פסק-דין בתיק עע 1427/02

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער עבד בקיבוץ שלוחות (להלן- הקיבוץ) החל מיום 1.2.1984 ועד ליום 31.10.1988. בשנת 2000 הוכר המערער כ"נכה" כמשמעות מונח זה בתקנה 40 לתקנות מבטחים בדבר קרן פנסיה מקיפה (להלן - תקנות מבטחים). כתוצאה מקביעה זו זכאי המערער לפנסיית נכות מהמשיבה (להלן - מבטחים) החל מחודש אוקטובר 1988.

2.         במהלך תקופת עבודתו בקיבוץ בוטח המערער במבטחים. אין חולק, כי עד לחודש פברואר 1985 הפריש הקיבוץ הפרשות למבטחים ממשכורתו המלאה של המערער. החל מחודש מרץ 1985 ביקש המערער, מסיבות אישיות ועקב הליכי הגירושין בהם היה נתון, לפצל את השכר שלו לשניים, כך שבתלוש שכר אחד (להלן - תלוש השכר הראשון) יקבל המערער סכום כסף שיוגדר כ"שכר"' ואילו בתלוש השכר השני (להלן - תלוש השכר השני) יקבל המערער סכום כסף שיוגדר כ"גמול שעות נוספות".

3.         כתוצאה מפיצול זה, הפריש הקיבוץ החל מחודש מרץ 1985 הפרשות למבטחים אך ורק על בסיס תלוש השכר הראשון. מסכום הכסף שקיבל המערער עבור " גמול שעות נוספות" לא הופרשו כל הפרשות למבטחים. עם זה, יצויין כי הניכויים למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי בוצעו משני תלושי השכר של המערער.

4.         החל מחודש מרץ 1987 ועד סיום יחסי העבודה בין המערער לקיבוץ, הפריש הקיבוץ למבטחים הפרשות מלאות על בסיס תלוש השכר הראשון והשני. להשלמת התמונה יצויין, כי בחודש ינואר 1988 אוחדו תלושי השכר של המערער והוא החל לקבל תלוש שכר אחד, ממנו הופרשו הפרשות מלאות למבטחים.

5.         בחודש אוגוסט 1988, משהוברר כי הקיבוץ לא הפריש בגין המערער הפרשות מתלוש השכר השני במהלך התקופה מרץ 1985 - פברואר 1987, העביר הקיבוץ לידי מבטחים סכום של 1751 ש"ח עבור " התנאים הסוציאליים של הנ"ל (המערער - ע.ר) מ 4/85 עד 2/87"  (ראו מכתבו של יוסף ברלוביץ, מנהל החשבונות של הקיבוץ למבטחים, מיום 17.8.1988). מבטחים סירבה לקבל סכום זה והודיעה לקיבוץ ביום 25.10.1988 כי " הסכום כולו של 1751 הועבר לחשבון חסכון ואינו נותן שום זכויות פנסיה" (ראו מכתבו של פנחס פלומבו, מנהל סניף מבטחים בבית שאן, לקיבוץ. העתק ממכתב זה נשלח בדואר רשום למערער).

6.         עם יציאתו של המערער לפנסית נכות חישבה מבטחים את שיעור הגמלה המשתלמת למערער על בסיס משכורת קובעת בסך 726 ש"ח. בחישוביה לא הביאה מבטחים בחשבון את הסכום של 1751 ש"ח שהופרש בשנת 1988 על ידי הקיבוץ עבור התקופה מרץ 1985 - פברואר 1987. כאמור, בתקופה זו לא הופרשו מתלוש השכר השני של המערער הפרשות למבטחים. בנוסף, לא הביאה מבטחים בחשבון את הסכומים שהופרשו החל מחודש מרץ 1987 מתלוש השכר השני של המערער. לטענת מבטחים, החל מחודש מרץ 1987 גדל בצורה משמעותית השכר ממנו הופרשו הפרשות למבטחים. הגדלה זו בשכר נובעת, לטענת מבטחים, כתוצאה מ"תוספת שכר כללית בלתי מוכרת", לגביה נקבע בתקנה 13(ב)(ג) לתקנות מבטחים כי לא תיכלל בחישוב השכר הקובע.      

