פסק-דין בתיק עע 129/05

השופט שמואל צור

1.         המערערת, חברת ארגמן טורס בע"מ (להלן- החברה) עוסקת במתן שרותי הסעה. המשיב הועסק בשרותה של החברה כנהג אוטובוס החל מחודש מרץ 1996 ועד לחודש מרץ 2001, עת פוטר מעבודתו. במסגרת עבודות ההסעה הרגילות, הועסק המשיב גם בשיטת ה"ויזות", לפיה מוצמדים נהגי אוטובוס ליחידה צבאית, בהתאם להתקשרות בין החברה לבין משרד הביטחון או צה"ל. בעקבות פיטוריו שילמה החברה למשיב פיצויי פיטורים בסך כולל של 16,085 ש"ח ודמי הודעה מוקדמת.

2.         בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד החברה לתשלום הפרשי גמול שעות נוספות, יתרת פיצויי פיטורים והשבת תשלומים שקוזזו מן השכר. בכתב ההגנה הכחישה החברה את טענת המשיב כי הועסק בשעות נוספות. לטענתה, גמול השעות הנוספות שהופיע בתלושי השכר מהווה תשלום גלובאלי עבור ימי העבודה בהם הועסק המשיב בשיטת ה"ויזות", ללא קשר לשעות העבודה בפועל. עוד טענה החברה כי בהעדר פירוט בכתב התביעה ובהעדר התייחסות בתצהיר לעניין הפרשי פיצויי פיטורים, אין מקום לקבל את תביעת המשיב בגין רכיב זה, בשל שינוי חזית. לטענתה, בתצהיר העדות הראשית שהגיש המשיב לא נכללו פרטים או עובדות בעניין פיצויי פיטורים ולפיכך יש לראותו כמי שלא הוכיח את תביעתו.

אשר לתביעה להשבת רכיבי שכר בגין השתתפות בנזק, טענה החברה כי מדובר בסכומים שנוכו מן השכר בהסכמת המשיב בהשתתפות עצמית בקשר לתאונה שאירעה באשמתו.

3.         בית הדין האזורי (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור מר שקד יצחק ומר דויד לוקוב; עב 3658/01) קיבל את רוב תביעות המשיב אך דחה את תביעתו לגמול שעות נוספות. בית הדין האזורי, לאחר ששמע את הצדדים ועיין בחומר הראיות שנפרש בפניו, קבע כי המשיב לא הוכיח את השעות הנוספות שעבד בפועל. בית הדין קבע כי הנספחים שצורפו לתצהירו של המשיב אינם משקפים רישומים אותנטיים של שעות עבודה בפועל, אלא מהווים חישוב שנערך בדיעבד. בית הדין קבע כי המשיב לא הגיש את יומני העבודה על פיהם ערך את רשימת השעות שצורפה לתצהירו ובכך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. בית הדן קבע כי החברה שילמה למשיב את הסכומים על פי המוסכם ביניהם, כך שאין לעובד כלפי החברה עילה חוזית בקשר לשעות הנוספות.

 4.        בית הדין האזורי חייב את החברה לשלם למשיב הפרשי פיצויי פיטורים ולהחזיר לו חלק מן הסכומים שנוכו שלא כדין ממשכורתו. אשר לפיצויי פיטורים קבע בית הדין כי מאחר ולא היתה מחלוקת בין הצדדים שהסכומים הנקובים בתלושי השכר שולמו למשיב, הרי שנותרה מחלוקת משפטית לגבי מעמדם של אותם סכומים, היינו - האם יש לכלול בשכר הקובע לצורכי חישוב פיצויי פיטורים גם את מרכיב השעות הנוספות. בקשר לכך פסק בית הדין האזורי, בהסתמך על עדות מנהל החברה שלא נסתרה, כי "התוספת הגלובלית של שעות נוספות השתלמה לתובע (הוא המשיב - ש.צ.) בעד כל יום עבודה רגיל בו הוא עושה את מלאכתו, את עבודתו הרגילה, ופשיטא שאין כאן עניין ב"תוספת" לשכר רגיל, אלא כמרכיב ממרכיבי השכר הרגיל עצמו". מכאן שמדובר בתשלום גלובלי על פי הסדר חוזי בין הצדדים, אשר נבע מאופי עבודתו של המשיב ללא קשר למספר השעות בהן עבד ולא הוכח שעבד שעות נוספות בפועל. כפועל יוצא מכך, קבע בית הדין כי בחישוב שכרו הקובע של המשיב לצורכי חישוב פיצויי פיטורים יש להוסיף גם את מרכיב השעות הנוספות הגלובליות. בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב הפרשי פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מופחתים בגובה הפרשי הצמדה וריבית.

5.        אשר לתביעה להשבת רכיבי שכר - בית הדין האזורי קבע כי מאחר ולא היה מדובר בסכומים קצובים ומוכחים או סכומים שאינם שנויים במחלוקת, הרי שהניכוי משכרו של המשיב נעשה שלא כדין. בית הדין אימץ את גירסת המשיב לפיה הנזק לשמשת האוטובוס נגרם ללא קשר למעשה או למחדל שלו ולפיכך החברה לא היתה זכאית לקזז משכרו את סכום ההשתתפות העצמית. בית הדין חייב את החברה להשיב למשיב את אותם כספים שניכתה שלא כדין משכרו במהלך תקופת עבודתו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1997 ובחודש מרץ 2001.

