פסק-דין בתיק עע 450/03

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         המערער עבד אצל המשיבה (להלן - "חברת מיחשוב" או "המעסיקה") החל מחודש 19.6.1988 ועד 23.11.1997 והגיש את תביעתו ביום 17.5.98.  חברת מיחשוב הגישה כתב תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, עד התפטרותו של המערער מעבודתו אצלה.

2.         בית הדין האזורי בתל - אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר מונוביץ ומר בליימן - תיק ע"ב 031390/98) דחה ביום 15.9.2003 את תביעותיהם ההדדיות של שני הצדדים, למעט חיוב חברת מיחשוב בסכומי תביעה קטנים ביותר.

3.         חברת מיחשוב מערכות מידע בע"מ הינה חברת מחשבים העוסקת בציוד ממוחשב, עיבודי מידע וייצוא תוכנה.

            המערער, מתכנת ומנתח מערכות מחשבים במקצועו, החל את עבודתו בחברה ביום 19.6.1998 כשתנאי העבודה בין הצדדים נקבעו בחוזה העבודה שנחתם ביניהם באותו היום ובהוראות "מדריך זכויות עובדים ...."

            ראוי לציין את סעיף 15א. בחוזה העבודה הקובע:

" כל שינוי, גריעה או תוספת לחוזה זה צריך שייעשו בכתב - מיחשוב לא תחויב בגין מסמך אשר היא לא חתמה עליו במפורש".

            המערער הגיש למנהל החברה מכתב התפטרות ביום 23.11.1997 לפיו מועד סיום יחסי העבודה יהא התאריך 23.12.1997.

            בתשובה למכתבו זה השיב לו מנכ"ל חברת מיחשוב כי המערער מתבקש להעביר את העבודה לעובד אחר, אולם המערער לא עשה זאת.

4.         המערער, לאחר סיום יחסי העבודה, תבע מחברת מיחשוב את רכיבי התביעה הבאים: גמול שעות נוספות, הפרשי הוצאות נסיעה, הפרשי שכר, בונוס, תשלום דמי גמלה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים והפרשים לביטוח מנהלים.

            מנגד, חברת מיחשוב תבעה פיצוי בגין נזק שנגרם לה עקב התנהגותו של המערער והחזר הוצאות רכב.

5.         בית הדין האזורי פירט בהרחבה את הראיות והעדויות שהובאו בפניו והתייחס מבחינה עובדתית לכל אחד מרכיבי התביעה.

6.         השעות הנוספות

בית הדין האזורי קבע, כי מתכונת העבודה בחברה הייתה במסגרת "שעות גמישות" שמשמעותה היא כי, המערער יכול היה לבחור לעבוד כשש שעות ביום ושכרו לא הופחת ויכול היה להשלים את השעות החסרות ביום אחר באותו חודש. חישוב היקף השעות נעשה בכל חודש על בסיס מצטבר חודשי המתאים לשעות העבודה, על פי שעות גמישות, כך שהצורך לחרוג משעות עבודה לשעות נוספות, שעות המתוגמלות על פי חוק ב-150% לאו דווקא נבע מדרישות המעביד, אלא כתוצאה מסדר היום שהמערער  קבע לעצמו.

            ובאשר לטבלה שצירף המערער לתצהיר, אמר בית הדין האזורי כי תשובותיו של המערער בחקירתו הנגדית, לא היו מספקות והוכיחו כי אין לייחס להן אמינות מספקת.

            בסופו של דבר קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש ממנו לתשלום גמול שעות נוספות.

            בית הדין האזורי תמך מסקנתו זו גם בעובדה, שהמערער הוא אדם המצוי היטב בזכויותיו ולו סבר כי נפגע בזכויותיו היה דורש זאת מידי חודש בחודשו.

            לא מצאנו, כי יש מקום להתערב במסקנותיו אלה של בית הדין האזורי הנתמכות היטב בעדויות והראיות שהיו בפניו וכל טענותיו של בא כוח המערער בערעור שבפנינו הן טענות המבקשות מערכאת ערעור להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ולא מצאתי טעם מיוחד המצדיק התערבות כזו.

            הסדר העבודה בשעות גמישות מעוגן ב"מדריך זכויות עובדים" בחברת מחשוב והסדר זה אף נבחן בתיק עב 300382/94 ואושר בפסק הדין. על פסק הדין  הוגש ערעור והערעור נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי.

7.         התביעה להפרשי הוצאות שימוש ברכב פרטי, הפרשי שכר והפרשי