פסק-דין בתיק עע 1005/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי - השופטת איטה קציר ונציגי הציבור מר אבי לב ומר שלמה סיסמה; ע"ב 2161/00), אשר קיבל את כל תביעותיה של המשיבה כנגד המערער ודחה את תביעתו שכנגד של המערער כנגד המשיבה.

2.         נקדים אחרון לראשון וכבר נציין, כי הצדדים הסכימו בבית הדין האזורי כי פסק הדין ינתן על פי חומר הראיות הקיים בפניו,  ללא חקירות המצהירים.

            על כך יש לאמר, כי אנו מוצאים פסול בדרך זו של ניהול הדיון במיוחד כאשר מדובר בטענות המעלות שאלות עובדתיות והכרעה בין גרסאות שונות.

            דרך זו של ניהול דיון יכולה להתקבל כאשר מדובר בתובענה המעלה שאלות משפטיות בלבד על תשתית עובדתית מוסכמת.

            ראו לעניין זה את אשר פסקנו בע"ע1232/01 לובנא אבו ליל - שירות התעסוקה, ניתן ביום 6.2.02; בע"ע 1258/00 חאכו צפואן - מועצה מקומית כפר קמא, ניתן ביום 6.1.04; ובעב"ל 1494/02 עלי פוקרא - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.9.05.

   "      ככלל, בתובענה בה נדרשת הכרעתו של בית הדין במחלוקת עובדתית, שומה על בית הדין האזורי להימנע מלפתוח לפני הצדדים "הליך מקוצר" של פסיקה על סמך הכתובים בלבד, בין מיוזמתו ובין מיוזמת הצדדים. לא כן הוא, כאשר המדובר בסוגייה משפטית נקייה או בהיעדר מחלוקת בכל הנוגע לתשתית העובדתית. או אז, ישקול בית הדין ויחליט אם ניתן להגיע לכלל הכרעה בתובענה בדרך של טיעונים בכתב, על סמך העובדות המוסכמות, כפי שנקבעו".

3.         ובאשר לערעור גופו

א.        בא כוח המערער הבהיר בפתח הדיון שהתקיים בפנינו, כי הערעור נסוב על חיובו בפיצויי פיטורים בלבד כאשר לטענתו, המשיבה התפטרה על מנת להקים עסק עצמאי המתחרה בעסקו של המערער ולא הוכיחה כי התפטרה עקב פגיעה בזכויותיה בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים (התשכ"ג-1963) (להלן - החוק או חוק פיצויי פיטורים), התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים.

ב.         נציג המשיבה טען כי התפטרותה נבעה מכך שהמערער לא שילם לה את זכויותיה לחופשה שנתית, דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה וכן לאור התייחסותו  המשפילה כלפיה.

ג.         בית הדין האזורי קבע לעניין נסיבות סיום יחסי העבודה, כי הוא מקבל את גרסתו של המערער לפיה המשיבה עזבה את מקום העבודה על מנת להקים עסק עצמאי ולא בשל קיפוח זכויותיה.

            עוד קבע בית הדין האזורי, כי סוכם בין הצדדים על פרישה מן העבודה של המשיבה תוך מתן פיצויי פיטורים כאשר מועד סיום העבודה שנוי במחלוקת. המשיבה סיימה את העבודה לפני שנמצאה לה מחליפה. מאחר ולדעת בית הדין האזורי חודש עבודה מספיק כדי לבצע העברת מסירה של העבודה במתפרה, קיזז מן הפיצויים חודש ימים.

            על קביעותיו אלה של בית הדין האזורי הערעור שבפנינו.

4.         דיון והכרעה

א.        מאחר וכאמור לעיל, בתיק זה לא נשמעו עדויות הרי שאנו נסמכים על אותן הראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי ובמקרה זה גם אין לבית הדין האזורי יתרון בקביעת העובדות על פני ערכאת הערעור.

ב.         ומהן גרסאות הצדדים כפי שהן מובאות בתצהיריהם.

            המשיבה בתצהירה טוענת כי התפטרה בשל אי תשלום זכויותיה ושינוי ביחס לאחר שחזרה ממחלתה. המשיבה אינה מזכירה ולו במילה אחת את בקשתו של המערער כי תישאר במשך ששה חודשים נוספים כדי להעביר את העבודה בצורה מסודרת וכי לאחר מכן ישלם לה פיצויי פיטורים.

            המערער בתצהירו טוען אחרת ולגרסתו המשיבה התפטרה לאחר ששכנעה עובדות אחרות במשיבה לעבור עימה למתפרה שפתחה. המערער טוען בתצהירו כי ביקש ממנה בטרם היא עוזבת שתישאר ששה חודשים נוספים על מנת להכשיר עובדת אחרת במקומה אולם היא עזבה לאחר מספר ימים.

            אין כל אמירה בתצהיר, כי בקשתו של המערער לפיה המשיבה תישאר ששה חודשים נוספים, כללה הבטחה לתשלום פיצויי פיטורים. המערער גם מכחיש את כל טענות המשיבה כלפיו.