פסק-דין בתיק עע 1225/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ביום 24.10.2000 נפטר המנוח ציון אבוחצירא ז"ל (להלן - המנוח). בעת פטירתו היה המנוח בן 34. הוא הותיר אחריו אם ושבעה אחים ואחיות. השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה היא, האם הייתה אימו של המנוח - היא המערערת בערעור זה - "שאיר" של המנוח, ולפיכך זכאית היא לתשלום פנסיית שאירים מאת המשיבה, היא נתיבות פנסיה בע"מ (להלן - קרן הפנסיה). בית הדין  האזורי (עב 001458/02 ; השופטת עדנה קוטן ונציגי הציבור מר שנהר ומר חכם) השיב על שאלה זו בשלילה, ומכאן הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המנוח עבד מאז שנת 1997 ועד למועד פטירתו ברכבת ישראל כפקח. בתקופה עבודתו היה המנוח מבוטח בקרן הפנסיה.

3.         המנוח התגורר יחד עם המערערת בביתה עד למועד בו הלך לעולמו. במהלך השנים סייע המנוח בידי המערערת בתשלום חשבונות שונים, לרבות חשבונות מים, חשמל, טלפון, גז וארנונה. לטענת המערערת, נפל נטל כלכלת הבית על המנוח, והאחרון אף נהג להעביר לידיה סכומי כסף למטרות שונות ולהסיעה למקומות שונים.

4.         עד לשנת 1997 הייתה זכאית המערערת לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ממועד זה ועד לשנת 2000 הייתה זכאית המערערת לתשלום קצבת נכות מהמוסד. לאחר מועד זה הייתה זכאית לתשלום קצבת זקנה מן המוסד.

5.         לאחר מותו של המנוח עברה ביתה של המערערת ובן נוסף להתגורר עימה. לטענת המערערת, לאחר פטירתו של המנוח הייתה תלויה בביתה.

6.         פנייתה של המערערת לקרן הפנסיה להכיר בה כשאירתו של המנוח נענתה בשלילה, בנימוק שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנון קרן הפנסיה על מנת שתיחשב לכזאת. לא נחה דעתה של המערערת מדחיית תביעתה על ידי קרן הפנסיה, ולכן הגישה את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בחיפה וזה, כאמור, דחה את תביעתה מנימוקים כפי שנפרט להלן.

פסק דינו של בית הדין האזורי

7.         בית הדין האזורי נימק את דחיית תביעתה של המערערת בנימוקים הבאים :

א.        על פי תקנון קרן הפנסיה (להלן - התקנון) "הורה" של עמית הזכאי לפנסיית שאירים הוא " אמו או אביו של עמית שנפטר, שהיו תלויים בו בפרנסתו, סמוכים על שולחנו ואין להם מקור הכנסה אחר". התנאים המפורטים בתקנון הם מצטברים.

ב.         לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הייתה תלויה במנוח בפרנסתה, וכי הייתה סמוכה על שולחנו. מחומר הראיות עולה, כי אמנם המנוח נשא בתשלום חשבונות שונים שנדרשו לכלכלת הבית, אולם אין בעובדה זו שלעצמה כדי ללמד על תלותה של המערערת במנוח בפרנסתה.

ג.         זאת ועוד. המנוח התגורר עם המערערת בדירתה, ולכן השתתפותו בתשלומים השונים הנוגעים להחזקת הדירה נועדה לכסות הוצאות בגין פעולות שהוא נהנה מהן.

טענות הצדדים

8.         בערעור שהגישה שבה וטענה המערערת כי יש לראותה, כמי שהייתה תלויה בפרנסתה במנוח, וכמי שהייתה סמוכה על שולחנו. הוסיפה וטענה המערערת כי במקרה הנוכחי יש לפרש את התקנון לטובתה ; כי במרוצת השנים שילם עבורה המנוח תשלומים שוטפים רבים, ואף נהג להסיעה לכל סידוריה תוך חסכון בעלויות ; כי סכומי הכסף ששילם המנוח בעבורה נעו סביב 600 ש"ח מדי חודש בחודשו ; כי מן הראוי היה במקרה זה לאמץ מבחנים מדיני הנזיקין ; וכי במקרה דנן מתקיים בה גם התנאי הרביעי שבהגדרת המונח "הורה" - היינו אין לה מקור הכנסה אחר.

            להשלמת התמונה יצויין, כי לאחר הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה לצירוף ראיות. הראיות שצירופן מבוקש הן חשבונות נוספים בתשלומם נשא המנוח.

9.         קרן הפנסיה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והדגישה את אלה :  המנוח השתתף למשך חודשים ספורים בהוצאות משק הבית, אולם בכך אין להעיד כי המערערת הייתה תלוייה במנוח בפרנסתה ; מחומר הראיות עולה כי החל מחודש יוני 2000 ועד למועד בו נפטר לא שילם המנוח עבור המערערת דבר ; המנוח לא שילם שכר דירה למערערת וההשתתפות בתשלום חשבונות מסויימים מהווה תחליף חלקי לתשלום שכר הדירה ; התנאי "סמוך על שולחנו" משמעו שעל המערערת היה לגור אצל המנוח. במקרה שלפנינו התהפכו היוצרות והמנוח הוא שגר אצל המערערת ; אין מקום להידרש בנסיבות העניין לכללים הלקוחים מתחום דיני הנזיקין.

דיון והכרעה

10.       בערעור זה עומדת להכרעתנו השאלה, האם המערערת היא שאירה של המנוח. אם יקבע כי המערערת היא שאירה של המנוח, תהיה היא זכאית לתשלום פנסיית שאירים מקרן הפנסיה.