פסק-דין בתיק עע 1448/04

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגובורן; עב 1860/98), בו התקבלה תביעת מר ולרי לונדין (להלן - המשיב), לחייב את מעסיקתו חברת אקוקלים בע"מ (להלן - החברה), בתשלום השקעתו בפרויקט משותף לו ולבעליה ומנהלה של אותה חברה, המערער מספר 2 - מר יולי לוזינסקי (להלן - המערער). על פי פסק הדין הורם מסך ההתאגדות של החברה, והמערער חוייב אישית, בנוסף לחברה, בתשלום למשיב של אותם סכומי השקעה.

2.         בהתאם לעובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו, "התובע הועסק על ידי החברה משך 3 שנים מחודש מאי 1993 ועד לחודש מאי 1996, והחברה קיבלה מלגה מאת משרד הקליטה להעסקתו של התובע כפי שעולה מהחומר שהוגש לבית הדין" (סעיף 4 לפסק הדין).

לגבי אותה מלגה קבע בית הדין  האזורי בפסק דינו, כי " אין כל הוכחה שהחברה לא מילאה את התחייבותה על פי החוזה (עם משרד הקליטה להעסקת המשיב - י.פ.), ואין כל הוכחה כי לתובע מגיע שכר גבוה יותר ממה ששולם לו על פי תלושי השכר" (סעיף 12 לפסק הדין).

4.         אולם באשר לכספי ההשקעה נפסק, כי המשיב העביר כמחצית משכרו החודשי לפרויקט. עלות אותה השקעה הסתכמה בסך של 52,300 ש"ח  המשיב תבע החזר אותם כספים.

המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה להוכיח, שאותו סכום הועבר בהסכמת המשיב למימון פרויקט משותף לו ולמערער בקשר למה שנקרא על ידם - "הדוד האוניברסלי". כיוון שכך, המסקנה הינה, כי " הנתבעים הכריחו את התובע להעביר לנתבעת חלק משכרו כתנאי להמשך העסקתו, ועל כן זכאי התובע להחזרת הסכומים שהופרשו" (סעיף 18 לפסק הדין).

5.         מעבר לזאת, פסק בית הדין, כי בנסיבות האמורות של העברת כספים, " ראוי וצריך להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובע יחד עם הנתבעת" את הסכום הנ"ל 52,300 ש"ח (סעיף 24 לפסק הדין).

6.         המערערים ערערו על  פסק הדין ועיקר טיעונם היה, כי מחומר הראיות עולה, שהמשיב השקיע מרצונו בפרויקט המשותף של "הדוד האוניברסלי", ולא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות של החברה כלפי המערער.

            המשיב טען מאידך, כי השקעתו ב"דוד האוניברסלי" היתה צריכה להסתכם בהשקעת הידע המקצועי שלו בפרויקט, מבלי שישקיע בו מממונו.

7.         לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, סבורים אנו, כי ראוי לקבוע, שהמשיב אכן השקיע ממון מרצונו בפרויקט אמיתי ולא פיקטיבי של "הדוד האוניברסלי". מצביעים על כך, בין השאר, המסמכים הבאים:

א.        הבקשה, שהוגשה על ידי המערער והמשיב לקבלת מענק מחקר ופיתוח ממשרד התעשיה והמסחר - לשכת המדען הראשי (ת/1), לאחר שהיא נבחנה ואושרה, על ידי מר צבי אלגת מנהל חברת חממות בע"מ (חברת חממות בע"מ נועדה לסייע לפיתוח יוזמות טכנולוגיות).

ב.         הקבלות שקיבל המשיב תמורת השקעתו החודשית בפרויקט.

ג.         האישורים לפטור ממס של אותה השקעה למחקר ופיתוח.

ד.         הפניה למס הכנסה בקשר השקעת המשיב באותו פרויקט.

משכך הם הדברים יש לקבל טענת המערערים לשותפות אמתית בין המערער למשיב בפרויקט "הדוד האוניברסלי", וממילא מסקנת הדברים הינה, כי השקעתו הכספית בפרויקט לא בכפיה נעשתה אלא בהסכמה מלאה.

8.         העובדה, כי המשיב היה עובד החברה, אינה מונעת בעדו מלהיות שותף למערער בפרויקט "הדוד האוניברסלי". חשוב לציין, כי למשיב היה עניין ברור להשקיע באותו פרויקט שהוא נועד להיות מנהלו נוכח כישוריו המקצועיים. השקעתו בפרויקט לא נעשתה בדרך  של ניכוי משכר עבודתו, ויוכיחו זאת תלושי השכר שהומצאו, אלא בדרך של העברה מצידו של סכומים שונים לאחר קבלתו את אותו שכר. על הסכומים שהעביר בדרך זו אף  קיבל המשיב  קבלות.

9.         משכך ראוי המקרה להיבחן, לא היה מקום לחיוב החברה להחזיר למשיב את השקעתו בפרויקט המשותף, ולא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות שלה ולחייב את המערער באופן אישי בתשלום אותו ההחזר.

10.       סוף דבר -  הערעור מתקבל כאמור. בנסיבות המקרה כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' באלול תשס"ה (7 בספטמבר2005) וישלח לצדדים.