פסק-דין בתיק עע 103/07

השופט שמואל  צור

1.         נציבות שרות המדינה פרסמה מכרז לאיוש משרת חוקר בביולוגיה מולוקולרית במינהל במחקר החקלאי, המחלקה לעופות, לעבודה בצוות מחקר בראשות ד"ר מרק פינס (להלן - המינהל). ביום 24.8.98 בחרה ועדת הבוחנים את המערערת למשרה. לפי הכללים, החלה המערערת את עבודתה ביום 1.9.98 לתקופת ניסיון.

2.         יחסי העבודה בין המינהל לעובדים מוסדרים בתקשי"ר. בנוסף חל על הצדדים נוהל בדבר קליטת עובדי מחקר. את עבודתם של החוקרים בתקופת קליטתם, מלווה ועדת ליווי, האחראית על השתלבותו של המועמד ועל הערכת תיפקודו המקצועי (להלן - ועדת הליווי). לפי הכללים, על ועדת הליווי להתכנס לראשונה בתוך שלושה חודשים ממועד תחילת עבודתו של החוקר ולאחר מכן, לקראת סיום כל שנת עבודה, עד תום תקופת הניסיון. אם מתעוררת שאלה בנוגע לקליטת החוקר בתום תקופת הניסיון, מובאים סיכומי ועדת הליווי בפני וועדה פרופסיונאלית וזו מוסמכת להחליט בדבר המשך שרותו. 

3.               ביום 21.7.99 התכנסה לראשונה וועדת הליווי בעניינה של המערערת. ביום 25.7.99 החליטה הוועדה להמליץ לוועדה הפרופסיונאלית שלא לקלוט את המערערת כעובדת קבועה במינהל מטעמים מקצועיים. חברי הוועדה התרשמו כי במהלך תקופת העבודה, המערערת לא ביצעה עבודות מחקר משמעותיות, תוכנית העבודה שהציגה לא הביאה לכל תוצאות ונוצר חוסר שיתוף פעולה בינה לבין ד"ר פינס וחברי צוותו.

4.         בעקבות החלטת ועדת הליווי פנתה המערערת בכתב לוועדה בבקשה לבחון מחדש את עניינה ולאפשר לה להציג את השתלשלות העניינים המלאה. במקביל, פנתה המערערת בכתב לראש המינהל, הציגה בפניו את השתלשלות העניינים וביקשה התערבותו לכינוס חוזר של ועדת הליווי. 

5.         ראש המינהל נעתר לבקשת המערערת וביום 4.8.99 נערכה פגישה בלשכתו, בנוכחות סגנו, מנהל המכון, מנהל המחלקה והמערערת. בפגישה פירטה המערערת את טענותיה בעניין העסקתה ממועד קבלתה לעבודה ועד לקבלת החלטת ועדת הליווי שלא לקלוט אותה במעמד קבוע. בסיכום הפגישה החליט ראש המינהל להעביר את עניינה של המערערת לדיון והחלטה סופית בוועדה הפרופסיונאלית.

6.         בהחלטה מיום 26.9.99, המליצה הוועדה הפרופסיונאלית בפני ראש המינהל להפסיק את העסקת המערערת במינהל. על החלטתה זו הגישה המערערת ערר לוועדת הערר הפועלת, בהתאם לנוהל קליטת חוקרים. בהחלטה מיום 20.12.99, דחתה ועדת הערר את הערר. ביום 5.1.00 קיבלה המערערת מכתב על הפסקת עבודתה החל ביום 31.1.00.

7.         בעקבות ההחלטה על הפסקת עבודתה הגישה המערערת לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה לביטול פיטוריה ולהשבתה לעבודה לצורך השלמת תקופת הניסיון. לחילופין תבעה המערערת סעדים כספיים שונים. במקביל הגישה המערערת בקשה לצו מניעה זמני נגד פיטוריה. ביום 14.2.00 החליט בית הדין האזורי לדחות את הבקשה לסעד זמני. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת לבית דין זה נדחתה אף היא.

8.         בתביעה העיקרית בבית הדין האזורי טענה המערערת כי פיטוריה נעשו שלא כדין. לטענתה, על פי נוהל קליטת חוקרים, היה על המשיבה לדאוג שוועדת הליווי תחווה דעתה בעניינה בתוך שלושה חודשים ממועד תחילת עבודתה ולא בחלוף אחד עשר חודשים.  כמו כן טענה המערערת כי נמנע ממנה לבצע מחקר עצמאי ובכך סוכלה עמידתה בקריטריונים לקליטתה. על האמור הוסיפה המערערת טענות שונות על פגמים וליקויים שנפלו בהחלטות הוועדות, בין היתר בשל אי מילוי אחר הוראות נוהל קליטת חוקרים.

