פסק-דין בתיק עע 544/06

השופט שמואל צור

1.         המערערת ו-9 חברותיה, הועסקו במשרד הביטחון כעובדות סוציאליות ופרשו לפנסיה מוקדמת במסגרת של הסדר פרישה מרצון.

            בבית הדין האזורי בתל אביב הוגשה תביעה של המערערת וחברותיה הנוגעת לזכאות העובדות הפורשות לתוספת דרגה עם הפרישה. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציגי ציבור גב' עוזיאל  ומר כהן; תיק 6076/00) דחה את התביעה ועל פסק דין זה הגישה המערערת - לבדה - ערעור בפנינו.

2.         הרקע העובדתי

(1)        המערערת, גב' חנה כהן, ילידת שנת 1942, עובדת סוציאלית במקצועה, עבדה באגף השיקום של משרד הביטחון (להלן- המשיבה וגם המדינה) החל מיום - 14.10.73.

(2)        עד שנת 1993 הועסקה המערערת בדירוג העובדים הסוציאלים    (להלן - דירוג העו"ס) באגף השיקום של משרד הבטחון. בחודש אפריל 1993 עברה המערערת לתפקיד הדרכה ביחידה להכוונת חיילים משוחררים. במסגרת תפקידה החדש הועברה המערערת מדירוג העו"ס לדירוג מדעי החברה והרוח (להלן - דירוג המח"ר).

 (3)       המערערת סברה כי, בשל המעבר לדירוג המח"ר, ייפגעו זכויותיה בכלל וזכויותיה הפנסיוניות בפרט ולכן ביקשה לחזור לתפקיד באגף השיקום בדירוג העו"ס. דרישתה זו של המערערת נענתה בחודש מאי 1998, כאשר נמצא לה תפקיד בדירוג העו"ס, בחצי משרה, באותה דרגה בה עזבה את תפקידה בשנת 1993. ביום 31.12.1998 פרשה המערערת מרצונה לפנסיה מוקדמת, במסגרת מבצע של עידוד פרישה מרצון (להלן - תוכנית הפרישה), כשהיא בדירוג עו"ס.

(4)        תוכנית הפרישה, במסגרתה פרשה המערערת, הינה חלק ממדיניות של פרישה מרצון שהנהיגה נציבות שירות המדינה בשנים 1997-1998 לכלל עובדי המדינה, במטרה להביא לצימצום בכח האדם המועסק בשירות המדינה ולהגביר את היעילות. תוכנית הפרישה מרצון מפורטת בחוזר נציבות שירות המדינה אשר הופץ לעובדים במשרדי הממשלה וביחידות השונות. במשרד הביטחון נקבעה גב' איילת יעקובוביץ כאחראית על פרישת עובדים לפי תכנית הפרישה (להלן- גב' יעקובוביץ). עובדים במשרד הופנו אל גב' יעקובוביץ לצורך קבלת מידע על תנאי הפרישה בהתאם לתכנית, ובכלל זה - הדרגה בה יפרוש העובד, משכורתו הקובעת לפנסיה, חודשי הסתגלות להם הוא זכאי ועוד.

(5)        המערערת החליטה להצטרף לתוכנית הפרישה, לאחר שקיבלה מגב' יעקובוביץ תחשיב מדוייק של סל הזכויות שתקבל בעת הפרישה ולאחר שהוברר לה שאין מעניקים דרגת פרישה לעובדים הסוציאליים הפורשים.

(6)       סמוך לאחר פרישתה טענו המערערת וחברותיה שהיו במעמד דומה, כי לא קיבלו "דרגת פרישה", בניגוד לעובדים אחרים במשרד הביטחון אשר פרשו על פי אותה תוכנית פרישה. המערערת וחברותיה פנו בעניין זה לנציבות שירות המדינה.

(7)       איגוד העובדים הסוציאליים (להלן - האיגוד) הצטרף לטענות המערערת וחברותיה והסתמך, בין היתר, על ההסכם הקיבוצי לשנים 1993-1997, מיום 5.6.94 בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין ההסתדרות הכללית ואיגוד העו"ס (להלן- הסכם 1994). הסכם 1994 שינה מהותית את לוח התיפקוד של דרוג העובדים הסוציאליים, באופן שלכל רמת תפקיד נוספו שתי דרגות קידום תוך פרק זמן שנקבע בהסכם. לטענת האיגוד,לאור השינוי בשיטת הדרוג, הפך לוח התיפקוד לסולם דרגות, כמקובל בדרוגים אחרים ולכן אין כל הבדל בינו לבין סולמות הדרגות האחרים הנוהגים במשרד הביטחון ולכן מגיעה דרגת פרישה גם לעובדים הסוציאליים. 

