פסק-דין בתיק עע 1051/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערערת הועסקה במועצת פועלי רמת גן (להלן - מועצת הפועלים) כמרכזנית - טלפנית החל מיום 1.12.1987 ועד ליום 15.2.1997, מועד בו פוטרה מעבודתה מפאת צמצומים.

2.         החל מיום 1.12.1987 ועד ליום 31.7.1991 עבדה המערערת מדי יום ביומו מהשעה 7:30 ועד לשעה 13:30 (שש שעות) (תקופה זו תיקרא להלן - התקופה הראשונה). אין חולק, כי במהלך התקופה הראשונה קיבלה המערערת ממועצת הפועלים גמול שעות נוספות עבור שעות נוספות שעבדה בפועל.

3          החל מיום 1.8.1991 ועד למועד פיטוריה עבדה המערערת בימים א', ב' ג' ו- ה' מהשעה 7:30 ועד השעה 13:30 ומהשעה 16:00 ועד השעה 19:00 (בסך הכל תשע שעות). ביום ד' עבדה המערערת בין השעות 7:30 - 13:30 (תקופה זו תיקרא להלן - התקופה השנייה). במהלך התקופה השנייה קיבלה המערערת ממועצת הפועלים תוספת שכונתה "תוספת שעות נוספות גלובליות". לטענת מועצת הפועלים, תוספת זו היוותה פיצוי בגין שעות נוספות שעבדה המערערת בפועל.

4.         בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 301120/99 ; השופטת דינה אפרתי ונציג הציבור מר גת) טענה המערערת כי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 9.2.1975 בין מדינת ישראל ומרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות העובדים המסדיר את תנאי עבודתם של טלפנים (להלן - ההסכם הקיבוצי) חלות עליה. לאור האמור ומשנקבע בהסכם הקיבוצי, כי שעות העבודה של טלפנים במרכזת מסוג ב' הן 6.5 שעות, זכאית המערערת, לטענתה, לתשלום גמול שעות נוספות בגין השעות שעבדה בהן העולות על 6.5 שעות. עוד טענה המערערת כי משנקבע בהסכם הקיבוצי כי יום עבודה מלא הוא בן 6.5 שעות ומשהועסקה בפועל בתקופה השנייה תשע שעות, יש לקבוע כי היקף משרתה הוא 150% ולא 100% כפי שקבעה מועצת הפועלים. לגבי התקופה הראשונה טענה המערערת כי בעוד היקף המשרה שחושב על ידי מועצת הפועלים היה 62.5% הרי שעל פי  הוראות ההסכם הקיבוצי היקף משרתה אמור היה להיות 100%.

5.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת ברובה. פסיקתו של בית הדין נומקה בנימוקים הבאים :

א.        תביעתה של המערערת בכל הנוגע לתקופה הראשונה התיישנה. המערערת לא השכילה להוכיח כי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות) העוסק בהתיישנות שלא מדעת חלות במקרה נוכחי.

ב.         בתקופה השנייה לא עלה שבוע העבודה של המערערת על 42 שעות, כמתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), ולכן אין היא זכאית לגמול שעות נוספות בתקופה זו. המערערת אינה זכאית לגמול שעות נוספות אף מן הטעם שבתקופה השנייה קיבלה המערערת "תוספת שעות נוספות גלובליות". כמו כן לא פירטה המערערת כראוי מהן השעות הנוספות בגינן היא תובעת גמול שעות נוספות.

ג.         המרכזיה בה עבדה המערערת הייתה בת שישה קוים פעילים בלבד. אשר על כן, הוראות ההסכם הקיבוצי הנוגעות למרכזיה בעלת שבעה קווי חוץ ומעלה אינן חלות עליה. לא זו אף זו, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הוראות ההסכם הקיבוצי בכללותן הוחלו על המערערת, שעבדה כאמור בבניין מועצת הפועלים. כל שהוכח הוא כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על טלפניות שעבדו בבניין הוועד הפועל בתל אביב.

ד.         המסמך המעגן את תנאי עבודתה של המערערת הוא חוזר 15/93 שתחולתו מיום 1.3.1993 ואילך (להלן גם - החוזר), בו נכתב כי במרכזיה בת ששה קווי חוץ ומעלה משמרת העבודה של הטלפנים תהיה ¼7 שעות ביום.

ה.        מועצת הפועלים חישבה את היקף המשרה של המערערת בתקופה הראשונה כ-5/8 משרה. ואולם, מכיוון שהמערערת עבדה בתקופה הראשונה שש שעות היקף המשרה של המערערת צריך להיות 6/8 משרה. לאור האמור, זכאית המערערת להפרש פיצויי פיטורים  בגובה 3,137 ש"ח.

6.           עיקר טענותיה של המערערת בערעור שהגישה היה זה :

א.        מעדותו של מר שמואל משה ששימש כמזכיר חטיבות בהסתדרות המעו"ף ומכוח תפקידו טיפל בטלפנים עולה כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על טלפנים במועצות הפועלים. מעיון בחוזר 15/93 ובמכתבו של מר גדעון שגיא עליהם הסתמך בית הדין האזורי בפסיקתו עולה כי אכן הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על טלפנים. מסקנה זו אף מתבקשת מעדותה של הגב' בן אהרון ששימשה בתקופה הרלוונטית מנהלת כוח אדם.

ב.         תוספת השעות הנוספות הגלובליות שקיבלה המערערת בתקופה השנייה לא היוותה גמול עבור שעות נוספות שעבדה המערערת אלא הייתה תוספת פיקטיבית שמטרתה העלאת שכרה של המערערת. מסקנה זו נלמדת מהעובדה שתוספת זו השתלמה למערערת גם כששהתה בחופשה וגם מדברים שנאמרו בעדותם של מר המר, מנהל כוח אדם במועצת הפועלים בתקופת עבודתה של המערערת ושל הגב' אסרף-באני, מנהלת כוח האדם במשיבה 2 (להלן - ההסתדרות).

7.        המשיבות מצידן טענו כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והוסיפו את הטענות הבאות:

א.         המשיבות אינן חתומות על ההסכם הקיבוצי והוראותיו לא הוחלו המערערת. חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות היא זו המסדירה את תנאי עבודתה של המערערת.

ב.          המערערת המשיכה לעבוד  במועצת הפועלים אף לאחר שנודע לה על הקיפוח הנטען בתנאי עבודתה. מהתנהגותה זו ניתן ללמוד כי המערערת ויתרה על זכויות להן היא זכאית, לטענתה.

ג.          תביעתה של המערערת אינה לשעות נוספות כי אם לשעות עודפות, היינו שעות העולות על שעות העבודה החוזיות אך נופלות לגדר השעות שנתחמו בחוק שעות עבודה ומנוחה.

ד.          דין תביעתה של המערערת לתשלום גמול שעות נוספות להידחות מן הטעם שהמערערת לא פירטה מהן השעות הנוספות בהן הועבדה. מכל מקום, תוספת השעות הנוספות הגלובלית שניתנה לה היוותה פיצוי בגין שעות נוספות בהן עבדה.