פסק-דין בתיק עע 269/06

השופט שמואל צור

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת דינה אפרתי; עב 7727/02), בו נדחתה תביעת המערערת נגד עיריית בת - ים (להלן - "המשיבה") למתן צו עשה האוסר על המשיבה לפטרה ומורה לה להשיבה לתפקידה כמורה. בית הדין האזורי קבע כי לא נפלו בהליך פיטוריה של המערערת פגמים המצדיקים את ביטול הפיטורים. בית הדין קבע כי הסיבה לפיטורי המערערת היתה צמצום במספר התלמידים שנרשמו למגמת המוסיקה בבית הספר, צמצום המגמה והיעדר הצורך בהעסקתה. על כך ערעורה של המערערת בפנינו.

2.         וזה הרקע העובדתי הנוגע לעניין:

א.        המערערת הועסקה על ידי המשיבה כמורה למוסיקה בבית ספר תיכון החשמונאים, בבת-ים (להלן - בית הספר) בהיקף של חצי משרה, החל מיום 1.9.1993. והמערערת לימדה תיאוריה וסולפג' במגמת לימודי המוסיקה שהתקיימה בבית הספר.

ב.         מגמת המוסיקה פעלה בבית הספר שנים רבות אך, במרוצת השנים, הצטמצם מספר התלמידים במגמה זו ואף ירד מספר הניגשים לבחינות הבגרות במסגרתה.

ג.         המשיבה ביקשה להפוך את מגמת המוסיקה לאטרקטיבית יותר לתלמידים ובשנת 1998 קיבלה אישור המפקח הראשי במשרד החינוך לשינוי מגמת המוסיקה למגמת "ידיעת המוסיקה". משמעות שינוי זה היתה מעבר ללימוד תולדות המוסיקה ללא צורך בלימודי תיאוריה וסולפז', אותם לימדה המערערת.

ד.         בשל שינוי זה, הוצאו המקצועות אותם לימדה המערערת מתוכנית הלימודים ונמסרה לה הודעה מטעם המשיבה על סיום עבודתה עוד בשנת 1988 (מכתב מיום 21.5.1998). לאחר פגישות והתכתבויות רבות בין גורמים שונים, הוסכם עם המערערת כי היא תמשיך ללמד בבית הספר בהיקף של 8 שעות שבועיות בלבד.

ה.        בפועל, גם לאחר השינוי שנערך בתכנית הלימודים, לא הצליחה מגמת המוסיקה "להמריא". כתוצאה מצמצום רצוף של מספר התלמידים הנרשמים למגמה, החליטה המשיבה, בשנת 2002, לנקוט צעדי צמצום נוספים ולפטר שני מורים במגמה, הם - המערערת ומר דני תמיר. כמו כן צימצמה המשיבה את שעות ההוראה למורה שנותרה במגמה  גב' אורלי גיחון.   

ו.         ביום 27.5.02 שלחה המשיבה למערערת מכתב פיטורים שתוקפו מיום 31.8.02. לאחר מסירת הודעת הפיטורים התקיימו שתי פגישות שימוע בנוגע לפיטורי המערערת ומר תמיר, האחת ביום 7.7.02 (להלן- השימוע הראשון) והשניה ביום 13.10.02 (להלן- השימוע הנוסף).

ז.         בין שתי פגישות השימוע הגישה המערערת, תביעה למתן צו עשה המורה למשיבה להשיבה לעבודה כמורה (עב 7727/02). בנוסף, הגישה המערערת בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפטרה. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הוסכם כי, עד למתן פסק הדין, לא תאייש המשיבה את משרתה של המערערת (בש"א    5150/02).

ח.        בעקבות השימוע הנוסף קיבלה המערערת ביום 27.10.02 מכתב פיטורים נוסף ושולם לה גם שכר ודש ספטמבר 2002.

ההליך בבית הדין האזורי

3.         בכתב התביעה מושא ערעור זה טענה המערערת כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שפיטרה אותה מבלי שבאה בדברים עם ארגון המורים ועם ועד העובדים בטרם פיטוריה. המערערת טענה כי פיטוריה נעשו בהליך פגום ובלתי חוקי, משיקולים זרים ולא סיבה מספקת. לטענתה, עילת הפיטורים של "שינוי תוכנית הלימודים", היתה טרמינולוגיה סתמית, שכן תכנית הלימודים השתנתה כתוצאה משיקולים בלתי ענייניים. לטענתה, השינוי נעשה על ידי רכזת המגמה בבית הספר, גב' אורלי גיחון (להלן- הרכזת), ומנהלת בית הספר במטרה לפגוע בשעות ההוראה שלה. 

