פסק-דין בתיק עע 1050/04

השופטת נילי ארד

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן-יוסף ונציגי ציבור מר תדי לבקובסקי וגב' רחל עוזיאל; עב 301746/98) בו נדחתה תביעת המערער לחייב את המשיבה (להלן: החברה) בתשלום פיצויי פיטורים.

2.      העובדות, כפי שהובררו מפסק דינו של בית הדין האזורי ומטיעוני הצדדים בבית הדין האזורי ובערעור, היו בעיקרן אלה: החל משנת 1978 הועסק המערער במחלקת הנהלת החשבונות של החברה. במהלך שנות עבודתו נטל המערער הלוואות מבנק המזרחי, שהחברה היא חברת-בת שלו (להלן: הבנק). להלוואות אלה קיבל המערער ערבויות מחבריו לעבודה. משנקלע לקשיים כלכליים, לא עמד המערער בפירעון מלוא ההלוואות.

3.      ביום 12.2.1992 שלח המערער מכתב התפטרות למנכ"ל החברה, מר אריה אורלב (להלן: מר אורלב), שכותרתו "הפסקת עבודתי בחברה" בזו הלשון (להלן: מכתב ההתפטרות):

    "הריני להודיעך, כי מחמת אילוצים שאין לי שליטה עליהם, עלי להפסיק את עבודתי בחברת מחיש. הריני עושה זאת בצער רב, כי הרי נהנתי מכל רגע ששהיתי בין כתלי החברה, והריני מודה לכולם על היחס הטוב אלי ועל השנים הנפלאות כאן.

אבקשך לאשר לי פיצויי פיטורין ומכתב פיטורין ולראות בחריג זה מעשה חסד ולא תקדים. הנני זקוק נואשות לכסף למען לנסות לשקם את משפחתי.

הריני מאחל לך ולבית מחיש כל טוב והצלחה בכל מעשיכם"

הנסיבות שהביאו את המערער לכתוב את מכתב ההתפטרות הן שעמדו בלב הדיון בבית הדין האזורי ובערעור שלפנינו. לטענת המערער, החליט להתפטר בעקבות המלצת חשב החברה ומנהלה, שהבטיחו לו כי במידה ויתפטר ישולמו לו פיצויי פיטורים אשר יסייעו לו לכסות את החובות בהם שקע. מנגד היו אלה טענותיה של החברה: המערער התפטר מטעמיו הוא, מבלי שהובטח לו תשלום פיצויי פיטורים. עם זאת, ולפנים משורת הדין, הסכימה החברה לשלם למערער פיצויי פיטורים, בתנאי שיסדיר את חובותיו כלפי עובדי החברה שערבו להלוואותיו וכלפי הבנק. משלא מילא אחר התנאי הנדרש לסילוק חובותיו כאמור, אין החברה חבה בתשלום פיצויי פיטורים למערער. למען השלמת התמונה יוער, כי בחודש יולי 1995, למעלה משלוש שנים לאחר התפטרותו, שחררה החברה כספים שנצברו בקופות שונות עבור המערער.

4.      המערער סמך תביעתו על מסמך הנושא תאריך 10.3.1992 ששלחה גב' קול מבנק המזרחי לגזבר החברה, מר חיים גלבר. למסמך זה צורפה רשימת החובות של המערער ובני משפחתו לבנק, תוך פירוט תוכנו של הסדר החזרת חובות. בין היתר ולענייננו, נאמר בו כך:

"... הלקוח יתפטר מעבודתו במחיש וישעבד לבנק את הכספים העומדים לרשותו בעתיד ובגמולה, ויעביר לבנק את הכספים בליאור.

                   מתוך כספי הפיצויים יעביר הלקוח לבנק 20,000ש"ח...

אם הלקוח יעמוד בכל הסיכומים לעיל ולהלן - ימחל הבנק על 16 א' ש"ח". (להלן: הסדר החובות).

5.      על שניים אלה אין חולק: המערער לא עמד בהסדר החובות כנדרש (כך, בחקירתו בבית הדין ביום 11.7.2002 העיד המערער כי "לא סיימנו את חובתנו לבנק המזרחי ולעובדי הנתבעת [החברה]"); החברה לא שילמה למערער פיצויי פיטורים. בשל כך הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי, חמש שנים ותשעה חודשים לאחר התפטרותו.

6.      בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי המערער "לא עמד בנטל שהיה מוטל עליו להוכיח הבטחה או התחייבות לתשלום פיצויי פיטורין גם כאשר הוא מתפטר מיוזמתו ממקום העבודה... לאחר שכך קבענו דין התביעה לפיצויי פיטורין להידחות וממילא אין גם מקום לדון בטענת הנזק שנגרם לתובע [המערער] מאי תשלום פיצויי הפיטורין".

כנגד קביעה זו הגיש המערער את ערעורו, במסגרתו חזר וטען כי החברה התחייבה מפורשות לשלם לו פיצויי פיטורים למרות התפטרותו מרצון.

החברה, מצידה, שללה את טענות המערער ותמכה בפסיקתו של בית הדין האזורי על ממצאיו ומסקנותיו.

הכרעה

7.      מכתב ההתפטרות של המערער הינו חד משמעי וברור. עולה ממנו כי המערער בחר להתפטר מיוזמתו "מחמת אילוצים שאין לי שליטה עליהם". בנוסף ביקש המערער כי יאושרו לו פיצויי פיטורים כ "מעשה חסד ולא תקדים". יצויין, כי על פי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי החברה "נושא פיצויים לעובד שמתפטר הוא בשיקול דעתה הבלעדי של ההנהלה". מכל מקום, במכתב ההתפטרות אין התייחסות כלשהי ל הבטחה לתשלום פיצויי פיטורים בעקבות ההתפטרות מרצון. יוטעם, כי טענת המערער בדבר הבטחה בלתי מותנית לא הוכחה כלל בעדויות שנשמעו בבית הדין האזורי.

8.      מחומר הראיות ומתצהירו של מר אורלב, מי שהיה באותה עת מנכ"ל החברה,  עולה, כי הובהר למערער שהחברה "תסכים ליתן לו את פיצויי הפיטורים וזאת בתנאי שחובותיו כלפי בנק המזרחי וכלפי עובדי מחיש שחתמו על הערבויות עבור התובע [המערער] ואשתו יוסדרו". אף לא נסתרה עדותו של מר אורלב בה הדגיש כי "הסכמתה של מחיש ליתן לתובע [המערער] פיצויי פיטורים הותנתה בכך שהצדדים יגיעו להסדר כולל בדבר חובותיו של התובע לבנק המזרחי ולעובדי מחיש. מעולם לא הובטח לתובע על ידי ו/או על ידי גורם מוסמך במחיש כי יקבל פיצויי פיטורים בכל מקרה וללא תנאי".