פסק-דין בתיק עע 1543/04

השופטת נילי ארד

1.      המשיב והמערער שכנגד (להלן: המשיב) הועסק על ידי המערערת והמשיבה שכנגד, שהיא חברת מחשבים העוסקת בפיתוח תוכנה (להלן: החברה) משך כתשע שנים, מינואר 1992 עד לפיטוריו ב- 28 בפברואר 2001. בתפקידו האחרון שימש המשיב כמנהל מחלקת תעוד טכני בחברה. שכרו שולם בהתאם לדיווח שעות שהגיש לחברה על פי תעריף דולרי לשעה, כנגד הוצאת חשבונית מס.

המשיב הגיש לבית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הדס יהלום ונציגי ציבור מר אשר ביצור ומר אמנון אבישור; עב 8643/01) תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וזכויות נוספות בגין פיטוריו. החברה כפרה בקיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין המשיב והגישה תביעה שכנגד להשבת סכומים ששולמו לו ביתר.

פסיקתו של בית הדין האזורי

2.      בית הדין האזורי בחן את העדויות שנשמעו לפניו, את הראיות שהוגשו לו ואת טענות הצדדים ואלה היו עיקר ממצאיו ומסקנותיו:

א.    בהסכם העסקתו של המשיב נקבע כי התמורה תשולם לו כנגד הגשת חשבונית ולא בתלוש שכר. אופן התשלום נקבע ביוזמת המשיב, שהיה רשום עוד קודם לכן כעצמאי ברשויות המס; המשיב היה "מודע להשלכות של קבלת תלוש שכר למול הנפקת חשבונית מס, לנושא היכולת לקזז הוצאות, לנושא אי הזכאות לימי מחלה וחופש במתכונת ההעסקה כפי שהועסק, וכן להשלכות המשפטיות של הבחנה זו בכל הנוגע למעמדו בנתבעת"; מלבד אופן התשלום כאמור "לא היה הבדל משמעותי בין העסקת התובע [הוא המשיב - נ.א] לבין העסקת עובדים שכירים" בחברה; "העבודה שביצע התובע בחברה, הינה חלק בלתי נפרד ממערך הפעילות של החברה והתובע השתלב באופן מלא בפעילות החברה"; השירות שנתן לחברה היה שירות אישי ובהעדרו לא ניתן היה לקבל שירות זה מאחר; המשיב היה אחראי על עובדים בחברה וחלה עליו חובת דיווח למנהלים הממונים עליו; הוכח כי בחיי היום-יום התייחסו מנהלי החברה אל המשיב כאל עובד מן המניין; "לא הוכח כי לתובע היה עסק משלו וכי עבודתו בחברה בוצעה במסגרת פעילותו בעסקו שלו".

ב.     נוכח תשתית עובדתית זו הגיע בית הדין למסקנה לפיה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, כמתחייב מיישום המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו:  עע 300021/98 טריינין - חריש, ניתן ביום 7.3.2002). משהפסקת ההעסקה נעשתה ביוזמת החברה, זכאי המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה, כפי שתבע בכתב התביעה.

ג.       בהתייחס לתביעה שכנגד שהגישה החברה בחן בית הדין האם בנסיבות המקרה יש מקום וניתן לחייב את המשיב בהשבת סכומים ששולמו לו ביתר. זאת, לאור פסיקתו של בית דין זה, לפיה במקרה בו דרש מבצע העבודה לקבל תשלומים כעצמאי והוכח שקיבל "תשלום גבוה באופן ניכר מזה שהיה מקבל כ"עובד... ייערך חישוב שכרו אילו הועסק כשכיר ובמידת הצורך יחויב בהשבת סכומים שקיבל ביתר, למעבידו".

ד.     משנמצא כי המשיב הוא זה שביקש לקבל תשלום כעצמאי, נדרש בית הדין לבחינת טענתה של החברה לפיה התשלום שקיבל המשיב היה גבוה באופן ניכר מזה שמקבל שכיר בחברה, וכי בהתאם לכך יש לערוך את חישוב השכר שהיה מקבל המשיב אילו הועסק כשכיר, ולחייבו בהשבת הסכומים שקיבל ביתר.

