פסק-דין בתיק עע 1138/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער הועסק אצל המשיבה מס' 2 (להלן - החברה) כמנהל עבודה החל מחודש יולי 1988 ועד לחודש אוגוסט 1991, מועד בו עזב את מקום עבודתו בשל מצבו הרפואי.

2.         המשיב מס' 1 (להלן - המשיב) הוא מנהל החברה ומחזיק ב- 99% ממניותיה. רעייתו היא בעלת מניה יחידה.

3.         על מערכת יחסי העבודה שבין המערער לחברה חלות ההוראות הקבועות בצו ההרחבה בענף הבנייה והעבודות הציבוריות. 

4.         מכוח הוראות אלה חלה חובה על החברה להפריש 37.33% משכרו של המערער לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות (להלן - קרן הביטוח). אין חולק, כי החברה לא מילאה אחר חובה זו.

5.         תחת זאת, ביטחה החברה את המערער החל מחודש נובמבר 1989 בביטוח מנהלים בחברת הביטוח "מנורה". לפי האמור בפוליסת הביטוח, לא בוטח המערער ברכיב "אובדן כושר עבודה".

6.         בחודש אוגוסט 1991 אושפז המערער בבית החולים וולפסון ואובחנה אצלו  חולשה בגפיים. בשל מצבו הרפואי נקבעה למערער על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת נכות בשיעור 100% החל מיום 12.11.1991.

7.         לאור ההחמרה שחלה במצבו הבריאותי פנה המערער לקרן הביטוח בבקשה לקבל פנסיית נכות. קרן הביטוח דחתה בקשתו זו מן הטעם שבתקופה הרלוונטית לא היה המערער חבר בקרן הביטוח, ומשכך אין הוא זכאי לפנסיית נכות.

8.         בשל דחייה זו הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 301538/93 ; השופטת ורדה סאמט ונציגי הציבור שמר ונויפלד), בה עתר לסעדים הבאים :

"א.      פיצוי מלא בגין מלוא נזקיו בשל אי ביטוחו של התובע במסגרת הקרן לביטוח פועלי הבנין.

ב.         פיצוי מלא בגין מלוא נזקיו בשל אי ביטוחו במסגרת ביטוח מנהלים לגבי 'אבדן כושר עבודה'.

ג.         פדיון חופשה שנתית.

ד.         תשלום דמי הבראה.

ה.        תשלום עבור שעות נוספות".

עוד ביקש המערער להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המשיב שהיה, כאמור, בעל המניות העיקרי בחברה בתשלום הסכומים שיושתו על החברה.

9.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המערער בחלקה, וקבע כי אכן חלה על החברה החובה לבטח את המערער בקרן הביטוח, וכי ההפרשות לביטוח המנהלים אינן יכולות לבוא במקום חובה זו המעוגנת בצו ההרחבה החל על הצדדים. כפועל יוצא מקביעה זו ולאור חוות דעת רפואיות שהוצגו בבית הדין האזורי, לפיהן הפך המערער לנכה, ואין ביכולתו לשוב לשוק העבודה הגיע בית הדין האזורי למסקנה לפיה : " לתובע נגרמה נכות מלאה ותמידית בטרם הגיעו לגיל 65, ולו היה מבוטח כנדרש בקרן פועלי הבניין זכאי היה לקבל גמלת נכות מוחלטת כמוגדר בתקנות קרן פועלי הבנין". לצורך קביעת שיעור הנזק שנגרם למערער כתוצאה מאי ביטוחו בקרן הביטוח ושלילת הזכות לקבלת פנסיית נכות הורה בית הדין האזורי על מינוי אקטואר ועריכת חישוב אקטוארי בהתאם לפרמטרים הבאים:

א.         התאריך הקובע לצורך חישוב זכאותו לפנסיית נכות המערער הוא  12.11.1991 שזהו, למעשה, המועד בו הוכר המערער על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"נכה". חישוב הפיצוי בגין הפסד פנסיית הנכות הוא ממועד הכרתו של המערער כנכה ועד להגיעו לגיל 65.

ב.          אין לכלול את הפסד פנסיית השאירים של אשת המערער בתחשיב הנזק שנגרם למערער, שכן לא הוכח מדוע יש להתחשב בנתון זה כאשר לא קמה זכותה של אשת המערער לפנסיית שאירים, שעה שהמערער עודנו בחיים.

ג.          שכרו הקובע של המערער לצורך חישוב הפסד פנסיית הנכות והפיצוי המגיע למערער בגין הפסד זה הוא 3,250 ש"ח.

יצויין, כי הדיון בבית הדין האזורי בכל הנוגע לחוות הדעת האקטוארית מתנהל בימים אלה.