7.         המערער לא השלים עם דרך חישוב זו ופנה לועדת הערעורים של מבטחים (להלן - הוועדה). בהחלטתה מיום 19.2.2001 החליטה הוועדה לדחות את ערר המערער. בגין החלטה זו הוגשה התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזור בנצרת (עב 1354/01 ; השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר לוי ומר גושן).

8.         עיקר טענותיו של המערער בתביעה שהגיש היו אלה :

א.        לא הייתה כל העלאה פתאומית בשכרו של המערער. שכרו נותר בעינו במשך כל תקופת העסקתו וחושב בהתאם לחוזי העבודה וההסכמים הקיבוציים החלים עליו, אלא שעד חודש מרץ 1987 לא הפריש הקיבוץ מתלוש השכר השני של המערער והחל מחודש מרץ 1987 החל הקיבוץ להפריש אף מתלוש השכר השני. בנסיבות אלו, התקנות עליהן הסתמכה מבטחים העוסקות בתוספות שכר אינן רלוונטיות במקרה שלפנינו.      

ב.         הסכום שקיבל המערער בתלוש השכר השני שנזקף עבור
"שעות נוספות" לא היה בגין שעות נוספות כי אם חלק משכרו הרגיל של המערער.

ג.         יש לכלול את הסכום של 1751 ש"ח, שהועבר על ידי הקיבוץ למבטחים בחודש אוגוסט 1988 בחישוב הפנסיה לה זכאי המערער משני טעמים: האחד, נימוק מבטחים, לפיו הסכום של 1751 ש"ח הופרש בגין עבודה בשעות נוספות, ולכן אין להביאו בחשבון בחישוב הפנסיה אינו יכול לעמוד, שכן אין המדובר בשעות נוספות אלא בשכרו הרגיל של המערער. בנוסף, הודעת מבטחים משנת 1988 לפיה הועבר סכום כסף זה לחשבון חסכון לא הובאה לידיעתו של המערער ובכך נמנעה ממנו האפשרות לפעול כנגד החלטה זו במועד.

9.        מבטחים ביקשה לדחות את התביעה וטענה את הטענות הבאות :

א.         פיצול השכר של המערער נעשה ביוזמת המערער שידע כי הקיבוץ אינו מפריש מתלוש השכר השני הפרשות למבטחים. בנסיבות אלה, אין למערער להלין אלא על עצמו.

ב.          החל מחודש מרץ 1987 עלה שכרו של המערער בצורה חריגה, ולכן בהתאם לתקנות מבטחים אין לכלול תוספת זו בחישוב השכר הקובע.

ג.          מכתב מבטחים משנת 1988, בו נכתב, כי הסכום של 1751 ש"ח יועבר לחשבון חסכון הועבר לידיעת הקיבוץ וגם לידיעתו של המערער. אולם, עד למועד הגשת התביעה לא פעלו הקיבוץ והמערער בעניין זה.

ד.          מבטחים מנועה כיום לקבל כספים בגין המערער עבור התקופה שעד חודש מרץ 1987, שכן על פי תקנה 41כה לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964 (להלן - תקנות מס הכנסה) עמית בקרן רשאי לרכוש זכויות למפרע, רק אם לא חלפו יותר מ-24 חודשים מהמועד בו הופסקו התשלומים בגינו לקרן הפנסיה.       

10.      בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקבע, כי המערער ידע, כי מתלוש השכר השני לא מופרשים הפרשות למבטחים, וכי מבטחים פעלה בהתאם לאמור בתקנותיה. עוד קבע בית הדין האזורי, כי לא עלה בידי המערער להוכיח, כי התשלום בתלוש השכר השני לא היה עבור שעות נוספות, וכי לא הייתה למבטחים כל דרך לדעת, כי התשלום בתלוש השכר השני לא היה בעד עבודה בשעות נוספות. בית הדין האזורי חתם את פסק דינו באמירה, כי גם אם יוכח שהמערער זכאי לסכומים הנתבעים על ידו, הרי לאור תקנה 41כה לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964,  הקובעת, כי ניתן לרכוש זכויות למפרע, רק אם לא חלפו יותר מ-24 חודשים מהמועד בו הופסקו התשלומים לקרן, ומכיוון שבמועד הגשת התביעה (שנת 2001) חלפו יותר מ-24 חודשים, מהמועד בו הופסקו התשלומים למבטחים (שנת 1987), דין התביעה להידחות.