6.         הערעור שהגישה החברה נסב על אותם רכיבים שבית הדין האזורי חייב אותה לשלם למשיב. מנגד, הגיש המשיב ערעור שכנגד שעניינו דחיית תביעתו לתשלום מלוא גמול שעות נוספות.

דיון והכרעה

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, נחה דעתנו כי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר ודין שני הערערים להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב ומבוסס על תשתית עובדתית מבוררת כראוי. שני הערעורים, בעיקרם של דברים, הם על מימצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. למעלה מן הנדרש, נתייחס להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעורים שבפנינו.

הפרשי גמול שעות נוספות

8.         המשיב טוען כי טעה בית הדין האזורי בדחותו את תביעתו לשעות נוספות באין הוכחה. לטענתו, הואיל והחברה טענה כי השעות הנוספות שצוינו בתלושי השכר שולמו ללא קשר לעבודה בפועל, היה מוטל על החברה - ולא עליו - להוכיח את הטענה. לחילופין טוען המשיב כי היה על בית הדין האזורי לקבל את חישובי שעות הנוספות שצורפו לתצהירו ולא לדחותם מהסיבה שלא הגיש את יומני העבודה אשר שמשו בסיס לחישוב. לטענתו, רישומי שעות העבודה לא נערכו בדיעבד, כקביעת בית הדין, אלא מדובר ברישומים שנערכו בזמן אמת.

            עוד טוען המשיב כי היה על בית הדין האזורי לקבל את תביעתו על סמך הנתונים המופיעים בתלושי השכר בלבד, מהם עולה כי החברה שילמה לו גמול שעות נוספות בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, היינו - 4 שעות לפי תעריף 125% ו- 4 שעות לפי תעריף 150%. לטענתו, שגה בית הדין בכך שקבע שמדובר בהסכמה המנוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה שאינה בתוקף.  עוד טוען המשיב כי בקיום המוסכם בין הצדדים אין די משום שהיו ימים בהם עבד מעל 16 שעות ושהיה על החברה לשלם לו 150% על כל שעה נוספת מעבר לכל שעה שניה, בהתאם לאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה.

9.         טענות אלה של המשיב דינן להדחות. משך תקופה מסוימת הועסק המשיב במסגרת תפקידו בשיטת הויזות. במסגרת זו קיבל המשיב שכר עבור 8 שעות עבודה וכן תוספת גלובלית של 8 שעות לפי תעריף של 125% עבור 4 שעות ראשונות ו- 150% עבור 4 השעות הנותרות. אין חולק כי המשיב קיבל את השכר המוסכם על התוספת הגלובלית שבו, כך שאין לו עילה חוזית לתבוע מן החברה הפרשי שכר. כך פסק בית הדין האזורי ובצדק.

            טוען המשיב כי התוספת הגלובלית נוגדת את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה בעניין שעות נוספות. בעיקרו של דבר טענה זו נכונה, אלא שהיא זקוקה להוכחה. כלל הוא שתביעה לתשלום שעות נוספות טעונה הוכחה מלאה ופרטנית לגבי שעות העבודה שבוצעו בפועל. המשיב לא הרים נטל זה. בית הדין האזורי קבע כי המשיב הגיש חישובי שעות נוספות שלא היו אוטנטים אלא היו רישומים שנערכו בדיעבד. בית הדין האזורי קבע כי המשיב לא הגיש את יומני העבודה עליהם התבססו הרישומים ובכך לא הרים את עול ההוכחה המוטל עליו.

            פסיקה זו של בית הדין האזורי נכונה. היא מבוססת על ההלכה המקובלת ועל התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי. באין הוכחה כי המשיב הועסק בפועל בשעות נוספות מעבר ליום עבודה רגיל לא ניתן לקבוע כי התוספת הגלובלית בתלוש השכר שולמה לו עבור עבודה בשעות נוספות ובמיוחד אין בסיס לקבוע עבור כמה שעות נוספות. מכאן - ולאור העובדה שאין חולק כי שכרו של המשיב שולם לו במלואו - אין לו עילה לטעון כי חלק משכרו שולם בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.  

רכיב שעות נוספות גלובליות בחישוב פיצויי פיטורים

10.       החברה טוענת כי לא היה מקום לקבוע שרכיב של שעות נוספות גלובליות השתלם למשיב בעד כל יום עבודה רגיל ולכן לא היה מדובר ב"תוספת" לשכר רגיל. לטענתה, התוספת ששולמה למשיב לפי ההסכם, אם בנסיעות "ויזה" ואם ביום עבודה רצוף, הינה תוספת שהזכאות לה היתה מותנית בביצוע פעולות מיוחדות. לטענתה, התוספת השתלמה למשיב כאשר יצא ליום עבודה מלא או רצוף בטיול ואילו כאשר ביצע עבודה רגילה, חושבו שעות העבודה לפי נתוני ה"טכוגרף" ולכן אין מדובר בתוספת פיקטיבית אלא בתשלום ריאלי שאינו צריך להכלל בבסיס חישוב פיצויי הפיטורים.

11.       בית הדין האזורי קבע כי היה מדובר בתשלום גלובלי על פי הסדר חוזי בין הצדדים אשר נבע מאופי עבודתו של המשיב כנהג אוטובוס, ללא קשר למספר השעות שעבד בפועל. אכן, בית הדין קבע כי אומנם היו ימים בהם שכרו של העובד חושב לפי טכוגרף, אך נקבע כי לא הוכח שאכן העובד עבד בשעות נוספות בימים אלו, אם היו כאלה.