פסק-דין בתיק עע 1466/04

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר יום טוב; עב 301397/97).

בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי, כי בין גב' קרסנטי - היא המשיבה בעע 1466/04 (להלן - גב' קרסנטי), לבין תדיראן בע"מ - היא המערערת בעע 1466/04 (להלן - תדיראן), התקיימו יחסי עובד ומעביד. בהתאם לקביעה זו, ולאחר שהכריע באשר לאורך תקופת עבודתה של גב' קרסנטי ומשכורתה הקובעת, פסק לה סכומים שונים בגין עבודתה בתדיראן.  על הקביעה שנתקיימו יחסי עובד ומעביד, ועל הזכויות השונות שנפסקו לגב' קרסנטי, מערערת תדיראן. מנגד, עומד ערעורה של גב' קרסנטי, על שתביעתה לא נתקבלה במלואה.

הרקע העובדתי

2.      גב' קרסנטי ביצעה במשך שנים עבודות כתבנות באנגלית בחטיבת האלקטרוניקה בתדיראן. בין היתר, היתה גב' קרסנטי מדפיסה באנגלית מפרטים טכניים, מכרזים, הצעות מחיר, הוראות עבודה והוראות הפעלה.

עבודתה של גב' קרסנטי נעשתה על בסיס של שעות, תמורת תשלום כנגד חשבונית מס, על פי תעריף מוסכם.

אין חולק על כך, שגב' קרסנטי היתה רשומה כעוסק מורשה בע"מ ושילמה ביטוח לאומי בעצמה.

3.      בהתאם למ5ס;מKת שקבעו הצדדים בבית הדין האזורי, נפסקה ההתקשרות ביניהם בינואר 1991. לאחר מכן, החלה התקשרות נוספת החל מחודש 7/91 שנפסקה באותו החודש, ח5דשה בחודש 10/91 ונסתיימה בחודש 11/91.

אשר למועד תחילת ההתקשרות, היו הצדדים חלוקים. גב' קרסנטי טענה, כי החלה לעבוד עבור תדיראן מחודש נובמבר 1974. תדיראן טענה, כי תחילת תקופת ההתקשרות בין הצדדים היתה מחודש דצמבר 1986 ואילך, בלבד.

4. ביום 01.01.97 הגישה גב' קרסנטי בבית הדין האזורי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות, המגיעות לה לטענתה, בגין עבודתה בתדיראן לאורך כל אותם שנים.

5. לטענתה, במשך תקופת עבודתה הארוכה בתדיראן, התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וסיו5גה כספקית עצמאית נעשה באופן מלאכותי, המבקש להפחית את עלות העסקתה. עוד נטען, כי בתחילת תקופת העסקתה, היתה מדווחת על שעות עבודתה. אולם, בהמשך היתה מגיעה לתדיראן כל יום, החתימה כרטיס נוכחות ואף נשארה שעות רבות אחרי שעות העבודה; עבודתה נעשתה על אותו שולחן עבודה; היה לה אותו מספר טלפון, צג מחשב ומקלדת. על כן, ומשלא היתה לה עבודה אחרת, פרט למספר שולי לחלוטין של עבודות, הרי שיש לראות בה עובדת לכל דבר ועניין בתדיראן.  

6. מנגד, טענה תדיראן, כי גב' קרסנטי מעולם לא היתה עובדת שלה, אלא נתנה לה שירותים, כמו גם לגורמים אחרים, על בסיס קבלנות. לטענתה, השירות ניתן על פי צרכים; גב' קרסנטי נהנתה מחופש מלא; לא השתלבה במערך הארגוני בתדיראן; לא היתה מחויבת בסדרי העבודה; לא דיווחה על היעדרויות; קבעה לעצמה את אופן ביצוע העבודה, מועדי חופשות ואורכן.

עוד נטען, כי גב' קרסנטי היתה מודעת למעמדה כעצמאית, ולא העלתה כל טענה לשינוי מעמדה במשך כל אותם שנים, ואף לאחריהן. עוד טענה תדיראן טענת התיישנות באשר לזכויות שונות, ככל שייפסקו לזכותה של גב' קרסנטי, ואף הגישה תביעה שכנגד להחזרי שכר.

7. בבית הדין האזורי היו הצדדים חלוקים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, כמו גם באשר למועד תחילת עבודתה של גב' קרסנטי, רציפות עבודתה, גובה הכנסתה החודשית וממוצע השעות שעבדה בחודש.

ההליכים בבית הדין האזורי התנהלו במשך מספר שנים, בשל דחיות מרובות של הדיונים ומחדלים שנבעו גם מהתנהלות באי כוחה של גב' קרסנטי.

פסיקתו של בית הדין האזורי

8. בית הדין האזורי בחן את טענות הצדדים ולאחר שהתרשם מן העדויות וכלל חומר הראיות שהיה בפניו, קבע כי הוכח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. זאת, הגם שבפסק דינו התייחס בית הדין האזורי לכך, שקביעה זו באה לאחר קיומם של ספקות באשר למעמדה של גב' קרסנטי.

            בסופו של יום, קובע בית הדין האזורי כי לאחר ששקל את כלל הנסיבות וטענות הצדדים, ועל פי הפסיקה הנוהגת, הוכח בפניו שהתקיימו יחסי עובד ומעביד. בהתאם לקביעה זו, ולאחר שהכריע באשר לאורך תקופת עבודתה של גב' קרסנטי ומשכורתה הקובעת, פסק לה סכומים שונים בגין עבודתה בתדיראן. כמו כן, נפסק כי על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על עובדי תדיראן.

הערעורים בפנינו