פסק-דין בתיק עע 1435/04

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.        הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר יוסף וייזר ומר נזאם חריש; עב 1532/01), אשר פסק למשיב (להלן גם: " מר חטיב") סכומים הנובעים מתקופת עבודתו בחברה וסיומה והם: פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה. בסכומים אלו חייב ביחד ולחוד את המערערים (מר יוסף סיסו- גם להלן : " מר סיסו") ואת י. ס. תעשיות בע"מ (להלן גם: " החברה").

2.         הרקע

א.        החברה פעלה משנת 1997 עד לשנת 1999 באיזור מפרץ חיפה ומאותו מועד ועד לסוף שנת 2000 בקיבוץ אושה. בתקופה בה החברה היתה פעילה היה לה ציוד וחומרי גלם. כיום החברה רשומה ברשם החברות כחברה פעילה, אך היא ריקה מנכסים וציוד ולא מתבצעת בה פעילות עסקית.

ב.        מר סיסו אשר ייסד את החברה רשום ברשם החברות כמנהל ובעלים של החברה.

ג.         מר חטיב עבד בנגרייה שהייתה בניהולו של מר סיסו, מיום 10.3.96 ועד ליום 23.8.00.

מיום 10.3.96 עד ליום 31.12.96 הונפקו לו תלושי שכר של חברת זיו תעשיות בע"מ. ומיום 1.1.97  ו-עד ליום 23.8.00 הונפקו לו תלושי שכר של החברה.

ד.        ביום 23.8.00 מר חטיב נפגע באצבעו בתאונת עבודה, שבעטייה נעדר מהעבודה עד ליום 23.9.00. מאותו מועד מר חטיב לא עבד עוד בחברה, הצדדים חלוקים לגבי נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד.

ה.        חמישה חודשים לאחר תום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הוקמה נגריה בבעלות חברת אור שי עץ ואלומיניום בע"מ בקיבוץ אושה (להלן: " החברה החדשה"), אשר פועלת במתכונת של החברה המקורית ומשתמשת בציוד שהיה שייך לה. ברשם החברות רשום מר שמילה, שהיה עובד בכיר בחברה, כבעלים של החברה החדשה. בעקבות הקמת החברה החדשה ביקש מר חטיב לתקן את כתב התביעה ובמסגרתו לצרף את מר סיסו ואת החברה החדשה כנתבעות בתובענה. בית הדין האזורי הוסיף את מר סיסו כנתבע בתובענה ומחק את החברה החדשה מאחר והוקמה חמישה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

3.        בית הדין האזורי קבע בפסק דין מפורט ומנומק היטב, כי כאשר שב מר חטיב לעבודה לאחר תאונת עבודה, פוטר ושולם לו שיק של 1,000 ש"ח בלבד לסילוק החובות כלפיו. לפיכך מר חטיב זכאי לפיצויי פיטורים בסך 11,874.5 ש"ח וכן תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,861 ש"ח .

בנוסף לכך, בגין תקופת עבודתו מר חטיב זכאי לפדיון חופשה בסך 726 ש"ח, דמי הבראה בסך  3,553 ש"ח, תשלום עבור ימי חג בסך 1,963 ש"ח. כן נפסק  עבורו פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בניגוד להסכם הקיבוצי בענף העץ בסך 9,269 ש"ח. בעבור מרכיב תגמולים בלבד לא כולל פנסיה מקיפה הבאה במקום פיצויי פיטורין.

בית הדין האזורי קבע כי מר סיסו השתמש לרעה במסך ההתאגדות ועל כן ביצע הרמת מסך. דהיינו, חייב את מר סיסו, המנהל והבעלים של החברה, ביחד ולחוד עם החברה בסכומים שפורטו לעיל, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.00 וכן בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

4.         תמצית טענות הצדדים

א.        בא כוח המערערים טוען כי מר חטיב התפטר, לכן אין המערערים חבים לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כראייה מוצג כרטיס הנוכחות בו  חתימות המעידות, לכאורה, שהמערער שב לעבודה לאחר שהחלים. וכן כתבי בית הדין של מר חטיב, אשר לגרסתם סותרים זה את זה בשאלת נסיבות סיום העסקתו.

בא כוח המערערים התמקד בטענה כי בנסיבות העניין לא היתה עילה להרים את המסך בין  החברה לבין מר סיסו מהטעמים הבאים:

בית הדין נסמך על סעיף בנוסח לא נכון בפסק דינו, כי הסעיף בחוק תוקן.

ההלכה לעניין הרמת מסך מצמצמת את המקרים בהם יורם מסך ההתאגדות.

סעיף 6 א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: " החוק") עוסק בהרמת מסך כלפי בעלי מניות ולא כלפי מנהלים ואין כל הוכחה כי מר סיסו היה בעל מניות בחברה.

כמו-כן לא היה ערבוב בין נכסי החברה לבין נכסי מר סיסו, מפני שהחברה החדשה הוקמה ורכשה מהחברה המקורית את הציוד וחומרי הגלם, לאחר שמר חטיב הפסיק לעבוד בחברה המקורית.