוך לאחר המינוי, נתגלעו חילוקי דעות לגבי מעמדו של המערער ותנאי השכר המגיעים לו כממלא מקום מנהל אגף שירותי הרווחה. לטענת המערער, תפקיד ממלא מקום מנהל האגף, אותו ביצע בפועל, זהה מכל בחינה, לתפקיד אותו ביצע המנוח, אשר משרתו הוגדרה כ"משרה מיוחדת". לטענתו המשרה לה מונה כממלא מקום מזכה אותו בחוזה בכירים - דרג א'. לטענתו, המשיבה מנעה ממנו שלא כדין קבלת שכר לו היה זכאי המנוח, לרבות תוספת כוננות. עוד טען המערער כי בפועל מילא שני תפקידים: מנהל האגף וסגן מנהל האגף ועל כן היה זכאי לתשלום עבור ביצוע כפל תפקידים, על כל התוספות וההטבות הנילוות.  המערער ציין, כי פנה אל המשיבה והתריע על קיפוח זכויותיו הכלכליות, אך המשיבה לא עשתה דבר לתיקון המצב.

5.         הוסיף המערער וטען כי השינוי המבני שהכפיף את שירותי הרווחה לסמנכ"ל משאבי אנוש במקום למנכ"ל, פוגע בו אישית ונראה כהבעת אי אמון ביכולתו למלא את תפקיד מנהל האגף. לטענתו, היה על המשיבה להותיר על כנו את ההסדר לפיו מנהל אגף הרווחה כפוף ישירות למנכ"ל.

6.         בקשר למחלוקות אלה, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בירושלים. בתביעתו טען המערער, בין היתר, כי על רשות הדואר היה לתת לו כתב מינוי כמנהל אגף החל ביום 1.3.00. כן ביקש המערער לקבוע שעל הרשות היה לתגמלו כלכלית בהתאם לשתי המשרות שמילא בפועל או, לחילופין, בהתאם לתנאי העסקתו של המנוח (דרגה 25 בדירוג המנהלי ותוספת של 50 שעות כוננות חודשיות). כן טען המערער, כי היה על הרשות לבטל את הודעת המנכ"ל בדבר הכפפת אגף הרווחה לסמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש ולהותיר את האגף בכפיפות ישירה למנכ"ל. המערער תבע פיצוי  בסך של 15,000 ש"ח על עוגמת נפש שנגרמה לו בשל אי מינויו דרך קבע למשרת הממונה על האגף והפגיעה במעמדו.

7.         המשיבה טענה כי כפיפות אגף הרווחה ישירות למנכ"ל בתקופת כהונתו של מר חן ז"ל, נבעה ממערכת יחסים לקויה בין המנוח לבין הסמנכ"ל דאז  והשבת האגף בשנת 2000 לכפיפותו של סמנכ"ל משאבי אנוש, נעשתה משיקולים עניינים - מקצועיים. עוד טענה המשיבה, כי כינוי המערער כ"ממונה" בהודעה לא פגעה במעמדו ובפועל הוא ביצע תפקיד של מנהל אגף. אשר לתנאי השכר נטען, כי המערער לא היה זכאי לקבלת שכר לפי דרגה 25, שכן דרגת השיא הצמודה למשרת מנהל האגף הינה 24. לטענת המשיבה, דרגה 25 הוענקה למר חן ז"ל כדרגת פרישה מיוחדת על רקע המחלה הקשה בה לקה ומבלי ששונה מתח הדרגות התקני הצמוד למשרה. עוד הוסיפה המשיבה כי המערער לא נדרש לביצוע כוננויות בפועל ועל כן לא היה זכאי לתוספת כוננות, אשר ממילא לא נכללה בתנאי השכר הצמודים למשרה.

8.         בית הדין האזורי (השופטת שרה שדיאור; עב 1132/01), דחה את תביעתו של המערער על כל רכיביה. בית הדין קבע אומנם כי הודעת המינוי שנמסרה למערער היתה לקויה, שהרי מדובר במינוי בפועל למשרת מנהל אגף שירותי רווחה ולא במינוי של מילוי מקום. עם זאת, לא מצא בית הדין בעובדה, כי מינויו של המערער כפי שנעשה היה נגוע בפגם היורד לשורשו של עניין או פוגע בזכויותיו. אשר לעובדה שלא פורסם מכרז כדין למשרת המנהל, ציין בית הדין כי למרות שהמשיבה היתה ערה להליכים הראויים לאיוש המשרה ולא נקטה בהם, לא עלתה התנהלותה כדי חוסר תום לב. בית הדין קבע כי המניעים לדרך התנהלות הרשות לא נבעו ממניעים של פגיעה במערער. אדרבה - המשיבה היתה מעוניינת שהמערער ימשיך בתפקידו וחששה שנקיטת הליכים פורמאליים לאיוש משרת מנהל אגף שירותי הרווחה בדרך של מכרז יביא ללחצים ל"מינוי פוליטי", והמערער יפסיד את התפקיד למי שאינו ראוי לו.

