פסק-דין בתיק עע 1301/04

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

בית הדין האזורי, השופטת מיכל לויט, נציג ציבור מר רפי  בילוגורסקי ונציג ציבור מר מאיר פרדס  (עב 3959/03, בש"א  2960/03)  דחה את תביעתו של המערער ליתן בידו צו מניעה המונע את פיטוריו  מעבודתו כמהנדס המועצה  המקומית גבעת שמואל והאוסר על פרסום מכרז לאיוש תפקיד מהנדס המועצה או איוש המשרה על ידי אדם אחר. עתירתו היתה להשיבו לעבודה ולהחזיר לו את מלוא הסמכויות והתפקידים אותם מילא. המערער עתר גם ליתן בידו צו הצהרתי  הקובע כי ישיבת המועצה מיום 24.3.2003, בה הוחלט על פיטוריו,  בטלה מדעיקרא וכי פיטוריו בטלים מדעיקרם. כאמור כל עתירותיו אלו נדחו.

הצדדים יפו את כוחו של בית הדין לפסוק לפשרה בדיון בפנינו מיום 16.1.2005 והסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ה'תשמ"ד-1984 החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, ה'תשכ"ט-1969, וזאת לאחר הגשת תצהירים נוספים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

נביא את הרקע ליחסים בין הצדדים ולנסיבות סיומם על מנת לבסס את שיקולינו במתן פסק דיננו לפשרה.

המערער עבד כמהנדס המועצה המקומית, המשיבה, תחילה כיועץ חיצוני מכוח הסכם מיוחד לתקופה קצובה (1.8.2000-7.98).  החל מיום  1.8.2000 הועסק המערער כעובד המועצה, על פי חוזה העסקה לבכירים. בישיבת המועצה ביום 11.7.2002 הוחלט לפטר את המערער. ביום 14.7.2002 ניתן לו מכתב פיטורים על ידי ראש המועצה. המערער עתר למתן צו מניעה זמני האוסר על פיטוריו. בהחלטת ביניים מנע בית הדין האזורי את פיטוריו של המערער (השופטת אורלי  סלע, נציגת ציבור גב' מרקוביץ ונציג ציבור מר אפטר, בש"א  5359/02, עב 7993/02). בעקבות החלטה זו התייצב המערער ביום 11.3.2003 לעבודה במועצה ברם המועצה מנעה ממנו לחזור לעבודתו באופן פעיל. במכתב שהוצא ביום חזרתו לעבודה הורה ראש המועצה, מר זמיר בן ארי, למערער  לצאת לחופשה בת 14 יום. ראש המועצה נימק את הוצאתו לחופשה של המערער בכך שבתקופה שחלפה והעולה על שבעה חודשים  חלו שינויים מרחיקי לכת במחלקת הנדסה ועל המועצה להתארגן על מנת להבטיח את המשך פעילותה הסדירה של מחלקת ההנדסה במועצה. המערער התבקש שלא  להיכנס למשרדי מחלקת  ההנדסה.

למחרת, ביום 12.3.2003, התייצב המערער שוב במשרדי המועצה אך התבקש לעזוב את המקום. המערער פנה ביום 13.3.2003 במכתב למועצה בטענה כי הוצאתו לחופשה כפוייה ומניעת כניסתו למחלקת הנדסה מהווים הפרה וביזיון החלטת בית הדין מיום 10.3.2003. המערער ביקש החזרתו לעבודה ותשלום המשכורות המגיעות לו. ביום 16.3.2003 השיב בא כוח המועצה  כי המערער הוחזר לעבודה, אולם מאז הפסיק את עבודתו בפועל חלפו למעלה משבעה חודשים במהלכם חלו שינויים במחלקת ההנדסה ונוצר צורך בהתארגנות המועצה על מנת להבטיח את המשך פעילותה הסדירה. עוד צוין במכתב  כי חופשה זו לא תגרע מזכויותיו של המערער למכסת ימי חופשה המגיעים לו. כן צוין במכתב כי המערער לא עבד כלל וכי החלטת בית הדין האזורי לעניין הליך פיטוריו הראשון לא קבע דבר בסוגיית תשלום משכורות.

בו ביום, 16.3.2003, קיבל המערער הזמנה לישיבה שלא מן המניין של המועצה. על סדר יומה של הישיבה עמד נושא פיטוריו של המערער. בהזמנה צוין כי יוצגו בפני חברי המועצה הנימוקים לפיטוריו. צויין במכתב כי עיקר הטענות נגד המערער הן הפרת אמונים חמורה כלפי המועצה וענייניה; פגיעה במוניטין המועצה; הפרת חוזה ההעסקה בכך שהמערער מסר לגופים חיצוניים, לרבות העיתונות, מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו; מערכת יחסים עכורה עם בעלי תפקידים במועצה; ואי מילוי תפקידו כנדרש.