9.         המשיבה טענה כי פיטוריה של המערערת נעשו כדין על ידי הגורמים המוסמכים ומשיקולים מקצועיים וענייניים. לטענתה, הטעם לביסוס החלטת הפיטורים היה אי התאמת המערערת לתפקיד, שכן היא לא עמדה ברמה מקצועית מתאימה, במטלות שהוטלו עליה ועל פי הערכת הגורמים המקצועיים, תוכנית המחקר שהציגה לא הראתה פוטנציאל להביא לתוצאות. בנסיבות אלה, כך טענה המשיבה, היה צידוק שלא לקלוט את המערערת במינהל כעובדת קבועה. עוד טענה המשיבה כי לא רק שהליך הפיטורים היה תקין ובמסגרתו ניתנה למערערת זכות טיעון בכתב ובעל פה, אלא שגם ועדת הערר החליטה לאשר את ההחלטה שלא להמשיך בהליכי קליטת המערערת במינהל.

10.       בית הדין האזורי (השופטת ורדה סאמט ונציגי הציבור מר עמירם מילר ומר משה שמר; עב' 1607/00) דחה את תביעת המערערת. בית הדין קבע כי לא נפל פגם בפיטוריה. בית הדין קבע כי ההחלטה על פיטורי המערערת התקבלה בהליך תקין, תוך שנשמרו עקרונות הצדק הטבעי וניתנה לה זכות הוגנת להשמיע טענותיה בפני שלוש ועדות מקצועיות. עוד נקבע, כי השיקולים שעמדו בבסיס החלטת המשיבה התבססו על שיקולים ענייניים, מוצדקים ורלוונטיים שעמדו לנגד עיני מקבלי ההחלטות.

11.      בית הדין קבע שהמערערת לא הוכיחה כי במהלך ניהול המשא ומתן לקראת העסקתה הובטח לה על ידי נציגי המכון כי במקביל לעבודתה בצוות המחקר של ד"ר פינס תינתן לה האפשרות לבצע מחקר עצמאי משלה. בית הדין הבהיר, לאחר ניתוח העדויות שהובאו בפניו, כי חוקרים במינהל אינם מנהלים מחקר עצמאי משלהם אלא פועלים עצמאית במסגרת צוות מחקר בו הם משולבים ובמסגרת זו הם תורמים מהידע המקצועי שלהם ומניסיונם. כן נקבע, כי העובדה שלא עלה בידי המערערת להציג בפני ועדת הליווי מחקר עצמאי, לא היא שחסמה את דרכה לקליטה במכון. עוד נקבע, כי העובדה שלוח הזמנים הקבוע בנוהל הקליטה בעניין כינוסה של וועדת הליווי לא התקיים כלשונו והוועדה כונסה באיחור, אין בה כדי להוות פגם היורד לשורשו של הליך פיטורי המערערת.

12.      בית הדין קבע כי המערערת ניצלה את זכות הטיעון והשימוע מספר פעמים הן לפני הוועדות המקצועיות השונות והן בפני ראש המינהל. נקבע כי כל הגורמים הרלוונטיים הגיעו למסקנה זהה שהמערערת אינה מתאימה לתפקיד לו התקבלה וכי יש לסיים הליך קליטתה. בית הדין האזורי לא מצא טעם להתערב בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים המוסמכים בנוגע לפיטורי המערערת. נוכח השתלשלות העניינים והשלכתה על יחסי העבודה בין המערערת לבין ד"ר פינס, קבע בית הדין, כי אין מקום  לדרוש מהמשיבה לשוב ולהעסיק את המערערת בצוות זה, במיוחד לאחר שחלפו כשש שנים ממועד הפסקת עבודתה וכאשר את מקומה ממלאת חוקרת אחרת. משלא נמצאו פגמים היורדים לשורשו של עניין בהליך הפיטורים,  דחה בית הדין גם את תביעתה של המערערת לפיצוי כספי.

