פסק-דין בתיק עע 386/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא, האם לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה שהגישה המערערת  - המועצה הדתית ראש העין (להלן - המועצה הדתית) נגד המשיב. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל מוטולה-דוידוב ; בשא 4939/06, עב 4259/06) סבר כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות  עניינית לדון בתביעה, ומכאן הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המשיב, גימלאי של המועצה הדתית, הגיש בשנת 2003 תביעה כנגד המועצה הדתית לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 003948/03), בה טען כי המועצה הדתית לא העבירה לידיו את הגימלאות המגיעות לו. בעת הגשת התביעה פיגרה המועצה הדתית בתשלום גימלה לשמונה חודשים.

3.         ביום 16.11.2003, במהלך הדיון בתביעה הגיעו הצדדים להסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין (להלן - ההסכם). מפאת חשיבותו של ההסכם לענייננו נביאו כלשונו:

"1.       לאור הודאת הנתבעת בסכום החוב כמצויין בכתב התביעה, תשלם הנתבעת, מועצה דתית ראש העין, לתובע את הסך 33,000 ש"ח לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו כנגדה מכל מין וסוג שהוא.

2.         התשלום יבוצע ב-10 תשלומים חודשיים שווים בסך 3,300 ש"ח כל אחד החל מ- 1.12.03 ובכל אחד לחודש שלאחר מכן באמצעות העברה בנקאית אל חשבון הבנק של התובע מס' חשבון : 156553 בבנק הפועלים סניף ראש העין.

3.         היה ותשלום כלשהו לא יבוצע במועד - ישא הסכום בניכוי תשלומים אשר בוצעו פיצויי הלנת שכר כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

4.         הנתבעת מתחייבת להמשיך ולשלם באופן סדיר ובמועד הקבוע עפ"י חוק תשלומי הגימלה שלא שולמו במועדם ובניכוי תשלומי יתר במידה ובוצעו בהתאם להסכם פשרה זה".

4.         בחודשים נובמבר 2003 וינואר - מרץ 2004 העבירה המועצה הדתית למשיב תשלומים בהתאם לאמור בהסכם. ואולם, התשלומים שהיו אמורים להשתלם למשיב על פי ההסכם בחודשים אפריל - יוני 2004 לא הועברו למשיב על ידי המועצה הדתית, לטענתה, בשל פיזורה בחודש מאי 2004.  רק בחודש יולי 2004 הועברו למשיב תשלומים נוספים בהתאם לאמור  בהסכם. בחודשים הבאים העבירה המועצה הדתית לידי המשיב עוד תשלומים, הכל בהתאם להסכם. 

5.         בחודש פברואר 2005 ומשלא בוצע, לטענתו, ההסכם במלואו, פנה המשיב ללשכה להוצאה לפועל. במסגרת פנייתו ללשכה להוצאה לפועל ביקש המשיב  לגבות את החוב שנוצר לזכותו כתוצאה מההסכם. החוב הנטען מורכב רובו ככולו מפיצויי הלנה שבתשלומם התחייבה המועצה הדתית בהסכם (ראו סעיף 3 להסכם). לצורך גביית חובו ביקש המשיב להטיל עיקולים שונים, הן על חשבונותיה של המועצה הדתית והן על כספים המוחזקים במשרד ראש הממשלה ובעיריית ראש העין שאמורים היו להיות מועברים למועצה הדתית.   

6.         ביום 18.4.2005 הודיעה עיריית ראש העין ללשכה להוצאה לפועל כי עיקלה סכום של 259,756 ש"ח המגיע למועצה הדתית ומוחזק ברשות העירייה. משכך, הורה ראש ההוצאה לפועל על מימוש הכספים והעברתם לזוכה - המשיב.

            או אז הגישה המועצה הדתית בקשה לראש ההוצאה לפועל לבטל את העיקולים. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.10.2005. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט המחוזי, טרם הוכרעה (ברע 2894/05). להשלמת התמונה יצויין, כי בקשות נוספות לביטול עיקולים נוספים שהוטלו על כספי המועצה הדתית המוחזקים בעיריית ראש העין שהוגשו ביום 30.1.2006 נדחו אף הן.

7.         משנדחו בקשותיה לביטול העיקולים בלשכה להוצאה לפועל הגישה המועצה הדתית ביום 30.3.2006 "תביעה למתן סעד הצהרתי" לבית הדין האזורי בתל אביב. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המועצה הדתית "בקשה דחופה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל".

ההליכים בבית הדין האזורי

8.         בכתב התביעה שהגישה המועצה הדתית לבית הדין האזורי עתרה היא לסעדים הבאים :

"1.        בית הדין הנכבד מתבקש להצהיר, כי הסכומים אותם מבקש המשיב לקבל בהליכי ההוצאה לפועל שנקט בגין פיצוי הלנת שכר הינם מוגזמים ומופרכים, וכי המבקשת שלמה למשיב את מלוא חובה על פי פסק הדין בתיק עב 3948/03 שמריה נ' המועצה הדתית ראש העין

2.          עוד מתבקש בית הדין הנכבד ליתן בידי המבקשת סעד הצהרתי קבוע לפיו יותר למבקשת לקזז את הסכום אשר הועבר לטובת המשיב בתיק הוצאה לפועל 26-01654-05-3 בסך של 26,000 ש"ח, מכל תשלום עתידי שחייבת המבקשת לשלם למשיב, בכפוף להוראותיו של חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958.

3.          כן מתבקש בית הדין הנכבד להצהיר, כי המבקשת בצעה את פסק הדין בתיק עב 3948/03, נספח א' לעיל. לחלופין, לחלופין [כך במקור - ע.ר] כי ככל שלא בוצע פסק הדין במועדים שנקבעו בו, הביצוע סוכל, כמשמעותו של מונח זה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 ולחלופין הוא נוגד את תקנת הציבור, ועל כן לא היתה המבקשת חייבת ואין היא חייבת גם כיום בתשלומי פיצויי הלנת שכר למשיב כלל.