            המשיבה הכחישה את טענות המערערת וטענה כי החלטת פיטוריה היתה סבירה והתבססה על שיקולי התייעלות. לטענתה, השינוי במגמת המוסיקה היה ממשי ונבע מצרכי המערכת, לאור הצמצום במספר תלמידי המגמה. עוד טענה המשיבה כי בשל הצמצום שחל במספר תלמידי המגמה למוסיקה בבית הספר, היא נאלצה לפטר את המערערת ומורה נוסף.  כן נטען כי בשל ייחודיות המקצוע אותו לימדה המערערת לא ניתן היה לשבצה במגמות אחרות בבית הספר.

4.         להשלמת התמונה נציין כי, לאחר הגשת כתב התביעה צומצמה גם משרתה של הרכזת, מגמת המוסיקה בבית הספר נסגרה לחלוטין והרכזת פרשה לגמלאות.

5.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי קבע כי מספר התלמידים הלומדים מוסיקה בבית הספר החל להצטמצם מאז שנת 1998. בית הדין ציין כי בשנים 1999-2002 מספר התלמידים הנרשמים למגמת המוסיקה המשיך להיות מועט. בית הדין קבע כי הורי התלמידים במגמת המוסיקה התלוננו על איכות עבודתה של המערערת. בהקשר זה קבע בית הדין כי המערערת לא זימנה את הרכזת לעדות להוכחת טענתה כי "נרדפה" על ידה. בית הדין לא השתכנע מטענות המערערת ובעלה בדבר פעולות מכוונות של הרכזת כלפיה וקבע כי למעשה לא היה עוד צורך בעבודתה של המערערת.

בית הדין קבע כי למרות שמגמת המוסיקה הפכה למגמה ל"תולדות המוסיקה", לא גדל מספר התלמידים הלומדים בה ולפיכך לא היתה הצדקה עניינית בהמשך העסקתה של המערערת. בית הדין ציין כי אף המערערת אישרה בעדותה בפני בית הדין,  שבתקופת פיטוריה, היו מורים נוספים אשר פוטרו מטעמי צמצום. כפועל יוצא מכך הגיע בית הדין למסקנה כי הסיבה בעטיה פוטרה המערערת מעבודתה היתה המספר המועט של תלמידי מגמת המוסיקה בבית הספר, צמצום המגמה והיעדר הצורך בהעסקתה.

6.        אשר למועד קבלת מכתב הפיטורים, טענה המערערת כי קיבלה את מכתב הפיטורים רק ביום 3.6.02 ולא ביום 31.5.02, מועד בו, לטענתה, היה על המשיבה למוסרה. בהקשר זה קבע בית הדין כי מכתב הפיטורים נושא תאריך 27.5.02 ונשלח למערערת בדואר רשום סמוך לאחר מכן. לדעת בית הדין הואיל ומדובר באיחור של שלושה ימים בלבד ( מיום 31.5 ועד ליום    3.6), לא נפגע הרציונאל של מתן פרק זמן סביר למערערת למצוא עבודה חדשה לקראת שנת הלימודים הבאה.

7.         אשר לחוקיות הליך הפיטורים קבע בית הדין כי נערכו למערערת הליכי שימוע כדין בקשר לפיטוריה. בשימוע הראשון, אשר התקיים לאחר שהמערערת קיבלה את מכתב הפיטורים, ניתנה למערערת זכות טיעון מלאה. נקבע כי המשיבה ניסתה למצוא פתרון מעשי לתעסוקת המערערת בדרך של שיבוצה בבית ספר אחר אך ניסיון זה לא צלח. נקבע כי גם בשימוע הנוסף אשר נערך לאחר שפיטורי המערערת נכנסו לתוקף, ניתנה למערערת זכות טיעון, אך המשיבה לא השתכנעה כי יש מקום לבטל את פיטוריה.  בית הדין קבע כי אף אם נפלו פגמים בהליך פיטוריה המערערת, אין מדובר בפגמים המצדיקים ביטול החלטת הפיטורים. בית הדין ציין כי העובדה שהמערערת לא פוטרה בשנת 1998 מעידה על כך שהמשיבה עשתה מאמצעים להימנע מלפטרה.