פסק-דין בתיק עע 138/07

1.         הערעור שבפנינו סב על שני פסקי דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, כדלקמן:

        א.        פסק דין חלקי מיום 22.09.2005 (השופט אילן סופר; עב 2731/02), בו חוייבה המערערת (להלן - הרשות העירונית) לשלם למשיבה 1 (להלן - ד"ר דרוקר) את הסכומים הבאים -

- פיצויי פיטורים בסך 9,169 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.01.2002 ועד ליום 23.01.2003 ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור 30% לשנה, מיום 23.01.2003 ועד מועד תשלום הסכום הפסוק בפועל;

-דמי הבראה בסך 2,457 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.01.2002 ועד למועד התשלום בפועל;

-הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח בצרוף מע"מ, גם הן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלומן בפועל.

         ב.         פסק דין משלים מיום 04.01.2007(סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר - הופמן; עב 2731/02), בו חוייבה הרשות העירונית לשלם לד"ר דרוקר פיצויים בסך 50,000 ש"ח, מכח הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות ומינהל תקין), התשנ"ז - 1997 (להלן - חוק ההגנה על עובדים) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כן חוייבה הרשות העירונית לשלם לד"ר דרוקר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 6,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי הסכומים הפסוקים ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. 

2.         לאחר ששמענו את טענות הצדדים בעל פה בפנינו בערעור ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא בפנינו, לרבות סיכומי טענות הצדדים בכתב, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. פסקי דינו של בית הדין האזורי, החלקי והמשלים, מבוססים היטב בממצאיהם העובדתיים ובמסקנותיהם המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בם. על כן, ראויים פסקי הדין להתאשר מטעמי בית הדין האזורי, לפי תקנה 108 (ב) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

3.         על האמור נוסיף אך זאת. בחנו בשים לב את טענת הרשות העירונית, כי לא היה מקום לחייבה בפיצוי מכח חוק ההגנה על עובדים מאחר שעיקר טענות ד"ר דרוקר הופנו  כנגד אי קבלתה לעבודה מחדש במסגרת העמותה למען הקשיש, ולא מצאנו לקבלה. מטענות הצדדים וכלל החומר שבתיק בית הדין, עולה, כי מרפאת השיניים אותה ניהלה ד"ר דרוקר, הינה מרפאה המשרתת את כלל האוכלוסיות מעוטות היכולת בעיר אשדוד, הנזקקות לשירותי המרפאה. מכאן עולה, שהמדובר בשרות שהלכה למעשה מספקת המשיבה 2 (להלן - עיריית אשדוד או העירייה) לתושביה, אלא שהיא עושה כן באמצעות גופים משפטיים עירוניים הקשורים לעירייה בדרך זו או אחרת. כך למשל, הועסקה תחילה ד"ר דרוקר באמצעות החברה העירונית לתרבות, ספורט ומרכזים קהילתיים בע"מ. לאחר זאת, הועברה המרפאה בהחלטת העירייה לאחריותה ולניהולה של הרשות העירונית, ולבסוף הוחלט בעירייה להעביר המרפאה לאחריותה של האגודה למען הקשיש.  נוסיף, כי לא מצאנו קשר ישיר, בין מטרות הגופים שנבחרו להיות אחראים להפעלת מרפאת השיניים לבין מטרות המרפאה, כמבואר לעיל.

מכלל האמור נמצאנו למדים, על הדומיננטיות של העירייה בפעילות הגופים שהיו אחראים לפרקים להפעלת מרפאת השיניים. זאת אנו למדים אף מכך שהעובדים שהיו קשורים בניהולה ובתפעולה של המרפאה, לא התחלפו, עם השינוי בגופים המשפטיים שהפעילו את המרפאה, כמו גם מן העובדה, כי המרפאה פעלה לאורך כל התקופה במבנה המוחזק על ידי העירייה והופעלה באמצעות ציוד שבבעלות העירייה. מעורבותה של העירייה מביאה אותנו למסקנה, כי לו היינו נדרשים לבחון את מעמדה של העירייה כמעסיקתה של ד"ר דרוקר, היה מקום להרהר אחר מסקנת בית הדין האזורי כי הרשות העירונית והיא בלבד היתה מעסיקתה של ד"ר דרוקר, ולראות בעירייה כמעסיקתה של ד"ר דרוקר במשותף עם הרשות העירונית. אולם ערעור על קביעת בית הדין האזורי, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין ד"ר דרוקר לבין העירייה לא הובא בפנינו. עם זאת, לאור העובדה שהרשות העירונית נבחרה על ידי העירייה להיות מעסיקת עובדי המרפאה, לרבות ד"ר דרוקר, והיא היתה מעסיקתה האחרונה; כמו גם לאור העובדה שד"ר דרוקר הגישה תלונותיה במסגרת עבודתה ברשות העירונית, ופיטוריה, מן הטעמים כפי שנקבעו בפסק הדין המשלים, נעשו על ידי הרשות - בדין חוייבה הרשות בפיצוי על פי חוק ההגנה על עובדים בשל התנהלותה כלפי ד"ר דרוקר, כפי המתואר בפסק הדין המשלים.

4.         טרם נחתום דברינו, נוסיף, כי דעתנו לא נחה מהתנהלות הרשות העירונית אף לאחר פסק דינו של בית הדין האזורי. במהלך הדיון בפנינו, ביקשנו לברר האם הרשות העירונית שילמה לידי ד"ר דרוקר את הסכום שנפסק בפסק הדין המשלים, ונעננו בשלילה על ידי בא כוחה של הגב' דרוקר. אף בא כח הרשות העירונית אישר כי הסכום הפסוק טרם שולם. זאת, אף שבקשות עיכוב הביצוע שהוגשו על ידי הרשות, נידחו על ידי בית הדין. להתנהלות זאת מצאנו ליתן משקל בפסיקת הוצאות משפט, כמפורט להלן.

5.         סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת, הרשות העירונית למלחמה בסמים באשדוד, תשלם לד"ר דרוקר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן, היום, א' באב ה'תשס"ז (16 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.