פסק-דין בתיק עע 184/03

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. המשיב, דוד יוסף, תבע את המערערת, עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ, לאחר ניתוק היחסים ביניהם. המערערת, עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ, תבעה תביעה שכנגד. בית הדין האזורי, השופט מאיר נחתומי ונציגי הציבור מר ד. סילוורה ומר ש. חמי (עב 300713/89), קיבל באופן חלקי את תביעת דוד יוסף תוך שהוא קבע כי על עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לשלם לו פיצויים מוסכמים בסך 24000 ש"ח. בית הדין האזורי קיבל חלקית את התביעה שכנגד של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ תוך שהוא קבע כי על דוד יוסף להשיב לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ את סכום הקרן בגין פדיון חלוקת לחם בסך 1234 ש"ח. בית הדין לא הטיל ריבית והצמדה על סכום זה עד להגשת התביעה. בית הדין האזורי קבע כי סכום זה יקוזז מהסכום שעל עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לשלם לדוד יוסף.

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ מערערת על חיובה בתשלום פיצויים מוסכמים. במהלך הדיון בפנינו ניסינו להביא את הצדדים לידי פשרה לפי סעיף 79א במסגרתו תינתן פשרה  בסכום בין 20000 ל- 60000 ש"ח. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ פירטה את חישוביה ואת נכונותה לשלם למשיב בפשרה סך של  19282 ש"ח. דוד יוסף הסכים לפשרה לפי סעיף 79א ברם הוא התנגד לחישוביה של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ.

העובדות שנקבעו בבית הדין האזורי

דוד יוסף עבד כמחלק מוצרי אפיה. בין הצדדים נכרת הסכם ביום  5.4.1985. בסעיף 3 להסכם נאמר כי במידה ועין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ תפטר את דוד יוסף עקב הסכם עם מאפיית דגנית בעקבותיו ייסגר  קו חלוקת הלחם - תפצה עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ את דוד יוסף בסכום של 15000 דולר. סעיף 4 להסכם מאפשר לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לפטר את דוד יוסף בנסיבות של אי יושר, עבירות פליליות ואחרות המקובלות בדיני עבודה ללא תמורה חורגת מהמקובל בדיני העבודה. סעיף 5 להסכם קובע כי על מנת לשמור על רווחיות הקו חייב להיות מינימום של מכירה בסך 2000 יחידות לחם.

דוד יוסף שירת בשירות מילואים ערב ניתוק היחסים בין הצדדים. שירותו קוצר בגלל מחלת אביו. לפני יציאתו לשירות מילואים היה דין ודברים בין הצדדים ודוד יוסף הודיע על הפסקת העבודה. כשחזר ממילואים הוא חזר בו מהתפטרותו. בית הדין קבע כי ההתפטרות היתה בעידנא דריתחא. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ סירבה לקבלו בחזרה לעבודה.

טרם הגשת התביעה הוחלפו מכתבים בין מועצת פועלי כפר יונה לבא כוח עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ אולם תכתובת זו לא העלתה דבר.

ההליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים

תביעתו של דוד יוסף היא כי ישולמו לו פיצויים מוסכמים בסך 15000 דולר לפי שער יציג במועד הגשת התביעה, כשערכו בשקלים היה 24000 ש"ח. דוד יוסף הסתמך בכך על ההסכם הנזכר בין הצדדים. תביעתו של המשיב הוגשה לבית משפט השלום בנתניה. הדיון הועבר לבית הדין לעבודה. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ הגישה לבית הדין כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בתביעתה שכנגד טענה המערערת כי בערב בו הפסיק המשיב את עבודתו נותר בידו סך של 1234 ש"ח, בתוספת 376 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית. כספים אלו נגבו מלקוחות ולא הועברו לידי עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ, לפי טענתה. דוד יוסף הכחיש את טענותיה אלו של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ. בכתב תשובתו לתביעה שכנגד הוסיף דוד יוסף רכיבי תביעה נוספים שלא היו בכתב התביעה המקורי. הוא תבע בנוסף לפיצויים המוסכמים בגין הפרת הסכם בסך 15000 דולר גם הודעת פיטורין כדין, פיצויי פיטורים מוגדלים, תמורת הודעה מוקדמת בסך 2000 ש"ח, בגדי עבודה - שתי חליפות בשנה, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, משכורת לכל התקופה מחודש מאי 1988 ועד למועד הפיטורין.

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה מצידה כי הסוגיה היחידה אשר יש לדון בה היא האם היא הפרה את סעיף 3 להסכם באופן המזכה את המשיב  בפיצוי מוסכם  בסך 15000 דולר.

ניסיון פשרה בין הצדדים לא צלח. ניסיון להעביר את התיק לבוררות אף הוא לא צלח.

הוסכם על הצדדים כי מועד תחילת העבודה הוא  5.4.1985, המועד בו נחתם ההסכם ביניהם. הפלוגתאות כפי שנוסחו על ידי בית הדין:

...מהי כוונת הצדדים בסעיף 3 להסכם המצורף לכתב התביעה? האם  התקיימו התנאים המנויים  בסעיף זה,  בכך שיפוצה  התובע בסך 15000 דולר (שער יציג)? האם התובע  פוטר ביוני 1987, כגרסתו או התפטר בהודעת התפטרות מ-  17.5.87, כגרסת הנתבעות? האם, כטענת הנתבעת (והתובעת שכנגד), לא העביר  התובע (הנתבע שכנגד) כספי לקוחות , בסך 1,234 ש"ח (בתוספת 376 ש"ח  בגין הפרשי הצמדה וריבית), שהיו מיועדים לנתבעת, או שמא זו גרסה שיקרית ותירוץ לפיטוריו, כטענת התובע?

טענות עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה כי לא התקיימו התנאים המזכים בפיצוי מוסכם של $15,000. דוד יוסף לא פוטר, לדבריה, בעקבות הסכם כלשהו שנעשה עם "דגנית". לטענתה דוד יוסף לא עמד בנטל ההוכחה כי התקיימו התנאים המזכים בפיצויים מוסכמים. מדוחות עבודה של דוד יוסף אשר הוגשו על ידה של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ עולה לטענתה כי הקו לא נסגר ואף כמויות הלחם שנמכרו בתקופה האחרונה לעבודתו של דוד יוסף היו משמעותיות ודומות לממוצע. אף עדיה של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ הצהירו על כך ולא נחקרו נגדית. העדים, מר דוד חלפי, מנהל מאפיית "דגנית"  בתקופה הרלבנטית לתביעה ומר ישראל דגאי, מי שהיה מנהל עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ בזמנו הכחישו שניהם את טענות דוד יוסף כי נוצרו התנאים המזכים בפיצויים מוסכמים. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טוענת כי היא הוכיחה שלא נכרת הסכם בין המאפיות, שדוד יוסף לא פוטר בעקבות הסכם בין המאפיות, שהקו היה פעיל ורווחי והוא אף פעל לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה כי היא לא סירבה להשיב את דוד יוסף לעבודה  לאחר שהתפטר ב"עידנא דריתחא". לטענתה נהג דוד יוסף בגסות רוח ובביריונות ועשה בכספי לקוחות המאפיה מהם גבה כספים עבורה כבשלו. נסיבות אלה מהווים הפרת אמונים חמורה כלפי המערערת ומצדיקים את אי החזרת דוד יוסף לעבודה.

מהעובדה שדוד יוסף הודה כי הוא עיכב בידו כספים יש ללמוד על חוסר מהימנותו. סכומים אלו שעוכבו, סכום של 1234 ש"ח, נפסקו ללא ריבית של 376 ש"ח.

טענות דוד יוסף