פסק-דין בתיק עע 246/06

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית השופטת הראשית חגית שגיא ונציגי הציבור מר פרידמן וגב' קפלניקוב; עב 10214/04) אשר דחה את תביעתו של המשיב 1 (להלן: המשיב), והשית על המערערת (להלן: מקפת) תשלום הוצאות בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

הרקע העובדתי

2.      המשיב פרש מעבודתו בחברת בזק (המשיבה 2) בשנת 1999. מקפת אישרה למשיב לקבל קצבת נכות מלאה לצמיתות, החל מחודש פברואר 2000. בבדיקה רפואית חוזרת שנדרש המשיב לבצע, נקבע כי הוא אינו עונה להגדרת "נכה מלא" כמשמעותו בתקנון מקפת, ועל כן הופחתה קצבת הנכות שלו משיעור של 100% לשיעור של 50% בלבד.

3.      בעקבות האמור לעיל, פנה המשיב לבית הדין האזורי בבקשה למתן סעדים זמניים. בין היתר, טען המשיב, כי הפחתת קצבת הנכות שלו נעשתה שלא כדין, באופן חד צדדי, תוך חריגה מסמכותה של מקפת.

ההליך בבית הדין האזורי

4.      בבית הדין האזורי נוהל דיון אחד בבקשת המשיב למתן סעדים זמניים. לאחר זמן קצר, הגיעו הצדדים להסדר דיוני. בהתאם להסדר זה, פנה המשיב לוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, על מנת למצות את הליכי הערעור, כנדרש בתקנון מקפת. בהסדר הדיוני נקבע עוד, שמקפת תשלם למשיב קצבת נכות בשיעור 100% החל מיום 01.12.05 ועד לתום ההליך.

5.      במאמר מוסגר יצויין, כי הוועדה הרפואית לעררים הכריעה בעניינו של המשיב, וקבעה כי דין ערעורו להידחות. בכך, הותירה את הקביעה כי המשיב הוא נכה בשיעור 50% בלבד.

בין לבין, התקבל בכנסת ביום 20.06.05 תיקון מספר 14 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א - 1981 (להלן: חוק הפיקוח על הביטוח) בעניין אי שינוי שיעור הנכות בקרן פנסיה ותיקה.

6.      בהתאם לתיקון 14 לחוק הפיקוח על הביטוח כאמור, נותר המשיב "נכה מלא", ותביעתו בבית הדין האזורי התייתרה. לפיכך, פנתה מקפת לבית הדין האזורי בבקשה לסלק את התביעה, בלא צו להוצאות, משהפכה לתיאורטית.

7.      לאחר שעיין בתגובות הצדדים לבקשתה של מקפת, נעתר בית הדין האזורי  לבקשתה של מקפת, ודחה את התביעה. יחד עם זאת, קבע כי מקפת תשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. על ההחלטה להשית על מקפת הוצאות מונח הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

8.      בערעורה טוענת מקפת, כי יש לבטל את חיובה בהוצאות מן הטעמים כדלקמן: המשיב עתר לבית הדין האזורי עוד בטרם מיצה את הליכי הערעור הקבועים בתקנון, וקודם שפנה לוועדה רפואית לעררים; ההליך בבית הדין האזורי היה קצר, והפך לתיאורטי לאור תיקון החקיקה; במקרים דומים שנדונו בבתי הדין האזוריים לא חוייבו קרנות הפנסיה בתשלום הוצאות, מקום בו סולקו הליכים על הסף נוכח אותו תיקון החקיקה.

9.      המשיב מצידו טען, כי יש לדחות את ערעורה של מקפת מן הטעמים הבאים: הפחתת שיעור קצבת הנכות שקיבל נעשתה על ידי מקפת באופן חד צדדי, תוך חריגה מסמכות. זאת, מאחר והוראות התקנון האחיד אינן חלות על מי שפרש לפנסיה לפני 01.10.03. כמו כן, הן אינן מאפשרות שינוי באחוז הנכות אלא אם חל שיפור במצב בריאותו של הנכה; שעה שהוגשה תביעתו לא ידע המשיב, כי התיקון לחוק יתקבל, ושתביעתו תתייתר; פנייתו של המשיב לבית הדין האזורי ולא לוועדה הרפואית לעררים נעשתה בחוסר ברירה, לאור הנזק הרב שנגרם לו עם הפחתת קצבתו ל- 50%, בה הוא תלוי; בניגוד לטענתה של מקפת, בתביעות רבות שהתנהלו בבתי הדין האזוריים, נפסקו כנגד מקפת הוצאות לזכות מבוטחיה. על כן, ומשנאלץ המשיב לנקוט בהליכים משפטיים כנגד פעולות חד צדדיות שביצעה מקפת, זכאי הוא להוצאות.

10.  המשיבה 2 הותירה את ההכרעה בערעור זה לשיקול דעת בית דין זה, מאחר והמחלוקת כולה מצויה במישור היחסים שבין המשיב למקפת, ללא קשר למשיבה 2.

הכרעה

11.  עניין פסיקת הוצאות בהליך נתון לשיקול דעתו הרחב של בית הדין. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד. על כן, רק החלטה שהתגלה בה פגם יסודי יביא את בית דין זה לעשות דבר לתיקונו.

(דב"ע נא/9-6 חב' מייסון בע"מ ואח' - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין, פד"ע כג 430, 432; דב"ע נד/139-9 יעקב חסין ואח' - מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 11.11.91; דב"ע נד/43-3 אריה ארגוב  - סחף חברה לעבודות פיתוח (לא פורסם), ניתן ביום 15.6.94).

במקרה שלפנינו, פסק בית הדין האזורי, כי יחד עם העובדה שיש לדחות את תביעתו של המשיב, אשר נתייתרה לאור תיקון החקיקה, יש מקום לפסוק לטובתו הוצאות.

בנסיבות העניין, סבורים אנו, כי פסיקתו של בית הדין האזורי הינה סבירה. נחה דעתנו, כי אין זה מן המקרים החריגים, בהם מתקיים הטעם הדרוש לחריגה מן הכלל האמור, ולהתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה לפסוק הוצאות משפט.