פסק-דין בתיק עע 538/05

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון- קפלן ונציגי הציבור מר חגי שנהר ומר מירון נאמן; עב 1509/01, עב 182/02) אשר קיבל בחלקה הגדול את תביעת המשיב , וחייב את המערער מס' 1 (להלן - מר אדרי) לשלם למשיב דמי הבראה ופיצוי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני, ואת המערערת מס' 2 (להלן- החברה) לשלם למשיב פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, ופיצוי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני. בית הדין האזורי דחה את תביעת המשיב לתשלום החזר הוצאות נסיעה. בית הדין האזורי אף דחה את תביעת החברה  לתשלום שווי כלי עבודה אשר נגנבו, לטענתה, על ידי המשיב.

העובדות, כפי שקבען בית הדין האזורי:

2.    החברה מפעילה מוסך המתמחה בחשמלאות רכב (להלן- המוסך). מר אדרי הנו המנהל ובעל המניות בחברה.

3.    עד לחודש דצמבר 1999 (להלן - התקופה הראשונה), הפעיל מר אדרי את המוסך באופן אישי. לאחר מועד זה (להלן - התקופה השניה), עברה הפעלת המוסך לידי החברה.

4.    המשיב הועסק במוסך ברציפות מחודש ספטמבר 1997 ועד לחודש יולי 2000, כחשמלאי. ביום 29.7.2000 הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, בכפוף למחלוקת ביניהם האם עבודתו של המשיב הסתיימה בנסיבות של פיטורים או התפטרות.

ההליך בבית הדין האזורי:

5.    המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה בשאלה, האם פוטר המשיב מעבודתו במוסך ללא הודעה מוקדמת, או שמא התפטר, לאחר שנתפס על ידי מר אדרי בניסיון לגנוב אביזרי רכב וכלי עבודה מן המוסך. ההכרעה בשאלה זו היא שתקבע האם זכאי המשיב לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

6.    בנוסף למחלוקת זו נחלקו הצדדים בשאלת זהות המעביד בתקופה השניה, ובשאלת חלותו של צו ההרחבה בענף המוסכים על יחסי הצדדים.

7.    בית הדין האזורי הגיע למסקנות הבאות בשאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים:

        א.   המשיב פוטר ולא התפטר, ולכן על החברה לשלם למשיב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בנושא זה העדיף בית הדין האזורי את גרסת המשיב.

        ב.   מר אדרי לא היה מעסיקו של המשיב בתקופה השניה, אלא החברה בלבד היא שהיתה מעסיקתו באותה התקופה.

        ג.    על הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים, ולכן מוטלת על המערערים החובה לבטח את המשיב בקרן פנסיית יסוד או מקיפה של "מבטחים" לפי בחירתו של המשיב.

        ד.   על החברה לשלם למשיב פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני בתקופה השניה.

        ה.   מר אדרי חייב לשלם למשיב עבור התקופה הראשונה דמי הבראה ופיצוי בשל אי עריכת ביטוח פנסיוני בתקופה זו.

        ו.   מאידך, תביעת המשיב לתשלום הוצאות נסיעה נדחתה.

        ז.   תביעת החברה לתשלום שווי כלי העבודה אשר נגנבו, לטענתה, על ידי המשיב, גם היא נדחתה, מן הטעם שהחברה לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר החל במשפט האזרחי על מעביד הטוען לגניבה או מעילה על ידי עובדו.

הערעור:

8.          המערערים השיגו בערעורם על קביעותיו של בית הדין האזורי בכל הנוגע  לחיוב החברה בתשלום פיצויי פיטורים. כמו כן הלינו המערערים על דחיית תביעת החברה. בסיכומיהם ובדיון בפנינו חזרו המערערים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בבית הדין האזורי, והוסיפו, כי התוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי היא תוצאה קשה, שכן היא גורמת לכך ש"חוטא ייצא נשכר".