פסק-דין בתיק עע 1357/01

בית הדין הארצי לעבודה

מדינת ישראל -

משרד הבריאות, בית החולים רמב"ם ומשרד האוצר        המשיבה

בפני סגנית הנשיא אלישבע ברק, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד,

   נציג ציבור מר לאון מורוזובסקי, נציג ציבור מר אבי ברק

בשם המערער : עו"ד שמואל אלקלעי; עו"ד אופיר מנצל

בשם המשיבה: עו"ד מיכל לייסר

פ ס ק   ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק

המערער הושעה מעבודתו כנהג בעל רישיון נהיגה ברכב ממשלתי תוך שנשלל ממנו רישיון הנהיגה ברכב ממשלתי. במשך ששה חודשים הוא עבר הליכים מהליכים שונים. השופטת נאוה וימן מבית הדין האזורי בחיפה, אליה הצטרפו נציגי הציבור האדונים נסים מידן ואברהם אפרימי (עב 003284/98), תיארה בפסק דין מקיף ומעמיק את דרך היסורים שעבר המערער, דרך שנעשה בניגוד לכל דין. אעמוד בקצרה על עיקרי הדברים.

המערער עבד כנהג רכב ממשלתי בשירות בית החולים רמב"ם במשך שבע שנים "ללא רבב" כדברי השופטת וימן. עילת פסילת הרישיון היתה נסיעתו של המערער שעה שנתגלתה תקלה במנוע המכונית בה נהג. המנוע התחמם. הוא מילא פעמיים מים והמשיך לנסוע, לטענתו, בהוראת הממונה עליו. סביב אירוע זה נסבו כל ההליכים שהביאו לשלילת רישיונו לנהוג ברכב ממשלתי והשעייתו מהעבודה. המערער לא עבד בתקופה זו ועשה ככל יכולתו לבטל את רוע הגזירה. המדינה הסתמכה במעשיה על הוראות כספים ומשק (התכ"ם). השופטת וימן עמדה על כך כי מפסיקתו של בית המשפט העליון עולה, שאלו הוראות המחייבות את הרשות הציבורית וסטייה מהן מותרת במקרים חריגים בלבד. התכ"ם אינו קובע מי מוסמך לשלול את רישיון הנהיגה ברכב ממשלתי. מי שהחליט על שלילת הרישיון תחילה היה מרכז טכני מחוזי במינהל הרכב הממשלתי. על סמך החלטה זו נשלל רישיונו. הודע לו כי השלילה היא לאלתר. למותר לציין כי לא ניתנה למערער כל הזדמנות לומר דבר בעניין זה לפני קבלת ההחלטה. לאחר מכן התקיימה ישיבה בבית החולים בה השתתפו האחראים לתחבורה. הם סברו כי להם הסמכות להחליט בעניין. השופטת וימן עומדת על כך שלא היה למשתתפי אותה פגישה יסוד להניח שלהם הסמכות להחליט בעניין. הוקמה "ועדת בירור". השופטת וימן מנתחת בקפידה את כל הפגמים שבהרכב הועדה ובדרך פעולתה. המערער לא הוזמן לועדת הבירור. לא ניתנה לו הזדמנות להגיב בפני חברי הועדה על הדברים שהוטחו כלפיו. הממונה על המערער, לגביו טען המערער כי הוא הורה למערער להמשיך בנסיעה, הודיע כי "לבחור אין מה לחפש בתחבורה" וכל חברי הועדה הצטרפו להמלצתו. בכך סיכמה הועדה את פעולתה תוך שהחליטה "פה אחד" לשלול מהמערער את אישור הנהיגה הממשלתי לצמיתות. המערער לא נקרא כאמור לועדה ולא ניתנה לו הזדמנות להגיב על הטענות נגדו. זאת ועוד. המערער לא קיבל הודעה פורמלית בדבר ההחלטה לשלול ממנו את אישור הנהיגה הממשלתי לצמיתות. אשר להרכב ועדת הבירור אשר החליטה בסופו של דבר על שלילת רישיונו של המערער לצמיתות, הרי שאין בתכ"ם כל הוראה לגבי ועדה כזו, הרכבה ודרכי פעולתה. השופטת וימן ציינה כי אף הרכבה של הועדה לא היה תקין. בעיני הרכב הועדה הוא חמור ביותר. היא כללה בין חבריה את החוקר שגבה עדות והכין חוות דעת שהופנתה אל הועדה. בחוות דעתו הביע אותו חוקר את דעתו לגבי חוסר אמינותו של המערער והמליץ לשלול ממנו את רישיונו לנהוג ברכב ממשלתי. שניים מחברי הועדה היו גם עדים שעל סמך חקירתם המליץ המפקח הטכני לשלול את אישור הנהיגה מהמערער. הפגם החמור מכולם, מציינת השופטת וימן, הוא בכך שאחד מחברי הועדה היה אותו ממונה על המערער אשר המערער טען שנועץ בו כיצד לנהוג ברכב מיד לאחר שהבחין בתקלה. הממונה הכחיש את מעורבותו אלא לאחר מעשה. המערער והממונה עליו מסרו אם כן גירסאות שונות באשר לנסיבות כאשר המערער טוען ששיקול הדעת נעשה בהנחיית הממונה וזה האחרון מכחיש זאת. מעבר לכל זה עולה מהפרוטוקולים של ה"ועדות" שדנו בעניינו של המערער, כי הנימוק העיקרי לשלילת רישיונו של המערער היה העובדה שהוא "העז" להטיל את האחריות לנזק על הממונה עליו. כך נאמר על ידי מי שקיים חקירה בעניין: "בגלל שניסה להאשים את האחראי לתחבורה, ללא סיבה - לשקול המשך העסקתו בגלל חוסר אמינות". מכאן, חברותו של הממונה על המערער בועדה אינה מתקבלת על הדעת. ועוד עומדת השופטת וימן על כך שועדת הבירור האמורה לא רק דנה בעניינו של המערער, הסיקה מסקנות והמליצה המלצות, אלא היא גם החליטה לשלול את אישורו לנהיגה ברכב ממשלתי לצמיתות. בכך קיבלה פה אחד את המלצת המפקח הטכני של מינהל הרכב הממשלתי.

