פסק-דין בתיק עע 1326/04

השופטת נילי ארד

1.      המשיבה 1 היא מכללה ובית ספר תיכון (להלן: המכללה) והמשיב 2 הוא נשיא המכללה (להלן: האב שקור). המערערת, גב' שאהין, עבדה במכללה כמורה לחינוך גופני משך חמש שנים מיום 1.9.1988 עד לפיטוריה ביום 31.8.1993. המשיבה 3 מנהלת קרן פנסיה מקיפה (להלן: מבטחים או הקרן), בה הייתה המערערת מבוטחת כעובדת הוראה.

ההליך הראשון

2.      המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בחיפה כנגד המכללה והאב שקור לתשלום פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסכום כולל של 44,643 ש"ח. הצדדים הגישו כתבי טענות ותצהירים, אולם משלא התייצבו המשיבים לדיון ההוכחות קיבל בית הדין (השופט מיכאל שפיצר; עב 3934/99) את התביעה באופן שחייב את המשיבים לשלם למערערת פיצויי פיטורים בסך 11,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.1993 ובתוספת הוצאות משפט בסך 2,550 ש"ח (להלן: פסק הדין בהליך הראשון). 

ההליך השני  - תביעת המכללה

3.      לאחר שהמערערת גבתה מן האב שקור את סכום הפיצויים לפי פסק הדין הראשון, פנתה המכללה למבטחים בדרישה לשחרר לטובתה את סכום פיצויי הפיטורים שהצטבר בקרן מהפרשותיה עבור המערערת. משסירבה מבטחים למבוקשה הגישה המכללה תביעה לבית הדין האזורי בחיפה כנגד המערערת ומבטחים. בתביעתה טענה המכללה כי מששילמה למערערת את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה במכללה, אין למערערת כל זכות בסכום פיצויי הפיטורים שהצטבר לטובתה בקרן, ועל כן חייבת הקרן להחזיר למכללה את כל סכום הפיצויים שהצטבר אצלה לטובת המערערת. הסעד אותו ביקשה המכללה בכתב התביעה היה: "... להצהיר כי אין לנתבעת מס' 1 [המערערת ] כל זכות בסכום הפיצויים שהצטבר לטובתה אצל הנתבע מס' 2 ולחייב את הנתבע     מס' 2 [מבטחים ] לשלם לתובעים [המשיבים ] את  כל סכום פיצויי הפיטורין שהצטברו לטובת הנתבעת מס' 1 אצלו..." (להלן: ההליך השני) .

מבטחים ביקשה לדחות את התביעה כלפיה, בין היתר בטענות אלה: לפי   שנקבע בתקנון קרן הפנסיה ובהתאם להסכמים החלים על עובדי הוראה, בידי המערערת-המבוטחת בלבד הבחירה אם למשוך את הכספים שהצטברו לזכותה בקרן, כאשר במשיכת הכספים היא מוותרת על זכותה לקבלת פנסיה מהקרן; לא ניתן למשוך כספים מהקרן, אף לא חלקית, ללא "שבירת" קרן הפנסיה ופגיעה בזכויות החבר לקבלת פנסיה בקרות אירוע מזכה על פי התקנות. מכל מקום, למעביד אין כל שליטה על הסכומים שהופקדו בקרן ואין הוא רשאי למשוך כספים מהקרן; המערערת לא בוטחה על ידי המכללה בקופה לפיצויים אלא בקרן פנסיה בלבד, וטרם התגבשו התנאים המזכים את המערערת בהחזרת הכספים הצבורים בחשבונה בקרן; זכויות המערערת בקרן פנסיה מקיפה במבטחים נובעות חלקן מתקופת עבודתה במכללה וחלקן ממקום עבודה אחר בו המשיכה לעבוד; המערערת לא ביקשה למשוך את הכספים שנצברו לזכותה בקרן. בנסיבות אלה אין מבטחים רשאית להשיב למכללה כספים כלשהם מהפקדותיה בקרן הפנסיה עבור המערערת, מה גם ש התובעים [המכללה] "לא עתרו למתן צו עשה המחייב את הנתבעת [המערערת] למשוך את הכספים מקרן הפנסיה מבטחים".

המערערת אימצה את טיעוני הקופה בטיעוניה לדחיית התביעה, תוך שהטעימה כי הפרשות המכללה לקרן היו לפנסיה בלבד ולא לפיצויי פיטורים; וכי היא מבקשת לשמור על הזכויות שצברה במהלך השנים בקרן הפנסיה מבטחים ואינה מסכימה למשיכת הכספים שנצברו עבורה בקרן.