9.         בית הדין לא מצא כי הכפפת אגף הרווחה לסמנכ"ל משאבי אנוש מהווה פגיעה במעמד המערער. את קביעתו זו ביסס בית הדין על עדותו של מר כראזי ממנה עולה כי המהלך נעשה ביוזמתו, לאחר היוועצות עם כל הצדדים הרלוונטיים, ומשיקולים ענייניים. בית הדין קבע כי ההחלטות בדבר מינויו של המערער והשינוי המבני נעשו במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה ועמדו באמות המידה של סבירות, תום לב, מידתיות והגינות.

אשר למשך תקופת כהונת המערער ב"מינוי בפועל", קבע בית הדין כי אכן יש פגם בהתמשכותה של תקופה זו, ויש משום חוסר תום לב וחוסר הגינות בהותרת המערער תקופה ארוכה בחוסר וודאות וחוסר בטחון ויציבות באשר להמשך שירותו.

עם זאת נקבע כי חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו מקים למערער "זכות קניינית" או "זכות ראשונים" למינוי דרך קבע לתפקיד מנהל האגף, ועדיין קיימת חובת עריכת מכרז למשרה זו, בהיותה "משרה פנויה בתקן" ולאור עקרון שוויון ההזדמנויות באיוש משרות בגופים ציבוריים. לפיכך, לדעת בית הדין האזורי, הדרך הראויה שבה על המשיבה לנקוט היא פרסום מכרז למנהל אגף הרווחה, תוך מתן אפשרות למערער לגשת למכרז ולהתמודד על התפקיד. לאור האמור,  דחה בית הדין את תביעת המערער לפיצוי על נזק לא ממוני. 

10.       בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לתנאי שכר של ממלא משרה מיוחדת. בית הדין קבע כי לא הוכח בפניו כי משרת מנהל אגף הרווחה נקבעה כ"משרה מיוחדת". כן נקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח מהו שיעור השכר הספציפי לו הוא זכאי אילו היה מועסק בחוזה של "משרה מיוחדת". בית הדין דחה אף את תביעת המערער לתשלום תוספת כוננות וקבע כי לא הוכח הצורך בהעמדתו בכוננות כי, בפועל, המערער לא ביצע כוננויות וכי אין מדובר בתוספת המהווה חלק מתנאי העסקתו של מנהל אגף שירותי רווחה.

11.       בערעורו בפנינו חוזר המערער על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי. לטענתו, היה על בית הדין לקבוע כי התפקיד אותו הוא מבצע יהיה זהה לחלוטין לתפקידו של מר חן ז"ל ובשל כך קמה לו הזכות לתנאי שכר שקיבל המנוח ובכלל זה 50 שעות כוננות חודשיות ו-20% פרמיה. כן נטען כי אותן הנסיבות אשר גרמו להכפפת המנוח למנכ"ל המשיבה חלות גם עליו ואין הצדקה להכפיפו לסמנכ"ל משאבי אנוש. מוסיף המערער וטוען כי משרת המנוח נמנית על המשרות המיוחדות על פי חוק הדואר ועל פי ההסכמים הנוהגים ברשות. לטענתו, טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי לא הושלמה הפרוצדורה לקביעת משרת המנוח כמשרה מיוחדת.

עוד טוען המערער כי תוספת כוננות הינה בבחינת שכר עבודה רגיל ותפקיד מנהל אגף מחייב אותו להיות נכון להיקרא בכל יום מחוץ לשעות העבודה ולכן מזכה אותו בתשלום עבור שעות כוננות.   

12.       המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה פסק הדין מעוגן היטב בחומר הראיות שהיה בפני בית הדין ואין בנימוקי הערעור כל טעות משפטית או נימוק המצדיקים התערבות במימצאיו ובמסקנותיו של בית הדין. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית הדין האזורי קיבל את כל טענותיה בנוגע להליך מינויו של המערער ולאי עריכת המכרז לאיוש המשרה דרך קבע ולא מצא פגם מהותי או התנהגות בלתי סבירה מצידה בדרך מינויו של המערער לתפקיד ובתנאי השכר אשר הוענקו לו. לטענת המשיבה, היא פעלה בעניין שכרו של המערער כמו בכל מקרה אחר של מינוי בפועל בהתאם להוראות התקשי"ר. לטענתה, גם אם היה המערער זוכה במכרז לתפקיד מנהל אגף הרווחה, אין בכך כדי להקנות לו דרגה נוספת, שכן ערב מינויו למנהל האגף במינוי בפועל הוא היה מדורג בדרגה הגבוהה ביותר הצמודה למשרה (דרגה 24 +).

13.       לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובהשלמת טיעונם בעל פה, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות. בחינת הערעור מעלה כי פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט ומנומק כראוי, הוא מבוסס היטב על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו ומסקנותיו מסתברות נכונה מתשתית זו. מעבר לצורך נעמוד להלן על מספר נקודות הראויות להתייחסות.

14.       משנת 1994 כיהן המערער כסגן וכממלא מקום של מנהל אגף שרותי רווחה בכפיפות למר דוד חן ז"ל (המנוח). באותה עת היה אגף הרווחה כפוף למנכ"ל הרשות מטעמים אישיים הנוגעים למנוח וקודם לכן היה האגף ממוקם בכפיפות לאגף משאבי אנוש.