13.      בערעור בפנינו שבה המערערת ופורשת את טענותיה כנגד ההחלטה לפטרה.  לטענתה, החלטת ועדת הליווי על סיום העסקתה התקבלה כתשעה חודשים לאחר תחילת עבודתה ולא מוקדם מזה, כנדרש. לטענתה, לא זו בלבד שהמשיבה לא סייעה בידה לצלוח את תקופת הניסיון אלא שבחלק ניכר מתקופת עבודתה מנעו ממנה ראש המחלקה והחוקר המלווה לעסוק בכל נושא אחר מלבד בנושא ה"לופוגינון". בנסיבות אלה, כך טוענת המערערת, לא היה באפשרותה להקדיש מספיק זמן למחקר אליו התקבלה לעבודה, נמנע ממנה להוכיח עצמה והיא מצאה עצמה עומדת בפני וועדת הליווי ככלי ריק.

14.      עוד טוענת המערערת, כי אף אחד מהגורמים שדנו בעניינה לא ביצע הליך  של שימוע כדין. לטענתה, פרוטוקול הוועדות הוסתר ממנה ומבית הדין; דו"חות העבודה בעניין ה"לופוגינון" לא הובאו בפני הוועדות; לא ניתן לה להופיע בפני הוועדה הפרופסיונאלית ובית הדין התעלם מהחלטת ועדת הערר. בנוסף  טוענת המערערת, כי מעולם לא ניתנה לה הזדמנות ראויה להעלות את טענותיה בפני גוף בעל סמכות. מוסיפה המערערת וטוענת, כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי המשיבה לא היתה חייבת להעמיד לרשותה את כל האמצעים לניהול מחקר עצמאי, לרבות תקציב מחקר עצמאי. לטענתה, התעלם בית הדין מעדותו של ד"ר ניסים סילניקוב, ממנו עולה כי הינו נכון לקלוט אותה לצוותו ואף לשמש לה חוקר מלווה. בנסיבות אלה, כך טוענת המערערת,  הפרה המשיבה את נוהל קליטת החוקרים והיה מקום לפסוק לה פיצוי כספי על הנזקים שנגרמו לה.  

15.      המשיבה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתה, במקרה הנוכחי אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי. המשיבה טוענת, כי הממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות שנפרש בפניו ובכלל זה בעדויותיהם של עדיה שנמצאו מהימנים. לטענתה, בית הדין קבע כעובדה, כי המערערת ניצלה את זכות הטיעון והשימוע עד תום במספר הזדמנויות וכל הגורמים הגיעו למסקנה זהה כי המערערת אינה מתאימה לתפקיד וכי יש לסיים את הליך קליטתה. לטענת המשיבה, המערערת לא הוכיחה כל שיקול זר אשר עמד, כביכול, בבסיס ההחלטה לסיים את העסקתה. 

16.       לאחר שנתנו דעתנו לנימוקי הערעור ולטענות הצדדים בפנינו, אנו מוצאים כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. נתייחס להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו במסגרת הערעור.

17.       המערערת נבחרה למשרה במינהל המחקר החקלאי בעקבות מכרז שפורסם. בחירתו של אדם למשרה במכרז - היא כשלעצמה - כפופה לבחינתו בתקופת ניסיון ואין היא מעניקה לו זכות אוטומטית להתמנות למשרה דרך קבע. כך הוא הכלל לגבי כלל עובדי המדינה (פרק 13.8 לתקשי"ר) וכך הוא, במיוחד, לגבי עובדי מחקר אשר התאמתם לתפקיד נבחנת לאורך זמן על ידי ועדת הליווי והוועדה הפרופסיונלית, כקבוע בנוהל קליטת חוקרים.

18.       ההחלטה שלא לקלוט את המערערת כחוקרת קבועה ובכך, למעשה, לגרום לפיטוריה, התקבלה על ידי הוועדה הפרופסיונלית שהיא הגורם המוסמך לכך. החלטת ועדה זו התבססה על המלצת הגורמים המקצועיים המוסמכים ובהם ועדת הליווי והיא התבססה על הנימוק של אי התאמה מקצועית.

ההחלטה בדבר אי התאמתה של המערערת להמשך קליטתה במינהל התבססה על טעמים מקצועיים של הספק ואיכות העבודה. כזכור, המערערת התקבלה לתפקיד מקצועי לתקופת ניסיון לתפקיד בו נדרשו כישורים והישגים ספציפיים. בנסיבות אלה, רשאית היתה המשיבה להביא את תקופת הניסיון לכלל סיום אם מצאה שהמערערת מתקשה בביצוע התפקיד אליו התקבלה מסיבות אלה ואחרות, וכי אין למצוא לה תפקיד אחר. בעניין זה מסור שיקול הדעת למשיבה לפעול כדי להשיג את יעדיה ואין לבית הדין כלים לדון ולהחליט בנושאים מקצועיים של המינהל במקומה.