פסק-דין בתיק עע 291/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סמאט ונציגי הציבור עמוס וויל ואברהם ברזילי; עב 1560/03), אשר קיבל חלק מתביעתו של המערער ודחה את חלקה האחר.

2.         הערעור התקיים ללא נוכחות המשיבים, אשר הוזמנו כדין לדיון בערעור ולא הופיעו.

3.         שלוש הן טענותיו של המערער כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי:

א.        אי חיוב המשיב מס' 1 (להלן - דואני) בחיובי פסק הדין.

ב.         אי פסיקת פיצויי פיטורים.

ג.         שיעור פיצוי הלנת שכר שנפסקו לזכות המערער.

4.         חיובו של דואני בסכומי פסק הדין

א.        בית הדין האזורי קבע, כי בכתב התביעה לא נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות "ולא פורטה כל עילה אחרת שיש בה כדי לבסס יריבות אישית" בין המערער לדואני שלא בתפקידו כמנהל ובעלים של המשיבה 2. על בסיס נימוקים אלה דחה בית הדין האזורי את התביעה כנגד דואני.

ב.         בא כוח מערער טען בצדק, כי מחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין האזורי עולה במפורש, כי דואני היה מעסיקו של המערער.

            בחינת הדברים אכן מגלה, כי מכתבי הטענות של הצדדים ומכלל חומר הראיות עולה, כי דואני היה מעסיקו של המערער. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר, במסמכים הבאים: חוזה העבודה בין הצדדים, שצד לו דואני ; תלושי השכר שהונפקו למערער בהם מצויין דואני כמעסיקו של המערער ; תיק הניכויים למס הכנסה ולביטוח לאומי שהוא על שם דואני ; טופס דיווח כספי למשרד הקליטה בו מצוין דואני כמעסיק וכתב סילוק של המערער המופנה אל דואני.

לאור האמור לעיל, ערעור המערער מתקבל בנושא זה.

5.         פסיקת פיצויי פיטורים

א.        בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לפיצוי פיטורים בנימוק, שגרסת המערער לפיה פוטר מעבודתו לא הוכחה, ולכן יש לקבוע, כי התפטר כגרסת המשיבים.

ב.         בערעור טען בא כוח המערער, כי משקבע בית הדין האזורי, כי המשיבים לא שלמו למערער שכר בגין ארבעה חודשים רצופים ועוקבים זכאי היה על פי דין לעזוב את מקום עבודתו, ויש לראות את עזיבתו כפיטורים המזכים את המערער בקבלת פיצויי פיטורים. דא עקא שלא זו בדיוק הייתה טענתו של המערער בבית הדין האזורי, הכל כפי שנפרט להלן:

ג.         בכתב תביעתו הראשון, בשלב בו לא היה מיוצג, לא תבע המערער פיצויי פיטורים.

ד.         בכתב התביעה המתוקן טען המערער, כי הפרת הסכם העבודה בינו ובין המשיבים, שבאה לידי ביטוי באי תשלום שכר לחודשים אוקטובר 2001 - פברואר 2002 מזכה אותו בפיצוי פיטורים. המערער ראה בהתנהגות זו של המשיבים כהודעת פיטורים (סעיפים 34 ו- 38 לכתב התביעה המתוקן).

ה.        בחקירה הנגדית נשאל המערער: "תסכים איתי שהנתבע לא פיטר אותך? אלא בגלל שלא שילם לך כטענתך קמת והלכת?".

            תשובת המערער הייתה: " נדמה לי שהוא פיטר אותי בגלל שלא שילם לי" (ההדגשה הוספה - ע.ר).