פסק-דין בתיק עע 567/05

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית עליה פוגל ונציגי הציבור מר כבדיאל ומר גב' שור; עב 1924/02), בו נדחתה בחלקה תביעת המערער לתשלום הפרשי שכר בגין אי העלאה בדרגה  במועד, לתשלום הפרשי אחזקת רכב, למתן תוספת גמול מנהלים ולפיצוי בגין הפרת הסכם.

2.         לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, סבורים אנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו מכח תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. עם זאת, לא נצא ידי חובת הנמקת  החלטתנו ללא עמידה על הנקודות שיפורטו בהמשך הדברים.

3.         באשר לקידום בדרגה - מסלול הקידום בדרגה על פי מתח הדרגות בתפקיד מסויים לאור פרק הזמן המינימלי (להלן - הפז"מ) של שהות בדרגה - אינו אוטומטי. למעביד שיקול דעת אם לקדם עובד לאחר השהות בפז"מ אם לאו. כך למשל, ההחלטה אם לקדם עובד מסויים בדרגתו לאחר ששהה בה את תקופת הפז"מ תלויה באופן תיפקודו של אותו עובד. מעבר לכך יודגש העקרון, כי עניינים של דרגות ופז"מ לשהות בדרגה מסויימת, נתונים לשיקול דעת המעביד הן ברמת הפרט כאמור, והן ברמת ציבור עובדי העירייה בכלל. לאור זאת, מצב כלכלי קשה והעדר יכולת לשלם משכורות, אפשר שיצדיקו החלטה בדבר הקפאת קידום בדרגה. למען הסר ספק, מבואר בזאת הברור מאליו, כי אותן החלטות צריכים להיעשות בתיאום עם נציגות העובדים, כפי שנעשה הדבר בענייננו והדבר בא לידי ביטוי בהחלטות הועדה הפריטטית שהינן החלטות המוסכמות על נציגות העובדים והעירייה.

4.         באשר למערער עצמו, על פי פסיקת בית הדין האזורי, שלא מצאנו מקום להתערב בה, הוא היה צריך להיות מקודם מדרגה 7 לדרגה 8 ביום 1.4.99 (סעיף 18 לפסק הדין). נכון לאותו מועד הופעלה בעיריית לוד, בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה, תוכנית הבראה שבמסגרתה הוקפא בין היתר גם הקידום בדרגות. רק בעקבות החלטת הוועדה הפריטטית מיום 29.3.00, הוחלט על העלאתו לדרגה 8 מיום 1.1.00. כאן המקום להדגיש את אשר הודגש לא אחת בפסיקתו של בית דין זה, בדבר חשיבות קיום החלטת ועדה פריטטית. הועדה הפריטטית הוקמה מכוח סעיף יישוב חילוקי דיעות בחוקת העבודה, ויש ליישם החלטותיה, שהינן פרי משא ומתן בין נציגות העובדים והמעבידים. משכך הם הדברים, לא יתכן שיוחל דין מיוחד לגבי המערער במקרה שלפנינו, והוא יועדף באי יישום החלטת הועדה הפריטטית לגביו, בהשוואה לחבריו לעבודה.

האמור לעיל נכון לגבי קיום שאר החלטות הוועדות הפריטטיות שדנו בעניינו.

5.         באשר לגמול הניהול - לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי לעניין תחולת מועד תשלומו של הגמול בהתאם להחלטת הועדה הפריטטית מיום 12.9.00.

6.         באשר לאחזקת רכב - עילת התביעה של המערער בעניין זה התבססה על הנוהג שקדם להסכם 99, לפיו אושרה מכסה של 1250 ק"מ לחודש בגין אחזקת רכב ללא דיווח. נוהג זה בוטל ובעקבותיו הוחלט בוועדה פריטטית מיום 12.9.00 כי הזכאות תהיה עד למכסה של 1,000 ק"מ וגם זאת תמורת דיווח. מועד הביצוע לעניין זה נקבע ליום 1.7.00.

            למערער אושרה מכסת קילומטרז' של 750 ק"מ, שהינה פחותה מהמכסה המקסימלית לכן ככל שהוא סובר שהיה מקום לאשר לו מכסה של 1,000 ק"מ, שמורה לו הזכות להגיש תביעה נפרדת בגין זאת. אולם בדין נדחתה תביעתו לקביעת מכסת קילומטרז' של 1250 ק"מ על פי עילת הנוהג שבוטל.         

7.         באשר להוצאות - המערער זכה במקצת מתביעתו על פי פסק דינו של בית הדין האזורי ועיריית לוד חויבה לשלם לו 9 חודשי משכורת רטרואקטיבית בגין אי קידומו במועד לדרגה 7 בדירוג המנהלי.

            משום זאת, לא היה מקום לחייבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחה לעירייה, בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

            עם זאת אין להתעלם מכך, שבערעור שבפנינו טענותיו נדחו לגופן. אשר על כן ומשכך הם הדברים ולאחר שלקחנו בחשבון את ההתדיינות בשתי הערכאות, ואת העובדה, כי שולם על ידו סכום ההוצאות בו הוא חוייב על פי פסק דינו של בית הדין קמא, החלטנו, כי עיריית לוד תשלם למערער שכר טירחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ז' באב  התשס"ו (1 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.