פסק-דין בתיק עע 523/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער עבד במשיב בתפקיד סמנכ"ל החל מחודש נובמבר 1997 ועד ליום 31.10.2002.

2.         בתאריך 2.10.2002 הגיש המערער תביעה נגד המשיב לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין משכורת חודש אוגוסט 2002 (דמ 7783/02, להלן - התביעה הראשונה). המערער חזר בו מהתביעה הראשונה בטרם דיון, והיא נמחקה.

3.         בתאריך 22.10.2002 חתם המערער על כתב קבלה וסילוק בו אישר קבלת תשלום שכר העבודה לחודש אוקטובר 2002 ותמורת הודעה מוקדמת עבור החודשים נובמבר ודצמבר 2002. בכתב קבלה וסילוק זה אישר המערער, בין השאר, כי קיבל את כל המגיע לו בגין שכר עבודה ובגין תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ותשלומים נוספים אחרים.

4.         בתאריך 5.5.2003 הגיש המערער תביעה כנגד המשיב לתשלום גמול שעות נוספות (להלן - התביעה השניה).

5.         בית הדין האזורי בתל אביב (עב 3149/03; בשא 8261/04; השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר אשד ומר הכהן) העלה מיוזמתו את השאלה, האם לא היה מקום להגיש במקרה זה בקשה לפיצול סעדים.

6.         הצדדים סיכמו בכתב את טענותיהם בנושא זה, ובית הדין פסק, כי " הכלל הוא, כי תובע יתבע בתביעה אחת את מלוא הסעדים הקמים לו מעילה אחת", ואם הוא רואה שלא לתבוע את כל סעדיו בשל אותה עילה היה עליו לבקש רשות מבית הדין. במקרה הנוכחי הגיש המערער שתי " תביעות המבוססות על עילה אחת ובכ"א מהן עתר לסעד אחר בהתבסס על עילה אחת (יחסי עבודה), משלא ביקש וממילא לא קיבל, רשות לפיצול סעדיו -  אין קמה התביעה השנייה ואין לנו אלא לדחותה".

7.         המערער הגיש ערעור על פסיקה זו כשהוא טען בתמצית את הטענות הבאות:

א.        שתי התביעות אינן נובעות מאותה עילה.

ב.         משהוגשה התביעה השניה כבר לא הייתה קיימת התביעה הראשונה, משום שנמחקה. בהקשר זה יש לציין כי תקנה 127 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) קובעת, שמחיקת ההליך אינה מעשה בית דין.

ג.         אם בכל זאת מושתק המערער מלהגיש תביעה נוספת, הרי השתקה זו תופסת רק לגבי חודש אוגוסט 2002 - נושא התביעה הראשונה.

ד.         זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית ויש לכבדה.

ה.        דחיה על הסף תעשה רק במשורה.

8.         המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי.

9.         דין הערעור להידחות. תקנה 26 לתקנות קובעת:

            "2 6.     א.        תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת

                                   התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

ב.         מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

ג.         תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהא זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: