פסק-דין בתיק עע 675/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער הגישה לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה למתן סעד הצהרתי (להלן - התביעה העיקרית) בה נתבקש בית הדין לקבוע, בין השאר, כי המערערת שילמה את מלוא חובה למשיב בתיק עב'  3948/03, וכי היא זכאית לקזז את סכום היתר אשר הועבר לטובת המשיב בתיק הוצל"פ         3-05-01654-26, (להלן - תיק הוצל"פ) בסך 260,000 ש"ח מכל תשלום עתידי שתהא חייבת המערערת לשלם למשיב כשכר או כגימלה בכפוף להוראותיו של חוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר).

2.         במקביל להגשת התביעה העיקרית עתרה המערערת לבית הדין האזורי, לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגדה וליתן צו ארעי לעיכוב הליכים אלה.

3.         בית הדין האזורי (השופטת סיגל מוטולה דוידוב; עב 4259/06; בשא 4936/06) דחתה את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ואת הבקשה לצו ארעי במילים הבאות:

                        " לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה ובתגובה, שוכנעתי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו, כפי שנוסחה, נתונה לראש ההוצאה לפועל. מטעם זה, הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל וכן הבקשה למתן צו ארעי נדחות.

כיוון שהעדר הסמכות העניינית שולל גם את האפשרות לדון בתביעה העיקרית. ב"כ התובעת יודיע תוך 30 יום, אם ניתן למחוק את התביעה ו/או להעבירה ללשכת ההוצאה לפועל".

4.         המערערת ערערה ברשות על החלטה זו לבית דין זה, אך הערעור נדחה (ע"ע 000386/06 מיום ז' תמוז תשס"ו-3.7.06 להלן - פסק הדין שבערעור).

5.         ביום 24.7.06 הגיש המשיב לבית הדין האזורי בקשה לדחיית התביעה העיקרית, כשהוא מנמק בקשה זו בפסקי הדין של בית הדין האזורי ובית דין זה אשר פסקו, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה העיקרית נתונה ליו"ר ההוצאה לפועל ולא לבית הדין לעבודה.

6.         המערערת הגיבה על בקשה זו וטענה, כי אין מקום לדחיית התביעה העיקרית בעיקר מן הטעם שלבית הדין לעבודה הסמכות לדון בטענת הקיזוז הכלולה בתביעה העיקרית. על פי טענה זו תהא המערערת זכאית לקזז כנגד חובה בתיק ההוצל"פ כל סכום שתחוב בעתיד למשיב בגין שכר או גמלה בכפוף להוראות חוק הגנת השכר. זכות זו אכן תתגבש רק לאחר ההכרעה בטענת המערערת, כי חובה למשיב נפרע ואף ביתר, ולכן, אין מקום בשלב זה לדחיית התביעה העיקרית.

7.         בית הדין האזורי בתל אביב (עב' 4259/06; השופטת סיגל דוידוב מוטילה) דחה את התביעה העיקרית בנימוקים הבאים:

1.         לא ברור כיצד תגובה זו עומדת בקנה אחד עם פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 3.7.06.

2.         בהעדר סמכות עניינית (כמפורט בהרחבה בפסק הדין בתיק ע"ע 386/06); בהעדר בקשה מצד התובעת להעביר את התביעה לערכאה השיפוטית המוסמכת; ובהתחשב בכך שטענות דומות כבר הועלו בפני ההוצאה לפועל כך שאין טעם להעבירן אליה בשנית - התביעה נדחית."

8.         בערעור על פסק דין זה חזרה וטענה המערערת על העוול הגדול שנגרם לה בשל כך שסכום החוב בסך 33,000 ש"ח, בו חויבה בפסק דין בפשרה, (להלן - פסק-הדין) תפח לסכומים של מאות אלפי שקלים. עוד טענה המערערת, כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בטענת הקיזוז, וכי בית דין זה לא דן בטענה זו, בפסק הדין שבערעור. המערערת הביעה את חששה, כי דחיית התביעה העיקרית, כפי שנעשתה על ידי בית הדין האזורי, עלולה לשמש מעשה בית דין, שיחסום את תביעת הקיזוז של המערערת בעתיד.

9.         ב"כ המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען עוד, כי בית דין זה דן בטענת הקיזוז בסעיף 16 לפסק הדין שבערעור.

10.       ב"כ המשיב צדק, כי בית דין זה דן במפורש בטענת הקיזוז בסעיף 16 לפסק הדין שבערעור, אך הדברים טעונים הבהרה. בית דין זה קבע לעניין זה,  כי זכות הקיזוז תעמוד למערערת, רק אם יקבע ראש ההוצאה לפועל, כי פסק הדין בוצע במלואו, וכי קביעה זו היא אכן בסמכות ראש ההוצאה לפועל.

בשלב זה טרם ברור, האם קיים חוב של המשיב למערערת שיש זכות לקזזו. אם יקבע ראש ההוצאה לפועל, כי נגבה מהמערערת סכום מעל החוב הפסוק, וכי יש להחזירו למערערת, אז תיווצר זכותה של המערערת לקיזוז. אם יהיה מי שיחלוק על זכותה של המערערת לקיזוז הסמכות לדון במחלוקת זו תהא אכן לבית הדין לעבודה ולא לראש ההוצאה לפועל (דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה שישית 194(ג) והאזכורים שם). במקרה זה דחיית התביעה העיקרית לא תהווה מעשה בית דין החוסם את תביעת הקיזוז, של המערערת.

11.       בכפוף לאמור לעיל הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום י' בניסן, תשס"ז (29 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.