פסק-דין בתיק עע 1416/04

השופטת נילי ארד

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; עב 1576/01), אשר קיבל בחלקה את תביעת המשיב וחייב את  המערערת (להלן: החברה) לשלם למשיב פיצוי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והוצאות משפט.

2.      לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דינו של ערעור זה להדחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק היטב, מבוסס בממצאיו העובדתיים, במסקנותיו המשפטיות הנובעות מן הממצאים שנקבעו, אין לגלות בו טעות שבחוק, ולא נמצא טעם משפטי בטענות המערערת המצדיק התערבותנו בו לשנותו. על כן, דינו להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

לשם השלמת הדברים נעמוד על עיקריהם, כמבואר להלן.

3.  החברה המערערת מחזיקה מועדון צלילה באילת. מר בן צבי, ששתי אחיותיו הן בעלות המניות בחברה, הוא מנהלה היחיד והדירקטור היחיד בה. המשיב עבד בשירות החברה החל מיום 1.6.1998 כמדריך צלילה ומדריך דלפק במועדון. בתאריך 6.1.2001 הודיעה החברה למשיב על פיטוריו עקב צמצומים הנובעים מאי הגעת תיירים. המשיב הגיש תביעתו לבית הדין האזורי לתשלום פיצויי פיטורים ותשלומים אחרים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו וסיומה. הנתבעים היו החברה ומנהלה, מר בן  צבי, אשר ייצג את החברה וטען לה לפנינו בערעור.

4.  עיקר המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים סבה על משך ההפסקה ביחסי העבודה בין המשיב לחברה, בתקופה שמאפריל עד יולי 2000. בהסתמך על העדויות והראיות שהיו לפניו, ולפי שנמצא ברישומי יומן עבודה יומי של החברה, קבע בית הדין האזורי כי המשיב הפסיק עבודתו ביום 28 באפריל 2000. לפי הרישום ביומני העבודה נקבע כי המועד הראשון לחזרתו של המשיב לעבודה היה ביום 23 ביולי 2000. בהקשר זה נקבע כי הנתבעים, הלא הם החברה ומנהלה מר בן צבי, "לא הביאו ראיה לסתור את הרישום ביומן של חודש יולי בו מופיע התובע".

אי לכך, קבע בית הדין, "לא חלה הפסקה של למעלה משלושה חדשים ביחסי העבודה בין הצדדים, כמשמעותה בסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג- 1963. משכך, הוסרה המניעה שהעלתה החברה בסירובה לשלם למשיב פיצויי פיטורים למשיב".        

5.  בית הדין דחה אף את טענת החברה לפיה פטורה היא מתשלום פיצויי פיטורים למשיב, משום שלטענתה מכר קורסי צלילה באופן פרטי בשעות העבודה במועדון ובמעשיו אלה יש משום גניבת כספים ממנה. טענה זו לא היוותה עילת הפיטורים, נזכרה בכתב ההגנה ולראשונה הופיעה בתצהירו של מר בן צבי.

       לפנינו חזר מר בן צבי על טיעוניו אלה, אולם אף אנו לא מצאנו בהם ממש. תלונה למשטרה בגין חשדותיו אלה לא הוגשה, ומכל מקום לא נמצא בסיס מספיק לשלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת המגיעים למשיב על פי דין. 

6.  ערעורה של החברה הוסב כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובאלה לא יתערב בית דין שלערעור. אשר לטרוניה שהעלה מר בן צבי כנגד קיום הדיון בבית הדין האזורי בפני דן יחיד, ודרישתו לבטל בשל כך את פסק הדין ולקיים מחדש את הדיון בתובענה, אף בזו לא מצאנו כל ממש. בית הדין האזורי נתן דעתו למבוקשו של מר בן צבי לקיום הדיון לפני מותב, בקשה שהועלתה באחד מדיוני ההוכחות בלבד, והחלטתו המנומקת לדון בהיעדרם של נציגי הציבור שהוזמנו כדין ניתנה "כדי למנוע עינוי דין ובזבוז זמן שיפוטי". החלטה זו בדין יסודה, במיוחד בשים לב לדחיות המרובות בשמיעת הדיונים להן גרמו הנתבעים, כדי כך שניתן נגדם פסק דין משלא התייצבו לדיון, אשר בוטל בהסכמת המשיב.

7.  לפי שהוברר בדיון לפנינו, החברה אינה פעילה וריקה מנכסיה והמשיב נאלץ, ככל הנראה, לעמוד כיום בפני שוקת שבורה בגביית חובו הפסוק מן החברה. אולם, בכך אין בידינו להושיעו, משלא הגיש ערעור על דחיית תביעתו כנגד מר בן צבי.

8.  סוף דבר הערעור נדחה. החברה תשלם למשיב הוצאותיו בערעור בסך           5,000 ש"ח בתוך 30 יום מהיום. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ב' טבת תשס"ו (2.1.2006) וישלח לצדדים.

השופטת נילי ארד        השופט שמואל צור       השופט רמי כהן

נציגת עובדים, גב' תמר גוז'נסקי            נציג מעבידים, מר יצחק קאול התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: