פסק-דין בתיק עע 197/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         המערער, שעבד אצל המשיבה (להלן גם - החברה) כמנהל פיתוח עסקי ומנהל מכירות, פוטר מעבודתו לאחר תקופת עבודה בת שנתיים ומחצה. בית הדין האזורי בתל אביב (הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור גב' שור ומר פוקס; עב 2451/03) דחה את תביעתו של המערער כנגד החברה, על כל רכיביה, ובהם רכיבי התביעה הנוגעים לערעור שלפנינו, והם: תשלום יתרת תמורת הודעה מוקדמת, יתרת פדיון חופשה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תשלום עבור שימוש ברכב ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח מנהלים בתקופת ההודעה המוקדמת וכן פיצוי בגין הפרת הסכם להענקת אופציות.

            בית הדין האזורי הוסיף עוד וחייב את המערער בתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח. על דחיית תביעתו בעילות שפורטו, וחיובו בהוצאות משפט בסכום האמור הגיש המערער את הערעור שלפנינו, במסגרתו הוא אף מבקש להתיר לו להגיש ראיה נוספת.

2.         עיקרי העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלהלן:

א.        החברה, שעיקר עיסוקה הוא פיתוח ושיווק מוצרי תוכנה, התקשרה עם המערער ביום 11.3.00 בהסכם עבודה בו נקבעו תנאי העסקתו של המערער. בין השאר נקבע בהסכם  שיעור שכרו של המערער, שהועמד על 24,000 ש"ח לחודש; תקופת הודעה מוקדמת בת 90 ימים לה  יהיה זכאי במקרה שיפוטר; החזר הוצאות רכב; הפרשות לביטוח מנהלים ועוד.

ב.         בחודש ספטמבר 2001, בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, ביקש מנכ"ל החברה מר גדי שלסקי לקבל את הסכמתו של המערער להפחתת 15% משכרו, וזאת בתמורה לקבלת אופציות לרכישת מניות החברה. משנתן המערער הסכמתו להפחתת השכר לפי המוצע, נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו:  

             " NOTICE OF SPECIAL GRANT"  (להלן - ההודעה בדבר ההענקה המיוחדת). בעקבות חתימת ההסכם הופחת שכרו של המערער והועמד על 20,400 ש"ח.

ג.                   אין מחלוקת בדבר קיומה של תוכנית אופציות לעובדים בחברה, המכונה-" EMPLOYEE SHARE OPTION PLAN"(להלן-תוכנית האופציות).

           פרשת הפיטורים

ד.         בחודש אוגוסט 2002, פוטרו כ-25% מעובדי החברה עקב קשיים אליהם היא נקלעה. ביום 19.8.02 ובעקבות הפיטורים, פנה המערער אל המנכ"ל מר שלסקי באמצעות הדואר האלקטרוני וביקש לדעת אם הוא ברשימת המפוטרים. מר שלסקי השיב למערער כי אינו בין המפוטרים, ואולם על מנת להישאר עובד החברה יהיה עליו להסכים לקיצוץ בעלות שכרו. המערער השיב למר שלסקי, כי יבדוק אפשרות זו. בין הצדדים התנהל משא ומתן עד ליום  22.9.02, שאז קיבל המערער הודעת פיטורים באמצעות הדואר האלקטרוני.

בהודעת הפיטורים מיום 22.9.02 מצוין, כי מועד הפיטורים הינו החל מיום 1.9.02.

ה.        ביום 1.10.02 קיבל המערער הודעה על הפסקת עבודתו לאלתר. העסקתו של המערער הופסקה לאלתר, עקב טענת החברה בדבר חוסר שיתוף פעולה בינו לבין מי שהחליפו בתפקיד.

ו.         החברה שילמה למערער פיצויי פיטורים. כמו כן שילמה לו את שכר חודש ספטמבר במלואו, וכן שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עבור החודשים אוקטובר נובמבר 2002.

ז.         פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן מבלי שהוגשו לתיק סיכומי תשובה מטעם המערער.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.         בפסק דינו נדרש בית הדין האזורי ראשונה לשאלה, מהו המועד בו קיבל המערער הודעה על פיטוריו, שלפי המועד הזה, יש למנות את תקופת ההודעה המוקדמת לה הוא זכאי. בית הדין האזורי קבע כי "משאין חולק כי הובהר לתובע כבר ביום 19.8.02 כי אם לא תהיה הסכמה בדבר הקיצוץ בעלות שכרו יפוטר, ומשעד ליום 1.9.02 לא הגיעו ביניהם הצדדים להסכמה, אנו מקבלים את טענת הנתבע כי יש לראות את התובע כמי שקיבל הודעה מוקדמת לפיטוריו ביום 1.9.02". משקיבל המערער את מלוא שכרו עד 30.9.02 וכן שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עד סוף חודש נובמבר 2002, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער ליתרת תמורת הודעה מוקדמת, אותה העמיד המערער על שיעור שכר עבודה שלו היה זכאי בתקופה מיום 1.12.02  ועד ליום 21.12.02.

            בהתייחס לתביעת המערער לתשלום יתרת פדיון חופשה, לפיה, זכאי היה המערער לטענתו, ליום חופשה נוסף בגין כל יום עבודה מלא בו עבד בחו"ל מעבר ל-5 ימים בשבוע, קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא הוכיח קיומו של נוהג בחברה לשלם עבור יום נוסף כפי שטען. לפי קביעת בית הדין האזורי, הנוהג שהיה קיים בחברה הוא כי אם נאלץ העובד לעבוד בחו"ל ביום שבת, אז יהיה זכאי ליום חופשה נוסף. בית הדין קיבל את טענת החברה, כי בפועל קיבל המערער את מלוא המגיע לו עבור ימי שבת בהם עבד בחו"ל, ודחה את תביעת המערער לתשלום יתרת פדיון ימי חופשה.

            בית הדין הוסיף עוד ודחה את תביעת המערער לתשלום עבור הוצאות שימוש ברכב והפרשות לביטוח מנהלים ולקופת גמל בתקופת ההודעה המוקדמת. בית הדין קבע, כי משאין מחלוקת כי המערער פוטר לאלתר ביום 1.10.02, ולאור העובדה כי עובד זכאי בתקופת ההודעה המוקדמת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ללא תנאים נלווים, אין המערער זכאי החל מאותו מועד לתשלומים האמורים, בהיותם בגדר "תנאים נלווים".

            בית הדין נמנע  מלחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנה עקב האיחור בתשלום יתרת פיצויי פיטורים בשיעור של 2,948 ש"ח , בקבעו, כי הסכום האמור טרם שוחרר לטובת המערער בשל טעות כנה.