המערער הגיב, באמצעות בא כוחו, ביום 23.3.2003 במכתב בו חלק על חוקיות הזימון וחוקיות הישיבה. ביום 24.3.2003 התקיימה ישיבת המועצה. בסיומה  אושרו פיטורי המערער ברוב של תשעה חברי מועצה. חבר מועצה אחד התנגד ואחד נמנע. ביום 27.3.2003 הודיע ממלא מקום מנכ"ל המועצה, מר מרדכי קלפה, למערער במכתב את החלטת מליאת המועצה.

פסיקתו של בית הדין האזורי

בית הדין האזורי דן בסוגיה האם  ההחלטה בסעד הזמני שביטל את הפיטורין הקודמים, מונעת הליך פיטורין חדש. בית הדין קבע כי בית הדין נתן בידי המערער סעד זמני. עם זאת לא כללה ההחלטה האמורה איסור על המועצה לקיים הליך פיטורין חדש, תקין, שיעמוד  בדרישות חוזה העבודה והדין. מניעת הליך פיטורין חדש דורש הוראה מפורשת. על כן בחן בית הדין האזורי את חוקיות הפיטורין לגופו.

המערער טען בבית הדין האזורי כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היתה הגשת תלונות למשטרה ולמבקר המדינה כנגד ראש המועצה, ממלא מקום מנכ"ל המועצה ומזכירת מחלקת הנדסה. לכן לטענתו נבעו פיטוריו משיקולים זרים בניגוד לחוק  הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה  בטוהר המידות או  המינהל התקין), ה'תשנ"ז - 1997.  המועצה טענה מצדה כי פיטוריו של המערער נבעו מתפקודו וניהולו הלקויים, מערכת יחסים עכורה עם עובדים במועצה, הפרת אמונים חמורה כלפי  המועצה ופגיעה במוניטין שלה.                

בית הדין האזורי קבע כי מדובר למעשה בשימוע מאוחר שנערך לעובד. בית הדין האזורי קבע כי השימוע המאוחר  היה הוגן, המועצה לא היתה נעולה בהחלטתה הקודמת וחברי המועצה היו נכונים ופתוחים לשיכנוע. מפרוטוקול ישיבת המועצה עולה כי ההחלטה בדבר פיטוריו של המערער התבססה בעיקרה על יחסיו הרעועים עם עמיתיו לעבודה. הוכח כי המערער הטיח התבטאויות קשות כלפי העובדים עמם בא במגע במהלך עבודתו. לאור חומר הראיות קבע בית הדין האזורי כי התפקוד  התקין של המחלקה עליה היה המערער ממונה נפגע בגין מערכת היחסים העכורה ששררה במחלקה. על כן לפי קביעת בית הדין האזורי היתה ההחלטה על פיטורי המערער מטעמים ענייניים, לא חרגה ממתחם הסבירות תוך קיום זכות הטיעון כהלכה. בית הדין האזורי ציין  כי מפרוטוקול הועדה ומתמליל הקלטה שקיבל עולה כי הזמן שהועמד לרשות המערער היה סביר ונתן בידו הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו והשגותיו. לא ניתן לבסס כל ממצא לפיו  חברי המועצה לא היו פתוחים להשתכנע מדברי המערער או לטעון כי דעתם הושפעה משיקולים זרים. בית הדין האזורי מצא פגם בכך שלא היתה זהות בין המסמכים שנמסרו למערער למסמכים שהיו בפני חברי המועצה. לא הומצא אם כן לחברי המועצה כל החומר הדרוש. על אף הפגם האמור לא שוכנע בית הדין שאילו היו נמסרים לחברי המועצה ולמערער המסמכים האמורים היה בכך כדי להועיל למערער בשימוע מכיוון  שהחלטת הפיטורים התבססה בעיקרה על מערכת יחסי העבודה העכורים. עוד נקבע כי לא היה פגם בכך שהמערער  ובא כוחו  לא נכחו בעת קבלת ההחלטה, לאחר השימוע. בית הדין האזורי דחה בפסק דינו את טענת  המערער בדבר הפרת הבטחה שלטונית שניתנה לו על ידי ראש המועצה. בהליך הזמני טען ראש המועצה בחקירתו הנגדית כי  אכן התחייב בפני המערער  שהוא לא יפוטר. היתה הבטחה כזו אך היא ניתנה   בתנאי  שהמערער ישפר את תפקודו ויתחיל לעבוד. מפרוטוקול ישיבת המועצה שדנה בהליך פיטוריו המחודש עולה כי ראש המועצה התכחש לכך שהוא נתן הבטחה שלטונית. אם היתה כזו הרי שהיא היתה מותנית בכך שהמערער ימלא את תפקידו כמהנדס המועצה בדרך נאות. בית הדין קבע שהמערער לא הוכיח כי ניתנה לו הבטחה שלטונית. מכל מקום לא התמלאו התנאים לגיבושה של הבטחה שלטונית מחייבת. ראש המועצה לא היה בעל סמכות ליתן ההבטחה וספק אם התכוון ליתן לה תוקף משפטי. עוד קבע בית הדין האזורי כי תקנת הציבור מחייבת לאפשר את שינויה או ביטולה של הבטחה. האינטרס הציבורי  מחייב שלא לכבול את ידיה של רשות ציבורית מלהעביר עובד שלא מתפקד  כראוי מתפקידו מפאת מתן ההבטחה. בית הדין האזורי פסק עוד כי המערער לא פוטר עקב חשיפת שחיתויות במועצה המקומית. בית הדין האזורי מציין כי  המערער הגיש תלונות למשטרה ולמבקר המועצה לאחר הליך פיטוריו הראשון בטרם החליט בית הדין האזורי על בטלותם של פיטוריו כסעד זמני. בית הדין האזורי קבע כי לא התלונות הן שהביאו לפיטורי המערער בהליך הפיטורין החדש אלא יחסי העבודה המעורערים.

