פסק-דין בתיק עע 395/03

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא, האם זכאי המערער ששימש כמטפל סיעודי של המשיב לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, לתשלום בגין ימי חג וכן לפיצויי הלנה. בנוסף עומדת להכרעתנו השאלה, האם היה מקום לקזז מן הסכומים שנפסקו לזכות המערער את תמורת ההודעה המוקדמת שהיה עליו לתת למשיב עובר להתפטרותו.

הרקע העובדתי

2.         המערער, יליד ואזרח רומניה, החל לעבוד אצל המשיב כנותן שירותי סיעוד החל מיום 17.12.1999 ועד ליום 19.5.2000, מועד בו עזב את עבודתו, לטענתו, בשל קיפוח זכויותיו כעובד.

3.         המשיב, עורך דין במקצועו, מרותק לכיסא גלגלים וזקוק, לטענתו, לעזרה ולטיפול משך כל שעות היממה. להשלמת התמונה יצויין, כי בבעלות המשיב משרד עורכי דין, בו הוא עובד מדי יום ביומו בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים (למשמעות נתון זה נתייחס בהמשך).

4.         שכרו של המערער בתקופת עבודתו אצל המשיב עמד על 500$. בנוסף קיבל המערער מדי שבוע סכום של 100 ש"ח כ"דמי כיס".

5.         ביום 19.5.2000 התפטר המערער מתפקידו. הרקע להתפטרות בואר בתצהירו של המערער, בזו הלשון :

" לאחר שנכחתי לדעת, כי אין בכוונת מעסיקי לשפר את תנאי עבודתי בשירותו, נאלצתי, שלא ברצוני, ולאחר מסירת הודעות מתאימות למעסיקי, להפסיק את עבודתי בשירות מעסיקי" (סעיף 9 לתצהיר המערער בבית הדין האזורי).

6.          לאחר התפטרותו, הגיש המערער תביעה כנגד המשיב לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 002225/01 ; השופטת חנה בן יוסף ונציגי הציבור פטל ובר אור), בה תבע שכר עבודה עבור החודשים דצמבר 1999 וינואר 2000, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים וכן גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

ההליכים בבית הדין האזורי

7.          בבית הדין האזורי נשמעו עדויותיהם של המערער והמשיב וכן עדותה של הגב' מרים קרופקין, מנהלת חברת כח האדם באמצעותה הגיע המערער ארצה.

8.          לאחר ששמע עדויות הצדדים החליט בית הדין האזורי לקבל את תביעת המערער לתשלום שכר עבודה בגין החודשים דצמבר 1999 וינואר 2000. כמו כן התקבלה תביעתו של המערער לתשלום פדיון חופשה שנתית. תביעתו של המערער לתשלום דמי חגים נדחתה בנימוק שהמערער לא ציין אילו ימי חג חלו במהלך עבודתו אצל המשיב וכן לא הפנה לכל מקור משפטי עליו מבוססת תביעתו זו. גם התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות נדחתה מן הטעם שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על המערער מאחר שהיחסים בין המערער למשיב היו כרוכים ב"אמון מיוחד". בית הדין האזורי החליט, כי מהסכומים שנפסקו לזכות המערער, יש לקזז תמורת הודעה מוקדמת, שהיה עליו לתת למשיב עובר להתפטרותו.  

            לא נחה דעתו של המערער מדחיית חלק מרכיבי תביעתו, ולכן הגיש ערעור זה שהתנהל בדרך של סיכומים בכתב.

טענות הצדדים בפנינו

9.         עיקר טענותיו של המערער בערעור התמצה באלה : חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המערער ; עבודת הסיעוד נעשית לאורך כל שעות היממה, ולפיכך יש לפסוק למערער גמול בגין עבודה בשעות נוספות ; המערער נדרש להשגיח על  המשיב ויש להכיר בשעות בהן נדרשה ההשגחה הפסיבית כ"שעות עבודה" ; היה מקום לפסוק למערער פיצוי הלנת שכר בגין חודשים דצמבר 1999 וינואר 2000 בהם הולן שכרו ; ימי החג שעל מעביד ליתן לעובדו מצויים בידיעה שיפוטית של בית הדין, ולפיכך לא הייתה מניעה לפסוק לזכות המערער גמול בגין עבודה בימי החג ; לא היה מקום לקזז מהסכומים שנפסקו לזכות המערער תמורת הודעה מוקדמת, שכן הוכח כי העובד העמיד את המשיב עובר להתפטרותו על כוונתו להתפטר ; לא זו אף זו בנסיבות העניין לא היה מקום להעניק הודעה מוקדמת למשיב.

10.       המשיב מצידו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והוסיף וטען, כי לא היה מקום לפסוק במקרה הנוכחי פיצויי הלנה בשל חילוקי הדיעות ביחס לעצם החוב ; כי אין מקום לפסוק דמי חגים, שכן המערער לא פירט באילו ימי חג עבד וכי המערער לא  עבד שעות נוספות.   

הכרעה

הזכאות לגמול בגין עבודה בשעות נוספות

11.       השאלה, האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובד המעניק שירותי סיעוד למטופל בביתו של המטופל נדונה בהרחבה בע"ע (ארצי) 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן - מעיין משה, פד"ע לט, 409, להלן - פרשת טודוראנג'אן). באותה פרשה סברה דעת הרוב כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים המעניקים שירותי סיעוד בביתו של המטופל, ואילו דעת המיעוט אותה כתב חברי, הנשיא סטיב אדלר אליו הצטרף השופט צור, סברה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל  גם על מערכת יחסי עבודה יחודית זו.