פסק-דין בתיק עע 1386/04

השופט רמי כהן

פתח דבר

1.         מר עזרן משה ("המערער") הועסק על ידי "אפדור" בע"מ ("החברה") כקצין בטחון באילת (על שינויים במעמדו ובתפקידו עוד ידובר להלן). בין הצדדים נערך ונחתם ביום 10 לחודש ינואר 1994 " חוזה עבודה אישי" ("ההסכם").

במכתבה, מיום 23 ינואר 2001, של החברה למערער נאמר בין היתר שעל פי סיכום דברים בין הצדדים ועל פי הוראות ההסכם נסתיימה עבודתו של המערער בחברה.

            לאחר סיום עבודתו של המערער בחברה הגיש הוא לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה לתשלום הפרשי שכר, הפרשי תגמולי מילואים, הפרשי תוספות שונות, תביעה לתשלום עבור ימי חגים, והפרשי פיצויי פיטורים.

            מרבית תביעותיו של המערער נדחו על ידי בית הדין האזורי ( השופט אילן סופר ונציגת הציבור הגב' ורד הלל; עב' 1760/01) - ומכאן ערעורו בפנינו.

טענות הצדדים

2.         תמצית טענות המערער בערעור שהגיש ובסיכומיו הינה ששגה בית הדין האזורי בכך: שקבע את מעמדו כ"עובד גלובלי" ולא קיבל טענותיו לעניין זכאותו להפרשי שכר, כיוון שמעמדו ככל עובד אחר בבית מלון המועסק על פי הסכם קיבוצי, ולכן המשרה המקסימלית שלו כעובד צריכה להיות בת 176 שעות חודשיות ועשרים ושנים ימי עבודה. הפועל היוצא מכך, לטענת המערער, היא זכאותו להפרשי שכר; שלא זיכה אותו בתשלום עבור ימי חגים כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי החל על עובדי מלון; שלא כלל את תוספת הדיור במשכורתו הקובעת לצורך חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים ושלא פסק לזכותו פיצויי הלנה לפיצויי פיטורים. כל חישוביו של המערער להפרשים המגיעים לו לטענתו נסמכו על חוות דעת מומחה מטעמו מר אשר ארז.  

לפיכך, עותר המערער לקבל את ערעורו ולחייב את החברה בתשלום הזכויות שתבע ובהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו.

3.         החברה, בסיכום טענותיה בכתב, נסמכת על הוראות ההסכם; על אי חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות על העסקת המערער בכלל ולעניין זכאותו לדמי חגים במיוחד, וגם לאור מהות תשלום דמי חגים; עוד היא טוענת שהמערער מבקש לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי וזאת אין להתיר לו - ובאחת עותרת היא לדחות את ערעור של המערער ולחייבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. 

אשר לדעתנו

4.         בטרם נתייחס לגופו של ערעור נציין, שהצדדים הוזמנו לדיון בערעור ביום 21 בנובמבר 2005. באת כוח החברה התייצבה, והצהירה שבא כוח המערער הודיעה בשיחה טלפונית שלא רשם את מועד הדיון ולכן לא התייצב. היא הודיעה שמסיבות חבריות אין היא עומדת על הוצאות.

            בהחלטתנו, מיום הדיון, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש השלמת טיעון, ככל שימצאו לנכון, לאחריה יינתן פסק הדין. בא כוח המערער הודיע שאינו רואה מקום להוסיף לטיעונים שהגיש. באת כוח החברה לא הגישה דבר עד חלוף המועד להגיש השלמותיה - מכאן שאין לדעתה מקום או צורך בהשלמות מטעמה. לכן ניתן לתת את פסק הדין.

5.         עיינו היטב בכל החומר שבתיק, לרבות הטענות שבערעור ולאחר שנתנו דעתנו לכל אלה, אנו קובעים שממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי מעוגנים בחומר הראיות שהיה בפניו; מסקנותיו המשפטיות תומכות בקביעות העובדתיות שקבע ואין למצוא בו טעות שבחוק. לכן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

לצורך בהירות הדברים והדגשתם מבקשים אנו לעמוד על העניינים המשפטיים הבאים - כוונתנו לתכלית שמאחורי זכות העובד לתמורת עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית; והתכלית שביסוד תשלום עבור דמי חגים לעובד יומי. לו נתן המערער דעתו לתכליות אלו היה נמנע מהגשת ערעור זה. 

6. א.    חוק שעות עבודה ומנוחה, התשיא-1951 ("החוק") הוא החוק הקובע מסגרות: לשעות עבודה ביום עבודה (סעיפים 2, 4 ו- 5 לחוק); שעות עבודה בשבוע עבודה (סעיפים 3 ו- 5 לחוק); הזכות לחופשת מנוחה השבועית ואורכה (סעיפים 7 ו- 8 לחוק); את איסור העסקת עובד, ללא היתר, בשעות נוספות מעבר ליום העבודה החל עליו (סעיף 6 לחוק); ואת התמורה שיקבל עובד שהועסק בשעות נוספות (סעיף 16 לחוק) או ביום המנוחה השבועי שלו (סעיף 17 לחוק).

החוק הוא העוגן לזכויות העובד לשעות עבודה; שבוע עבודה ומנוחה שבועית ומכוחו משולמת תמורה מיוחדת לעבודה מעבר למסגרת הרגילה. אותו חוק עצמו גם קובע במפורש על מי אין הוראותיו חלות.

סעיף 30 לחוק קובע:

"(א) חוק זה אינו חל על העבדתם של:

...

(5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת אמון אישי" (ההדגשה שלנו ).

 מי הוא אותו "מנהל" כמשמעו בסעיף 30 (א)(5) לחוק: