פסק-דין בתיק עע 1396/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         אקדמת מילין: הדיון בתיק זה התקיים ללא השתתפותו של נציג הציבור, מר צבי עמית, וזאת לאחר שניתנה הסכמת הצדדים לכך . אשר על כן, יינתן פסק הדין בהעדר נציג הציבור.

2.         המערער עבד בדואר ישראל ולאחר מכן ברשות הדואר (להלן - רשות הדואר) החל מיום 6.11.1960, כאשר החל מיום 1.11.1985 שימש כמנהל סניף הקריה בתל אביב.

3.         בתביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב תבע, כי רשות הדואר תשלם לו גמול שעות נוספות גלובליות בגין התקופה שמיום 18.3.1986 ואילך, אך בסיכומיו בבית דין זה צמצם את התביעה לתשלום כאמור החל מיום 18.3.93 בלבד.

4.         המערער סמך את תביעתו זו על ההסדרים שהיו קיימים בעבר במשרד התקשורת וברשות הדואר, לפיהם קבלו עובדים מסוימים גמול של 50 שעות נוספות פיקטיביות, בהן לא עבדו, אך דיווחו עליהן כאילו עבדו.

5.         הסדרים פיקטיבים אלו באו לקיצם בהסכם קיבוצי שנכרת ביום 18.3.93 בין רשות הדואר, ההסתדרות ונציגות העובדים ברשות הדואר  (להלן - הסכם 93), לפיו בוטל הסדר השעות הנוספות הפיקטיבי ובמקומו נקבעה זכאות לתשלום מיוחד לעובדי הרשות שנמנו על רשימה שצורפה להסכם 93, ושעליהם חל עד לכריתת הסכם 93 הסדר השעות הנוספות הפיקטיביות. (להלן - התשלום החילופי).

6.         המערער טען, כי היה זכאי לקבל גמול שעות נוספות פיקטיביות בדומה לאלה שחל עליהם הסכם 93 מכח הסכם 93 ומכח ההלכה שנקבעה בדב"ע 600011/97 משה לנסדמן ואח' - הממונה על תשלום הגמלאות ואח' (להלן - פס"ד לנדסמן).

7.         המערער היה ער לכך, שאינו נמנה על אלה ש"שפר גורלם" ונמנו על מקבלי גמול השעות נוספות הפיקטיביות, אך הוא טען, שבמעמדו ובתפקידו היה זכאי לגמול זה, וכי שלילת גמול זה ממנו מהווה הפליה פסולה.

8.         בית הדין האזורי בתל אביב (עב300651/94; השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר ימיני וגב' הלר) דחה את תביעות המערער מהנימוקים הבאים שאלה תמציתם:

א.        על פי חומר הראיות רוב מנהלי הסניפים במרחב תל אביב לא נהנו מאותו הסדר פסול.

ב.         לא ברור, מהם הקריטריונים, לפיהם זכו דווקא מתי מעט ממנהלי הסניפים בהטבה הפסולה ולא אחרים.

ג.         גם אם נתון זה עשוי להביא למסקנה, שהמערער הופלה בעניין זה לרעה על פני אחרים, לא יתכן לתקן הפליה זו במעשה פסול הנוגד את תקנת הציבור  והבא לידי ביטוי בהכשרת דיווח פיקטיבי.

ד.         קבלת תביעת המערער פירושה הרחבת אוכלוסיית הנהנים מן המעשה הפסול, ודבר זה אין להעלות על הדעת.

ה.        לא הוכח שנתנה למערער הבטחה מחייבת לתשלום גמול השעות הנוספות הפיקטיביות, ומכל מקום גם אם הייתה הבטחה כזו, קיים צידוק לבטלה.

9.         בערעור בפנינו טען המערער כאמור, כי הוא מצטמצם בעתירה לתשלום גמול השעות הנוספות מכח הסכם 93 והחל ממועד כריתתו ולא קודם לכן. המערער טען, כי מקור זכותו היא ההפליה שהופלה לעומת אלו שנהנו מהסכם 93, וכי הסכם 93 והרחבת תחולתו על פי פס"ד לנדסמן הכשיר בצורה עקיפה דבר שהיה פסול.

10.       המשיבה, רשות הדואר, שלטיעונה הצטרפה המדינה, טענה בתמצית טענות אלה:

א.        הסכם 93 לא הכשיר דבר, אלא הפסיק את הסדר תשלום גמול השעות הנוספות הפיקטיביות.

ב.         פס"ד לנדסמן לא קבע, שהסכם 93 יחול גם על מי שאינו נמנה על נספח ד', להסכם 93, אלא יצר "הסדר מופחת" בגלל עקרונות של צדק לגבי עובדים שקבלו גמול שעות נוספות פיקטיביות ופרשו לגמלאות בטרם נכרת הסכם 93 (להלן - ההסדר המופחת).

ג.         המערער לא נמנה על מי ששולם לו גמול שעות נוספות פיקטיביות, ולכן אין בידו "כרטיס הכניסה" להסכם 93.