פסק הדין בהליך השני

4.   בירור התובענה בהליך השני נעשה לפי מוסכמות אלה (בהתאמה לענייננו): המערערת קיבלה את פיצויי הפיטורים מן המעביד על פי פסק הדין בהליך הראשון; המשיבים ביטחו את המערערת בקרן פנסיה מקיפה במבטחים; על פי הצהרת מבטחים, דמי הגמולים המופרשים לקרן פנסיה בה בוטחה המערערת הם בשיעור 17.5% מהשכר המבוטח, מהם 13.5% הפרשות המעסיק ו-4% הפרשות העובד; על פי צו הרחבה שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 באים תשלומי המעסיק לקרן במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים.

הפלוגתא שנקבעה הייתה זו: " האם זכאים התובעים לקבל את פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת במישרין על ידם". 

על רקע זה קבע השופט הראשי רם כהן, בסעיף 4 להחלטתו כך: "... משאין מחלוקת משפטית בשאלה אם זכאים התובעים ששילמו בתוקף פסק דין בתיק עב 3934/99 פיצויי פיטורים לנתבעת 1 לקבל את חלק פיצויי הפיטורים המצוי אצל הנתבעת מס' 2, יגישו הצדדים סיכומים בכתב..." (הדגשה הוספה - נ.א.).

5.      בית הדין האזורי (השופט הראשי רם כהן ונציגי ציבור מר גיורא רדר ומר דוד לוקוב; 2491/03) דחה את תביעת המכללה נגד הקופה ובה בעת השית על המערערת את החיוב בהחזר תשלום פיצויי הפיטורים למכללה. טעמיו לכך היו, בין היתר, אלה: הוכח שהכספים שהעבירה המכללה לקרן עבור המערערת באים במקום פיצויי פיטורים; משנמצא כי בהתאם לתקנות הקרן שמורה הזכות למשיכת הכספים לעובדת-המוטבת בלבד " אין המכללה יכולה לפנות לקרן בבקשה לקבלת כספי הפיצויים ששולמו, על פי פסה"ד".

נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי נוכח מסקנתו זו היה על בית הדין האזורי לדחות את התביעה.

אולם, לא כך נעשה, ובית הדין הוסיף וקבע כך: "אין ספק, כי בניגוד לתכלית העומדת מאחורי סעיף 14 [לחוק פצויי פיטורים - נ.א.] כאמור לעיל, מחזיקה גב' שאהין בידיה "כפל פיצויי פיטורים". פעם אחת אלה ששולמו לה על פי פסה"ד, והאחרת הכספים המצויים בקרן, המהווים תשלום פיצויים".

       הוסיף בית הדין ונדרש לבירור התרופה שבידי המכללה בגין תשלום כפל פיצויי פיטורים למערערת. בנדון זה פנה בית הדין להצעת פשרה שהציע השופט שפיצר בדיון המוקדם שהתקיים בהליך הראשון לפיה: " תשלם הנתבעת [המכללה] לתובעת [גב' שאהין - המערערת] ... סכום של 11,000 ש"ח... כשמסכום זה ינוכו ההפרשות על חשבון פיצויי הפיטורים שהופרשו לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים" [ההדגשה במקור בפסק הדין בהליך השני - נ.א.].

       על רקע הדברים הללו, הייתה זו מסקנתו של בית הדין: "עיון בפסק הדין [בהליך הראשון] מעלה שלא הוקמה לגב' שאהין זכות נוספת לפיצויי פיטורים מעבר לסכום שהופרש ל"מבטחים".... לכן, התשלום הכפול של פיצויי הפיטורים... מזכה את המכללה לקבל את התשלום ששולם למעשה כאשר למכללה לא היה חוב כספי של פיצויי הפיטורים".

משכך, גרס בית הדין, קבלת סכום כפול של פיצוי הפיטורים "... מהווה התעשרות שאינה כדין מצד הגב' שאהין על חשבון מעבידה. לכן עליה להשיב לו את מלוא הסכום ששולם לה מכוח פסק הדין, רק כך יוותר בידיה סכום אחד של פיצויי פיטורים, הסכום המצוי בקרן" [הדגשה במקור - נ.א.].        

מטעמים אלה חייב בית הדין את המערערת להשיב למכללה את סכום פיצויי הפיטורים ששולמו לה על פי פסק הדין בהליך הראשון, בסך 11,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף, השית בית הדין על המערערת תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח למשיבים ובסך 1,500 ש"ח  למבטחים.