פסק-דין בתיק עע 633/06

השופטת נילי ארד

1.      בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סאמט ונציג ציבור מר שלמה פרלוב; עב 2798/02) דחה את  תביעתה של המערערת לתשלום בגין מכסת שעות ניהול, גמול  ניהול, גמול החינוך המיוחד, זכויות בגין הליך החיטוב ושעות גיל. כנגד פסיקתו זו הגישה המערערת ערעורה לפנינו.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו

2.           המערערת הייתה מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד "אביבים" בנתניה (להלן: בית הספר לחינוך מיוחד) משנת 1971 ועד לסגירתו בשנת 1983. בשנתיים שלאחר מכן עבדה בהדרכה ובהוראה בחינוך המיוחד ומשכורתה שולמה לה לפי דרגת מנהל בית ספר מיוחד. לאחר שזכתה במכרז, מונתה המערערת לשמש בתפקיד מנהלת בית הספר היסודי ממלכתי "הלל צור" בנתניה, שהיה באותה עת בשלבי צמיחה והקמה ראשוניים (להלן:  בית הספר היסודי).

במכתב מיום 11.7.85 הודע למערערת על החלטתה של הועדה הפריטטית מיום 5.6.85 אשר דנה בהשתלבותה כמנהלת בית הספר היסודי ובזכויותיה, וזו לשון ההחלטה:

           "1. הגב' מ. ארביב, בהיותה מנהלת נפלטת תקבל לניהול ביה"ס בנתניה   בי"ס "ה.צור".

2.  נפח משרתה יקבע כפי שיוחלט לגבי כלל המנהלים העובדים מעל למשרה.

              3.  גמול הניהול וגמול ח. מיוחד שקיבלה עד כה לא יפגעו גם לאחר

                   קבלת ניהול בי"ס קטן" (להלן: החלטת הוועדה).

במסגרת תכתובת בעניינה של המערערת הובהר, כי משכורתה תורכב מ- 22 שעות ניהול ו- 14 שעות הוראה. זאת, בהתאם לפנייתו של מר רוט, מפקח בית הספר היסודי באותה עת, אל מר יוסף לנג שהיה ממלא מקום מנהל מחוז המרכז במשרד החינוך במכתבו מיום 24.11.85 (להלן: תוספת שש שעות ניהול). במהלך ספטמבר 1995 החלה רפורמת חיטוב בבית הספר היסודי במסגרתה הועברו כיתות ז' - ח' מבית הספר לחטיבות ביניים נפרדות (להלן: רפורמת החיטוב).

על רקע זה, נדרש בית הדין האזורי לדיון בתביעתה של המערערת.

3.            המחלוקת מושא הדיון בתביעתה של המערערת הוגדרה כך בפסק דינו של בית הדין האזורי: "שאלת פרשנות החלטת הוועדה מיום 5.6.85 והשלכותיה לעניין זכויותיה רכיבי שכרה של התובעת ובכללם, היקף משרתה, שעות הניהול, גמול הניהול, וגמול החינוך המיוחד" וזכאות המערערת "לזכויות מכח הליך החיטוב, להפחתת "שעות גיל" מבסיס משרתה" וזכאות משרד החינוך לקיזוז סכומים ששולמו לה ביתר.

פסק דינו של בית הדין האזורי

4.            בהסתמך על טיעוני הצדדים, וכלל חומר הראיות דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת על כל רכיביה. עיקר טעמיו לכך מפורטים להלן.

5.   אשר ל פרשנות החלטתה של הוועדה הפריטטית, עליה נסמכה המערערת בתביעתה למכסת שעות ניהול, גמול ניהול וגמול חינוך מיוחד, קבע בית הדין כי " למעשה מתוקף החלטת הוועדה חלה "הקפאה" של זכויות התובעת ככל שנוגעות לגמול הניהול וגמול החינוך המיוחד". על רקע זה נדרש בית הדין לדיון ברכיבי תביעה אלה:

התביעה לתשלום בגין גמול ניהול - מתוקף החלטתה של הוועדה הפריטטית שולם למערערת גמול ניהול לפי שיעור גמול ניהול בחינוך המיוחד, למרות ששימשה כמנהלת בית ספר יסודי. בהתאם, שולם למערערת גמול ניהול בגין מכסה של 11 כיתות חינוך מיוחד, גמול שהיה גבוה מזה לו הייתה זכאית כמנהלת בית ספר יסודי קטן. במהלך השנים גדל בית הספר היסודי ובעת הגשת התביעה היו בו 18 כיתות. גמול הניהול ששולם לה באותו מועד, לפי מכסה של  13 כיתות בחינוך המיוחד, היה גבוה בשיעורו מגמול ניהול שהייתה זכאית לו עבור ניהול 18 כיתות בחינוך הרגיל. משלא הוכחה כל פגיעה בזכויותיה לתשלום גמול ניהול, נדחתה תביעתה ברכיב זה.

התביעה לגמול חינוך מיוחד - בית הדין דחה את טענת המערערת לפיה היה על משרד החינוך להמשיך ולשלם לה גמול חינוך מיוחד בהתאם להיקף המשרה בעת סיום עבודתה כמנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, וכפי שגמול זה עודכן מעת לעת. זאת, הן מן הטעם שבעת הגשת התביעה לא הייתה המערערת מנהלת מוסד של חינוך מיוחד וגם לא עבדה בפועל בחינוך המיוחד; והן מכיוון שהחלטת הועדה הקפיאה את זכויותיה ככל שהמדובר בגמול ניהול ובגמול חינוך מיוחד. בנסיבות אלה, נקבע כי המערערת זכאית ל"תשלום גמול החינוך המיוחד לפי השיעור שהיה קבוע במועד מתן ההחלטה ובהסתמך על שכרה המשולב בלבד, ואין כל הצדק לעדכן את שכרה בהתאם לשכרם של מנהלי מסגרות  חינוך  בחינוך המיוחד".

6.       נדחתה תביעתה של המערערת להיקף משרה בשיעור 144.41% בהתבסס על היקף משרתה בעת סיום עבודתה כמנהלת בית ספר לחינוך מיוחד. בית הדין קבע, כי אין היא זכאית להיקף משרה העולה על שיעור של משרה מלאה, שכן לפי תקנון עובדי הוראה, אישור לעבודה במשרה העולה בהיקפה על משרה מלאה ניתן מידי שנה. משכך הוא, אין המערערת זכאית להיקף משרה כפי שהיה לה בעת שהייתה מנהלת בית ספר בחינוך המיוחד.

7.      נדחו טענות המערערת בדבר חישוב מכסת שעות ניהול. בנדון זה, לא הייתה מחלוקת כי מכסת ניהול מחושבת בהתאמה למספר כיתות בית הספר, באופן שעבור כתה אחת בבית ספר, זכאי המנהל לשתי שעות ניהול. בהתאם, בעת ששימשה כמנהלת בית ספר בחינוך המיוחד, בן 11 כיתות, עמדה  מכסת שעות  הניהול  שלה על  22 שעות ניהול. לאחר סגירת בית הספר לחינוך מיוחד, ועם המעבר לניהול בית הספר היסודי בן 8 כיתות, הייתה המערערת זכאית למכסת 16 שעות ניהול. במצב דברים זה, נקבע הסדר זמני, לפיו ניתנה למערערת תוספת שש שעות ניהול.