פסק-דין בתיק עע 630/07

השופט שמואל צור

1.         המערער, יליד 1950, הועסק בעיריית אור יהודה החל משנת 1965. בשנים 1978 - 1994, כיהן המערער כנבחר ציבור בעירייה ובסיום תקופה זו (החל מחודש פברואר 1995) שב למעמד של עובד וכיהן במספר תפקידים. תפקידו האחרון של המערער היה ראש לשכת ראש העיר.

2.         בחודש נובמבר 2003 התקיימו בחירות לראשות עיריית אור יהודה וראש העיר המכהן, מר יצחק בוכובזה, נבחר שוב לתפקיד זה. סמוך לאחר בחירות אלה החליט ראש העיר לפטר את המערער והוא זומן להופיע בפני וועדת פיטורים. המערער לא התייצב בפני הוועדה בטענה שבא כוחו הפסיק לייצגו וכן מנימוקים בריאותיים. ביום 27.11.03 החליטה ועדת הפיטורים לאשר את פיטוריו של המערער.

3.         בקשר להחלטת פיטורים זו הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה לסעד זמני לביטול הפיטורים ובעקבותיה הגיש גם כתב תביעה למתן סעדים קבועים. לטענת המערער, פיטוריו לא היו מוצדקים עניינית, תיפקודו היה תקין וההחלטה לפטרו הייתה נגועה בשיקולם פסולים. כמו כן טען המערער כי לא נערך לו שימוע כדין.

4.         בית הדין האזורי בתל אביב (הנשיאה עליה פוגל ונציגי ציבור גב' שור ומר פוקס; תיק עב' 8015/03) דחה את תביעת המערער. בית הדין קיים דיון מפורט וממושך, שמע ראיות משך מספר ישיבות והגיע למסקנה כי פיטוריו של המערער היו משיקולים ענייניים. בית הדין האזורי התייחס למכלול הראיות שהיו בפניו וקבע כי השיקולים שעמדו ביסוד החלטת הפיטורים היו ענייניים, היינו - פיטורי המערער נעשו בשל תיפקודו הליקוי כעובד ולא היו נגועים בשיקולים זרים, פוליטיים או אחרים. לעניין זה התבסס בית הדין האזורי, במיוחד, על תצהירו ועדותו של ראש העיר מר בוכובזה.

            בית הדין האזורי עמד על שורת תפקידים שביצע המערער, בהם מנהל מחלוקת משאבי אנוש, ממונה על הפשרת המשרדים החדשים, מנהל היכל הספורט העירוני, ראש לשכת ראש העיר ועוד. בית הדין ציין כי היו תלונות על תפקודו של המערער, הוא נעדר מעבודתו לעתים קרובות ולא גילה מוטיבציה לעבוד.

5.         לעניין זה העדיף בית הדין האזורי את עדותו של מר בוכובזה תוך שהוא דוחה את עדותו של המערער על תפקודו הטוב. בית הדין ציין כי הוא מצא תמיכה בגרסתו של מר בוכובזה הן בהתרשמותו מעדותו של המערער והן בעדותן של שתי עדות אחרות מטעם המשיבה. בית הדין ציין גם ששמו של המערער נכלל ברשימת המועמדים לפיטורים במסגרת תכנית הבראה לעירייה משנת 2000, רשימה אשר קיבלה את הסכמת ועד העובדים.

6.         בסופו של דיון ארוך וממצה, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער מכל וכל, תוך שהוא שולל את טענותיו על מניעים פסולים ופוליטיים שעמדו ביסוד הפיטורים. בית הדין גם דחה את הרכיבים הכספיים בתביעת המערער. בית הדין האזורי ציין כי לא נמצא קשר סיבתי בין טענותיו של המערער על מניעים פסולים לבין ההחלטה לפטרו.

            עם דחיית התביעה חייב בית הדין האזורי את המערער בהוצאות משפט בסכום של 50,000 ש"ח, בהתחשב בהיקף התביעה, במשך הדיונים ובחריגה ממסגרת הסיכומים שנקבעה.

7.         בערעור בפנינו שב המערער וטוען כי לא הייתה הצדקה עניינית לפיטוריו וכי אלה נעשו ממניעים פסולים. במיוחד טוען המערער כלפי סכום ההוצאות בו חוייב. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי ולעניין ההוצאות טוענת כי פסיקה חריגה זו הייתה מוצדקת בנסיבות העניין.

8.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכלל הנתונים הרבים שהובאו בפנינו, מוצאים אנו כי דין ערעורו של המערער בעניין פיטוריו ובעניין הרכיבים הכספיים שתבע להידחות, על בסיס הנימוקים של בית הדין האזורי, זאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991.

9.         פסק דינו של בית הדין האזורי הוא מפורט, נרחב וממצה. פסק הדין מבוסס על מסכת עובדתית מפורטת שנפרשה בפני בית הדין האזורי, על עדויות ממושכות שנשמעו בפניו ועל התרשמותו מן העדים. כל כולו של הערעור הוא עובדתי מובהק ובכגון דא, אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב. במיוחד כך כשמדובר בהערכת עדויות והתרשמות בלתי אמצעית מעדים שהעידו בפני הערכאה הדיונית. על פני הדברים לא מצאנו שבית הדין האזורי שגה או העריך לא נכונה את העדויות והראיות שהיו בפניו.

10.       אשר לשימוע - בית הדין האזורי קבע, על יסוד הראיות שהיו בפניו, כי המערער זומן לשימוע פעמים רבות משך כשנה וחצי אך לא התייצב לישיבות השימוע (סעיפים 39 - 40 לפסק הדין). לא יכול להיות ספק שבנסיבות שכאלה לא תישמע טענתו של המערער כי לא התקיימו בעניינו הליכי שימוע כדין.

11.       עם זאת מוצאים אנו כי בית הדין האזורי החמיר עם המערער בפסיקת הוצאות גם אם נביא בחשבון את השיקולים שהניעו את בית הדין האזורי לעשות כן. סבורים אנו כי חיובו של המערער בהוצאות בסכום של 50,000 ש"ח (סעיף 93 לפסק הדין) גבוה יתר על המידה בנסיבות העניין. אכן, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הקשור לפסיקת הוצאות, אלא שאנו סבורים שמקרה זה הוא חריג המצדיק את התערבותנו.

            לפיכך אנו מקבלים את הערעור בעניין גובה ההוצאות בעבר ומעמידים את סכום ההוצאות בו חוייב המערער בבית הדין האזורי בעקבות דחיית תביעתו על סכום של 10,000 ש"ח. כל שאר רכיבי הערעור - נדחים.

            בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות בערעור.

ניתנה היום ב' באייר, תשס"ח (7 במאי 2008) בהעדר הצדדים.