פסק-דין בתיק עע 303/05

השופט שמואל צור

1.         בבית הדין האזורי בתל אביב הגישה המשיבה תביעה נגד המערערים - חמישה מגימלאיה - להחזר פדיון ימי מחלה ששולמו למערערים, לטענתה ביתר  (תיק עב' 3124/01).

2.         בית הדין האזורי השלים את הדיון והורה על הגשת סיכום טענות בכתב תוך 45 ימים (החלטה מיום 9.12.04).

3.         המשיבה לא הגישה סיכום טענותיה בזמן והמערערים הגישו לבית הדין בקשה לדחות את התובענה ולחייב את המשיבה בהוצאות.

4.         בית הדין האזורי - בהחלטה שניתנה על פי צד אחד - הורה למחוק את התביעה ונמנע מלפסוק הוצאות (כב' השופטת ורדה סמט; החלטה - מיום 13.3.05).

5.         על החלטה זו של בית הדין האזורי - שכמוה כפסק דין - הוגש הערעור שבפנינו. הערעור נסוב על כך שבית הדין מחק את התביעה ולא דחה אותה ועל כך שנמנע מלפסוק הוצאות.

6.         לאחר הדברים האלה הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה לבטל את החלטת המחיקה ובית הדין נעתר לה (החלטה מיום 8.6.05). בהחלטתו הורה בית הדין האזורי על קבלת סיכומי טענות המשיבה שצורפו לבקשת המחיקה. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי , "...שאלת ההוצאות תילקח בחשבון במסגרת פסק הדין".

7.         בעקבות החלטה זו של בית הדין האזורי הגיש לנו ב"כ המשיבה בקשה להורות על ביטול הערעור שהגישו המערערים. על כך הגיש ב"כ המערערים תגובה ממנה עולה כי, נוכח החלטת בית הדין האזורי לבטל את החלטת המחיקה, אין עוד טעם בערעור, אך הוא עומד על פסיקת הוצאות בערעור. לטענתו, רק הגשת הערעור המריצה את המשיבה להגיש לבית הדין האזורי בקשה לביטול החלטת המחיקה.

8.         הדיון בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב.

9.         ככלל, ראוי לו לבית הדין להימנע מדחייה או מחיקה של הליך בהחלטה הניתנת על פי צד אחד. דחייה או מחיקה של הליך הוא צעד משמעותי בהליך השיפוטי ומן הראוי לבקש תגובת הצד שכנגד בטרם תינתן החלטה מסוג זה. קל וחומר כשמדובר בתובענה שנדונה כבר לגופה והבקשה לדחיית ההליך הוגשה בשל אחור בהגשת סיכומי טענות.

10.       במקרה הנדון בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 13.3.05, החליט למחוק את תביעת המשיבה ולא לדחותה. בבחירה בין השניים (דחייה או מחיקה) עדיפה, בנסיבות העניין, החלטת מחיקה. החלטה שכזו אינה יוצרת מעשה בית דין והיא משאירה אפשרות דיונית לחידוש ההליך, גם אם החלטת המחיקה נותרת על כנה. בכל מקרה, בשל העובדה שמדובר בתביעה שנדונה לגופה משך זמן רב והגיעה לשלב הסיכומים, ראוי להשלים את הדיון ולהכריע בתביעה גופה - ולהימנע  עד כמה שאפשר - מלסייםאת ההליך בנימוק פרוצדורלי.

11.       בהחלטת המחיקה נמנע בית הדין האזורי מלחייב את המשיבה בהוצאות ואפשר שצפה שהמשיבה תגיש בקשה לביטול ההחלטה, כפי שאכן ארע. על כל פנים, במסגרת ההחלטה מיום 8.6.05, המבטלת את החלטת המחיקה, התייחס בית הדין האזורי לעניין ההוצאות בשל אי הגשת סיכומים במועד וקבע שיתן דעתו לכך במסגרת פסק הדין. בנסיבות העניין החלטה זו נכונה ובמקומה.

12.       המערערים מיהרו לערער על החלטת המחיקה בטענה שהיה מקום לדחות את התובענה (להבדיל ממחיקתה) ולחייב בהוצאות. על רקע השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, ערעור זה לא היה במקומו וראוי היה להידחות לגופו. אם נוכחו המערערים לדעת כי סיכומי הצד שכנגד לא הוגשו במועדם, ראוי היה להם להסב תשומת לב באי כוח המשיבה לכך או - לכל היותר - לבקש מבית הדין ליתן הוראות למשיבה בקשר לכך. בנסיבות העניין, הגשת בקשה למחיקת התובענה בשל אי הגשת סיכומים היא אומנם אפשרית, אך לא ראויה.

13.       לא למותר לציין כי המערערים נמנעו מלערער על החלטת בית הדין האזורי לבטל את החלטת המחיקה. בנסיבות אלה, כשההליך בבית הדין האזורי עומד לפני סיומו, לא נותר מן הערעור שהוגש על החלטת המחיקה ולא כלום וטוב היו עושים המערערים לו היו מודיעים, ביוזמתם ובמפורש, על ביטול הערעור.

14.       סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין אנו מוצאים לחייב את המשיבה בהוצאות המערערים בסכום של 2,500 ש"ח.

15.       בשולי הדברים אנו מוצאים לנכון לקרוא לבאי כוח שני הצדדים לנהוג כבוד איש בעמיתו, להתמקד בטיעונים ענייניים, מדודים ומאופקים ולהימנע מנקיטת לשון בוטה ומשתלחת זה בזה. בכך ישרתו באי כוח שני הצדדים טוב יותר את עניינם של שולחיהם.

ניתן היום כ"ה אלול, תשס"ה (29 ספטמבר, 2005) בהעדר הצדדים.