פסק-דין בתיק עע 159/06

1.     לפנינו ערעורה של המערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; עב 2646/02, עב 2720/02), אשר דחה את תביעותיה של המערערת כנגד המשיבה (להלן גם העירייה) לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום עבור שעות נוספות גלובליות בצירוף פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין עגמת נפש, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים מוגדלים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בית הדין קיבל את תביעת המערערת לתשלום יתרת פיצויי פיטורים בסך של 4,482 ש"ח. כן חייב בית הדין האזורי את המערערת בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח.

2.     טענות ב"כ המערערת בתמצית הינן:

2.1.  יש להתערב בממצאים העובדתיים אותם קבע בית הדין האזורי, כיון שקביעותיו העובדתיות מבוססות על הנחות מוטעות, התעלמות מחלק ניכר מהראיות והערכה מוטעית של מהימנות העדים. 

2.2.פיטוריה של המערערת נגועים בחוסר תום לב ונעשו משיקולים זרים, והעילה האמיתית לפיטוריה היא התנגדותה להתערבות בענייני כוח אדם מצד נבחרים פוליטיים בעלי עניין אישי. בכלל זה, בית הדין התעלם מהתרעות המערערת לנציגי משרדי הממשלה.

2.3.בית הדין התעלם מפגמים משמעותיים אשר נפלו בפיטורי המערערת (הפרת זכות השימוע, פיטורים שלא על ידי האורגן המוסמך, פיטורים שלא על דעת מועצת העיר, פיטורים בניגוד לחוקת העבודה).

2.4.בית הדין נהג בחוסר שוויון בין הצדדים בכל הנוגע להגשת מסמכים וראיות, ודעתו  היתה מוטה לרעת המערערת מתחילת הדיון.

2.5.חסרונם של נציגי הציבור במותב השפיע על תוצאת ההליך.

3.         ב"כ העירייה תמך בפסק דינו של בית הדין קמא וביקש לאשרו מטעמיו.

4.         צר לנו על הסגנון הבוטה בו נקט ב"כ המערערת כלפי שופט בית הדין האזורי וב"כ העירייה. גם אם לב"כ המערערת השגות על פסק הדין, יש לטעון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. דרך טיעון זו אינה ראויה ופסולה.

5.         לגופו של הערעור:

5.1       לאחר ששקלנו  את טענות הצדדים כפי שהועלו הן בכתב והן בעל פה, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ויש לאשרו מטעמיו על פי תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991.

5.2       פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומבוסס היטב על הראיות שהיו בפניו, ובהתאם לכלל כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים אלא במקרים חריגים, לא מצאנו כי זה המקרה המצדיק התערבות בממצאים העובדתיים. יצוין כי מדובר בדיון בהיקף רב, בו נדונו בהרחבה טענות הצדדים על כל היבטיהן.

5.3       נדגיש, כי בית הדין האזורי לא התעלם מכך שגם אחרים היו אחראים לליקויים בטיפול בנושא כוח האדם בעירייה, ואף ציין זאת במפורש בפסק דינו.

5.4       גם אם נפלו פגמים בהליך הפיטורים, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי,  אשר קבע כי בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה הנדון  אין מקום לפסוק פיצויים בגין אותם פגמים.

5.5       בהתייחס לטענה כי לא השתתפו במותב נציגי ציבור, הרי שטענה זו היה על ב"כ המערערת להעלות במהלך הדיון בבית הדין האזורי. אין לקבל מצב בו בעל דין נוכח במספר רב של ישיבות בהן נציגי ציבור לא השתתפו במותב, ומעלה טענה זו לראשונה בשלב הערעור.

5.6       את הטענה לפיה לו המערערת הייתה מקבלת את מכתבו של מר ינון מיום 4.11.2002 לא הייתה מוגשת תביעה זו יש לדחות. מן התכתובת בין ב"כ המערערת (הקודם והנוכחי) לבין ב"כ העירייה עולה כי המערערת ידעה על תנאי הפרישה שהוצעו לה, לרבות התנייתם בהתחייבות שלא להגיש תביעה ובאישור הממונה על השכר זאת עוד במכתב ב"כ העירייה מיום 11.9.2002. המערערת היא זו שבחרה להפסיק את המו"מ במכתב בא כוחה מיום 23.10.2002. לכן, לא ניתן לחייב את העירייה היום - לאחר שהמערערת ניהלה כנגדה תביעה -  לשלם למערערת את התנאים המפורטים במכתב.

6.         בטרם סיום, ב"כ המערערת והמערערת בעצמה העלו בפנינו את התחושה הקשה של המערערת למקרא פסק הדין של בית הדין האזורי. נחזור ונדגיש, כי בית הדין האזורי קבע מפורשות כי גם גורמים אחרים בעירייה היו אחראים לליקויים בטיפול בנושא כוח האדם בעירייה, ומכאן שאין להטיל את האחריות למצבה הקשה של העירייה על כתפי המערערת בלבד. 

7.         סוף דבר : הערעור נדחה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות בערעור.

ניתן היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.