פסק-דין בתיק עע 1169/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגי ציבור מר יעקב יבין ומר אברהם ישראלי - תיק עב 4174/99) דחה את תביעתה של המערערת כנגד המשיבים לחייבם בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 100,000 ש"ח בגין הפרה יסודית של הסכם העבודה שנחתם ביניהם.

2.         בית הדין האזורי קבע את התשתית העובדתית ולפיה - המערערת היא חברה למשלוח והובלת תרופות בכל רחבי הארץ שמשרדיה הראשיים נמצאים בפתח תקווה. למערערת סניף גם בטירת הכרמל.

            למשיבים היה עסק פרטי למשלוח ושיווק תרופות בצפון הארץ. ביום 1.6.99 נחתם בין המערערת לבין המשיב מס' 1 (להלן - אדורם) הסכם עבודה לפיו ישמש כעובד שכיר שלה וינהל את הסניף בטירת הכרמל במקביל להמשך עבודתו בעסקו הפרטי. (להלן - ההסכם) מה שלא נאמר בהסכם הוא כי בפועל מי שניהל את העסק הוא אביו של אדורם, המשיב מס' 2 - מוטי כנען (להלן - מוטי) אף שהמשכורת הגיע לידי בנו אדורם.

            יחסי העבודה נפסקו כעבור כחמישה חודשים, בתחילת חודש  נובמבר 1999.

3.         בהתאם להסכם, המתאר את מתכונת העבודה שבין הצדדים, קיים סעיף הקובע כי כל צד שיפר הסכם זה הפרה יסודית ישלם לצד השני כפיצוי כספי סך של 100,000 ש"ח.

            כשהמערערת טוענת כי המשיבים הפרו את ההסכם, הפרה יסודית בכך שהמשיבים ניהלו את הסניף באופן כושל, שילבו בעסק עובדים לא מיומנים, שהם גם בני משפחתם ולמרות פניתה אליהם לא תקנו את הליקויים. ולאחר שניתקה עימם את יחסי העבודה, הם פנו ללקוחות של המערערת בניסיון לגרום להפרת ההסכם ביניהם לבין המערערת.

            ומנגד, המשיבים טענו כי המערערת היא שגרמה לניהול הכושל בכך שלא שלחה את החבילות במועד וזאת מאחר ורצתה לסכל את ההסכם ללא כל פיצוי.

5.         עדים רבים העידו מטעם שני הצדדים, מטעם המערערת העידו ששה עדים, ומטעם המשיבים העידו חמישה עדים בית הדין האזורי סקר את רובם, ניתח את העדויות וקבע כי הוא מקבל את גרסת המשיבים כי אי הסדר בסניף הצפון לא נגרם עקב ניהול כושל בחמשת החודשים הנדונים וכך גם לא שוכנע כי המשיבים הם שהפרו את ההסכם.

            בית הדין האזורי אף קבע כי גם אם היתה מתקבלת הגרסה העובדתית של המערערת לא היה זה בגדר הפרה יסודית של ההסכם אלא בגדר תקלות או איחורים במשלוח הסחורה, או תלונות של לקוחות וספקים ואלו אינם מהווים הפרה יסודית של ההסכם כמשמעה בחוק החוזים (תרופות - בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970.

            ב"כ המערערת ביקש מבית הדין הזה להתערב בקביעת העובדתיות של בית הדין האזורי  בעיקר לאור העובדה שחלף זמן רב מאז שמיעת העדויות ועד כתיבת פסק הדין.

6.         הערעור נדון בדרך של סיכומים בכתב.

7.         ערכאת הערעור מתערבת לעיתים נדירות בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית שהתרשמה מן העדויות, שהובאו בפניה. לאחר שעיינו במכלול הראיות שבתיק בית הדין האזורי לא מצאנו כי זהו המקרה המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

            בית הדין האזורי סקר בפירוט רב את העדויות הרלבנטיות והגיע למסקנה נכונה ומנומקת כי לא היתה הפרה יסודית של ההסכם המצדיק תשלום הפיצוי המוסכם. בית הדין אינו מחויב בפירוט כל העדויות שהובאו בפניו על מנת לנמק את פסק דינו.

            בהקשר זה נציין כי ממכלול העדויות והתצהירים עולה כי כל צד תמך בעמדתו כי האשמה באי הצלחת ניהול הסניף היתה מוטלת על כתפי האחר וראה את דרך הניהול שלו כטובה יותר. מחלוקת כזו בין הצדדים  אין בה כדי להוות הפרה יסודית של ההסכם ולכל היותר ניתן לראותה סיבה טובה ומוצדקת להפסיק את ההתקשרות בניהם.

8.         סוף דבר - דין הערעור להידחות מנימוקיו של בית הדין האזורי המקובלים עלינו בכל פרטיהם ולא מצאנו כי יש מקום להתערב גם בשאלת ההוצאות.

9.         הערעור נדחה והמערערת תישא בהוצאותיו בסך 7,500 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,ט' בשבט תשס"ה (19 בינואר 2005), בהעדר הצדדים.