ה.    בהסתמך על הראיות שהציגה החברה קבע בית הדין כך: "עדי הנתבעת [החברה] הבהירו כי סוגיית השכר בנתבעת נשמרה בסוד"; די בכך "כדי להעלות ספק לגבי האפשרות לערוך השוואה בין תשלום ששולם לתובע לבין שכרם של עובדים אחרים"; המשיב לא ידע כלל כמה משתכרים מנהלים אחרים וממילא לא ידע אם שולם לו שכר גבוה מזה ששולם למנהלי מחלקות בחברה; אין מבנה שכר אחיד בחברה, "אין שכר אחד למנהלי מחלקות, שכר אחר למתכנתים וכו' ". כפי שהעיד מר פרי, סמנכ"ל פיתוח בחברה, "באופן כללי יש פערים בין כל שכר לבין כל שכר. כל אחד מקבל לפי כישוריו ולפי שווי השוק שלו"; בנסיבות המקרה לא ניתן לערוך השוואה של "חשיבות" המחלקה בניהולו של המשיב למחלקות אחרות, או של "שווי השוק" של המשיב, שהיה בעל נסיון רב בתחום ודמות מוערכת בחברה; בעת קביעת אופן תשלום השכר, בזמן קבלתו של המשיב לעבודה, לא הייתה קיימת כלל מחלקת תיעוד טכני, שלימים הפך למנהלה, וממילא לא נקבע שכרו לפי התפקיד אותו מילא עובר לפיטוריו; גם בשל כך קיים קושי בהשוואת שכרו של המשיב לשכרם של מנהלי מחלקה אחרים, או למי מהם;  החברה לא הביאה נתונים לביסוס טענותיה בנוגע לשכרם של מנהלי מחלקה אחרים, חשיבותן של המחלקות ושכר המנהלים במחלקות השונות בחברה; מנתוני שכר של אחד העובדים אותו מצאה החברה בר השוואה למשיב, נמצא כי שכרו של המשיב היה גבוה יותר. אולם, בין השניים היו הבדלי ותק של כחמש וחצי שנות עבודה בחברה, אף לא הוברר נתון השוואה זהה בין המחלקות בהן שימשו השניים; גם אל מול עובדת אחרת לא הוכח בסיס השוואה בר תוקף, מה גם שנמצא כי "התשלום ששולם לתובע אינו גבוה "באופן ניכר" מזה ששולם לעובדת א' "; בנוסף על כל אלה "התובע הצליח להטיל ספק גם בנכונות התחשיבים שביצעה הנתבעת...".

ו.       מניתוח הראיות הסיק בית הדין, כי החברה "לא הוכיחה מה היה אמור להיות שכרו של התובע לו היה מועסק כשכיר, ומה נקודת ההשוואה בתוך החברה, לו הוכיחה כי שכרו של המשיב היה גבוה "באופן ניכר" משכר מנהלי מחלקות אחרים, וכן לא הוכיחה את אופן החישוב".

לפיכך קבע בית הדין, כי החברה "לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מה היה שכרו [של המשיב] לו היה מועסק כשכיר ומה היה שיעור ההשבה והקיזוז.

       ז.         תוצאת הדברים הייתה קבלת תביעתו של המשיב באופן שהחברה חויבה  לשלם לו סכום כולל של 169,104 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2001. התביעה שכנגד נדחתה. בנסיבות העניין לא מצא בית הדין מקום לחיוב החברה בתשלום הוצאותיו של המשיב.

הערעורים

3.   בערעורה טענה החברה, כי המשיב היה עובד עצמאי ונותן שירותים לחברה וכי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. עיקר טיעוניה סב על המסקנה אותה יש להסיק מיוזמתו של המשיב להתקשרות עימו כעצמאי; על העסקתו לפי שעות ותשלום כנגד חשבוניות מס; על שוויתר מרצון על תשלום בגין זכויות סוציאליות, לרבות חופשה שנתית; ועל כך שסיפק שירותים לחברה גם במהלך שהותו בארה"ב, בשנה ומחצה שקדמו לפיטוריו.

הוסיפה החברה וטענה, כי את מעמדו של המשיב כעובד עצמאי יש לקבוע כעולה מהסכם ההתקשרות עם החברה, שנעשה ביוזמת המשיב ומרצונו החופשי, וכי נוכח הסכמה זו אין ליישם את מבחן ההשתלבות על מסכת היחסים בין הצדדים בתקופת העסקתו בחברה ועד לניתוקה.

אשר לתביעת ההשבה חזרה החברה על טענותיה בבית הדין האזורי ותימוכין להן ביקשה למצוא ב"טבלת השוואה" בין "שכר" המשיב לשכרם של ששה עובדים אחרים (להלן: טבלת השוואה), שהובאה כנספח לתצהיר מטעם החברה לפני בית הדין האזורי ולפנינו. בטבלה זו נקובים סכומי שכר ששולמו למשיב ולששה עובדים אחרים, ולכאורה עולה מן הרשום בה כי שכרו של המשיב גבוה משכרם של העובדים האחרים.

המשיב תמך טענותיו בפסק דינו של בית הדין האזורי, על ממצאיו ומסקנותיו. ב ערעור שכנגד טען המשיב, כי בית הדין התעלם מתביעתו לתמורת הודעה מוקדמת בסך 6,552 ש"ח לה היה זכאי, משנקבעו יחסי עובד-מעביד ונוכח העובדה שפוטר ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמה לו תמורתה. כמו כן ערער על שלא נפסקו לטובתו הוצאות משפט, למרות שזכה בתביעתו.