אחד מחברי "ועדת הבירור" היה קצין הבטיחות בתחבורה ומנהל טכני במינהל הרכב הממשלתי. הועדה הסתמכה על כך שהוא זה שמוסמך ליתן אישור לנהיגה ברכב ממשלתי ועל כן הוא גם זה שמוסמך לבטלו. השופטת וימן שללה את עמדת המדינה לפיה הסמכות לשלול רישיון נתונה למי שלו הסמכות לתיתו. היא מביאה לדוגמא מוסד המוסמך ליתן תואר דוקטור. אין הגוף שמוסמך לתיתו גם מוסמך לבטלו. מנהל מינהל הרכב הממשלתי, אשר החליט על השלילה החליט גם לקצוב את התקופה לתשעה חודשים. אין בהוראות התכ"מ סמכות שלילה למנהל מינהל הרכב הממשלתי.

משמעות השלילה היא השעיית המערער מעבודתו כנהג, היינו, במקצועו, במיומנותו ובעיסוקו. השופטת וימן עומדת על כך כי גם אם נניח שהדבר נעשה בסמכות, הרי יש לבחון האם שיקול הדעת היה נכון. בהוראות התכ"מ נאמר כי ניתן לשלול את הרישיון ולהעמיד בפני בית דין משמעתי מי "שמרבה בגרימת נזקים לרכב ממשלתי". אין לראות מקרה אחד ככלול במונח "מרבה". מדובר אם כן במקרים קיצוניים, וגם אז הדיון צריך שיעשה בבית דין למשמעת.

כאמור, השופטת וימן הגיעה למסקנה כי הגורם העיקרי לשלילה לא היה הנזק לו גרם המערער אלא ניסיונו להטיל את האחריות על הממונה עליו, שכזכור היה חבר "ועדת הבירור" וחברי הועדה ענו אחר המלצתו פה אחד.