ההליכים בבית הדין הארצי

כאמור הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ה'תשמ"ד - 1984, החל בבית הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, ה'תשכ"ט-1969. זאת  לסיום כולל של כל הסכסוכים בין הצדדים בקשר לתקופת העבודה מושא התביעה. הוסכם כי המערער יבטל את תביעתו התלויה ועומדת בבית הדין האזורי. עוד הוסכם כי המערער יגיש לבית דין זה כתב תביעה מתוקן וכל מסמך שברצונו לצרף לרבות תצהירים. הוסכם כי המשיבה תגיש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן  וכל מסמך שהיא חפצה להגישו.  הוסכם בין הצדדים כי בית הדין יפסוק לפשרה הן בערעור על הפיטורים והן בתביעה המתוקנת וכי בית הדין יפסוק פיצוי לפשרה  בגין הפיטורין בנוסף לסכומים שיפסקו לפשרה בקשר לכתב התביעה המתוקן. הוסכם שהמשיבה תבחן עם הגזבר האם מקובל עליה שנותרו חיובים שעליה לשלם למערער ואם יימצאו חובות כאלה היא תשלמם למערער. לאור הסכמה זו ויתר המערער על החזרתו לעבודה והצדדים קיבלו עליהם שלא להטריד עוד אחד את השני.

המערער הגיש כתב תביעה מתוקן ותצהירים. ביקשנו מהמשיבה להגיב לתצהירי המערער. המשיבה התנגדה להגשת התצהירים מטעמו של המערער בנימוק  שהתצהירים כוללים  עובדות וטענות  החורגים מן ההסכמה לפשרה וכי הטענות לא ניתנות לבירור  בפשרה. עם זאת גם לאחר חלוף המועד לא הגישה המשיבה כתב הגנה מתוקן המתייחס לטענות המערער בכתב התביעה המתוקן. משכך, הורינו למשיבה  להגיש כתב הגנה מתוקן וניתנה לכך שהות נוספת. ביני לביני, הגישה המשיבה תביעה נגד המערער בבית משפט שלום בתל אביב.

בכתב התביעה המקורי ביקש המערער כי ינתן סעד לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה. בערעורו ובסיכומיו טען המערער כי אף בעבר היו בינו לראש המועצה מריבות והם חזרו לעבוד ולתפקד כרגיל. עוד טען המערער כי פיטוריו נעשו בניגוד להחלטת בית הדין בצו המניעה הזמני שביטל פיטוריו והורה על השבתו לעבודה בהליך פיטוריו הראשון. בנוסף, טען המערער כנגד כשרות הליך השימוע וכי פיטוריו נעשו בניגוד  להבטחה שלטונית של ראש המועצה ובניגוד לחוק ההגנה על עובדים זרים (חשיפת עבירות  ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) ה'תשנ"ז - 1997.

בכתב תביעתו המתוקן פירט המערער את כל הליכי הפיטורין, הראשון והשני. בכתב התביעה המתוקן תבע המערער הפרשי שכר, פדיון חופשה בגין תקופת עבודתו כ"יועץ חיצוני" לפי הסכם ההעסקה שנחתם עמו והוארך מעת לעת עד ליום 1.8.2000;  פדיון חופשה ומחלה בגין התקופה בה עבד כ"שכיר" החל מיום  1.8.2000; תשלום שכר עבודה עבור  שלושה חודשים מהמועד האחרון בו קיבל שכר ועד למועד פיטוריו השניים; ניכוי שלא כדין מהשכר בגין אחזקת רכב.