(8)       נציבות שירות המדינה השיבה כי שכרם של עובדים בדרוג העובדים הסוציאליים נקבע לפי רמות של תפקיד ולא לפי סולם של דרגות כמו בדירוגים אחרים. הוסבר כי עובד המדורג בדרוג העובדים הסוציאליים אינו זכאי לדרגת פרישה, שכן מושג ה"דרגה" אינו קיים בשיטת דירוג העובדים הסוציאליים. לדברי המדינה עובד בדרוג העובדים הסוציאליים אשר לא מיצה את רמות התפקוד הצמודות למשרה, מתקדם ברמה נוספת עם פרישתו.       

הדיון בבית הדין האזורי ופסק הדין

3.         המערערת וחברותיה (להלן - העובדות) הגישו תביעה בבית הדין האזורי בתל-אביב לפסק דין הצהרתי הקובע כי הן זכאיות לתנאי פרישה המוענקים לשאר עובדי משרד הביטחון. כמו כן ביקשו העובדות לקבוע כי הן זכאיות לדרגת פרישה למפרע ממועד פרישתן. העובדות טענו כי משעה שתוכנית הפרישה הינה חלק ממדיניות פרישה מרצון לכלל עובדי המדינה, אין מקום להבחנה, לעניין הענקת דרגת פרישה, בין עובדים סוציאליים לבין עובדים אחרים במשרד הביטחון. לטענתן, הן הופלו לרעה בהשוואה לעובדים אחרים במשרד הביטחון, אשר עבדו בכפיפה אחת עימן ופרשו בתוכנית פרישה מוקדמת וזכו לדרגת פרישה.

בתביעתן הסתמכו העובדות גם על זיכרון דברים מיום 22.2.81, בין האיגוד לבין ממשלת ישראל, הקובע השוואת תנאי עבודה בין העובדים הסוציאליים לבין כלל העובדים במשרד הביטחון (להלן- זיכרון הדברים). לטענתן, העיקרון שנקבע בזיכרון הדברים כוחו יפה אף לעניין השוואת תנאי הפרישה לפנסיה. עוד טענו העובדות כי זכאותן לדרגת פרישה קמה לאור המטרה של דרגת הפרישה לפצות גמלאים על שחיקה עתידית בגימלתם.

4.         המדינה טענה כי העובדות אינן זכאיות ל"דרגת פרישה" או לתוספת דרגה כלשהי, שכן דרגת פרישה תחול רק על דרוגים מסוימים שנקבעו והעובדים הסוציאליים אינם נמנים עליהם. לטענתה, דרגת פרישה הינה הטבה המוענקת בנסיבות מסוימות ואינה בגדר זכות מוקנית. עוד טענה המדינה כי בדירוג העובדים הסוציאליים נקבע סולם שכר בזיקה ישירה לתפקיד אותו ממלא העובד. הוסבר כי הדרגות בסולם המשכורת של העובדים הסוציאליים בוטלו ומשכורתו של עובד סוציאלי נקבעה בהתאם לרמת השכלתו, שנות הוותק שלו ותפקידו ועל כך ניתן גמול תפקיד לכל תפקיד. לטענת המדינה, העובדות אינן מדורגות ב"דרגות" כנטען, אלא נמצאות ברמות שכר על פי תפקיד ומהן נגזר שיעור הפנסיה שלהן.

עוד טענה המדינה כי משעה שהעובדות בחרו מרצונן הטוב והחופשי לפרוש על פי התנאים שהוצעו להן, במיוחד כאשר היה ברור וידוע להן מראש כי אין זכאות ל"דרגת פרישה", הן מנועות מלדרוש תנאים וזכויות שאינם כלולים בתוכנית הפרישה. לטענתה, תוכנית הפרישה לקחה בחשבון תקציב מסוים ולפיכך לא ניתן לחייבה לשלם כספים נוספים, אשר לא נלקחו בחשבון בעת ההחלטה על תוכנית הפרישה המוקדמת. עוד טענה המדינה כי זיכרון הדברים אינו רלוונטי לגבי פרישה מהעבודה ואין בו כדי להקנות לעובדות את הזכויות הנתבעות.   

5.         בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדות. בית הדין האזורי קבע, על יסוד הראיות שבאו בפניו, כי עוד לפני הפרישה קיבלו העובדות עדכון באשר לתנאי הפרישה המוצעים והיה ברור להן כי לא יקבלו דרגה נוספת בעת הפרישה.