פסק-דין בתיק עע 524/05

הנשיא סטיב אדלר

רקע

            המערערים הנם עובדים לשעבר ועובדים של עיריית טירה (להלן: העירייה). בדומה לרשויות מקומיות רבות אחרות, נקלעה עיריית טירה למשבר כלכלי עמוק אשר חייב אותה לחתום על הסכם הבראה. במהלך חודש אפריל 2005, נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין עיריית טירה, מרכז השלטון המקומי ובין הסתדרות המעו"ף וועד עובדי העירייה, ברוח הסכם העקרונות להבראת הרשויות המקומיות. להסכם צורפו רשימות עובדים המועמדים לפיטורים או שמשרתם עמדה בפני קיצוץ. המערערים שבפנינו נכללו ברשימות אלה, לטענתם, שלא כדין. לפיכך, הגישו המערערים לבית הדין האזורי בתל-אביב בקשה לצו מניעה זמני שבו התבקש בית הדין לאסור על העירייה מ" לפטר ו/או לקצץ במשרות המבקשים או לנייד אותם וכן ...לבטל את כל מכתבי הפיטורים ו/או הקיצוצים ששלחה למשיבים ו/או להקפיא את תוקפם...." (להלן: הבקשה). בהחלטתו מיום, 9.6.2005, דחה בית דין האזורי את הבקשה . על החלטתו זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 524/05), אשר התקבלה חלקית, באופן שניתנה רשות ערעור לגבי טענת המערערים, כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה בהרכב חסר, קרי, על ידי אב בית הדין, השופטת אריאלה גילצר-כץ, ללא השתתפות נציגי ציבור.

2.         הצדדים הסמיכו את בית דין זה ליתן את פסק הדין בערעור על פי כתבי הטענות שהוגשו בבקשת רשות הערעור, והוזמנו להשלים טיעוניהם, ככל הנדרש.

טענות הצדדים בערעור

3.         המערערים הסתפקו בטיעוניהם בבקשת רשות הערעור, לפיהם לא התבקש מותב יחיד על ידי מי מהצדדים; אין בהחלטות בית הדין האזורי משום הנמקה למתן החלטה על ידי מותב יחיד; על פי הלכת לוגי'ק מקום בו קיימת מחלוקת עובדתית, לא הושמעו עדויות בהליך אלא הוגשו ראיות שכללו מסמכים ו/או תצהירי עדויות ראשיות שעליהם לא נחקרו המצהירים, ונציגי הציבור לא נכחו בשום דיון, כבמקרה דנא, יש לשתף במתן ההחלטה נציגי ציבור . כלל זה תקף גם כאשר המדובר בהחלטה בדבר צו מניעה.

            העירייה מצדה טענה, בקליפת אגוז, כי במסגרת ההליך בבית הדין האזורי התקיימו שני דיונים שבפתחם הודיעה השופטת גילצר-כץ לצדדים, כי על אף שנציגי הציבור הוזמנו, הם לא הגיעו לדיון ושאלה האם מוסכם על הצדדים לנהל את הדיון ללא נוכחותם. היו אלה באי כוח המערערים שעמדו על  קיום הדיון, ואף ללא ניהול הוכחות וחקירות, וזאת מפאת חשיבותו ודחיפותו של העניין. מצב דברים זה מצא ביטויו בהחלטותיה של השופטת גילצר-כץ בתחילת פרוטוקול הדיונים.

לשון אחרת, החלטת בית הדין האזורי לקיים את הדיון וליתן החלטתו במותב יחיד, היא כדין, ונעשתה מכוח סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) . זאת ועוד, על אף שהמדובר בכמה עשרות עובדים שהתאגדו יחדיו, אין המדובר בסכסוך קיבוצי כי אם במקבץ של סכסוכי יחיד ועל כן גם מטעם זה, מתכונת החלטת בית הדין אינה מעוררת קושי.

דיון והכרעה

4.         בהרכבי בתי הדין לעבודה, כערכאת שיפוט מיוחדת העוסקת בענייני עבודה, ביחסי עבודה ובביטחון הסוציאלי, משולבים נציגי ציבור. כך, קובע סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, בהקשר להליכים אזרחיים:

" בית דין אזורי ידון בשלושה, שהם השופט - והוא יהיה אב בית הדין - ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחר מנציגי מעבידים".

            לאמור, הכלל הוא שבית הדין מקיים את דיוניו במותב ונציגי הציבור הם חלק מהמבנה השיפוטי של מערכת בתי הדין לעבודה. מעמדם של נציגי הציבור בהרכב שווה, ודומה שעל תרומתם לדיון וחיוניותם להליך, הן בהיבט הפורמאלי והן בהיבט המהותי, אין עוד צורך להכביר מילים.

5.         עם זאת לכלל האמור קיימים חריגים. החריג האחד, הצריך לענייננו, מקורו בהוראות סעיף 18 (ב) לחוק בית הדין לעבודה הקובע:

" על אף האמור בסעיף קטן (א) יכול שהשופט יהיה דן יחיד, אם שופט של בית דין אזורי החליט כך בהחלטה מנומקת, על פי בקשת אחד הצדדים. הוראה זו לא תחול בתובענה לפי סעיף 24 (א) (2)".

בקשר לכך טוענים המערערים כאמור, בין היתר, כי בית הדין האזורי החליט לדון בהליך בהרכב חסר, מבלי שמי מהצדדים ביקש זאת. אכן יש להצטער על כך שבית הדין האזורי דן בהליך מעין זה כדן יחיד. דחיפות העניין יכולה אמנם להצדיק דיון בהרכב חסר, אך אם ניתן לקיים את הדיון, בתוך זמן סביר, בהרכב מלא, יש להעדיף זאת. נוסיף, כי המדובר בהליכים אינדיבידואלים אשר מקורם בתהליכים קיבוציים המתרחשים בעירייה ועל-כן ההיבט הקיבוצי שבהם ניכר לעין. אף על פי כן, אין אנו סבורים ששורת הדין בענייננו, מחייבת דיון חוזר בהרכב מלא וזאת, בשל התנהגותם של המערערים. לאמור, צד המופיע בכל ישיבות בית הדין ואינו מעלה טענה נגד דיון בפני דן יחיד, אף אם ההחלטה לוקה בחסר, לא יישמע בטענה התוקפת את המותב החסר בשלב של ערעור ולאחר שהפסיד בדין. לעניין זה יפים דבריו של בית דין זה בפסק הדין בעניין דפוס אבוקה בע"מ, כדלקמן:

"מי שהתעורר למחות [על כך שהדיון התקיים בפני דן יחיד] בשלב הערעור, מילא את פיו מים כל עוד לא נפל הפור, ורק משנפל הפור לחובתו, נחלץ לתבוע את עלבונו של החוק".

            המערערים מילאו פיהם מים בכל הנוגע להרכב החסר של בית הדין האזורי בדיונים בפניו, ורק לאחר שנדחתה בקשתם החלו משמיעים טענה וטרוניה. לכך לא ניתן ידינו.  עם זאת נציין, כי הלכה פסוקה היא שהחלטה בהליך ביניים על דיון בדן יחיד חלה על אותו דיון ביניים בלבד, ואין היא מחייבת לגבי ההליך גופו. משכך, חזקה על בית הדין קמא כי ידון בהרכב מלא בהליך העיקרי.

6.         סוף דבר - הערעור נדחה.

            בנסיבות המקרה לא יעשה צו להוצאות.