פסק-דין בתיק עסק 1017/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור הנסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר רפאל פרל ומר דני מיבר; סק 1019/04) שדחה את בקשתה של המערערת למנוע מן המשיבים לנקוט בצעדים ארגוניים כדי למנוע הכנסת קבלני ניקיון לבית חולים "העמק" שבעפולה.

2.         המבקשת היא שירותי בריאות כללית (להלן - שירותי בריאות כללית) מפעילה את בית חולים "העמק" שבעפולה (להלן - בית החולים או בית חולים "העמק").

3.         על עובדי בית החולים "העמק" חלים ההסכמים הקיבוציים וחוקת העבודה החלה על כלל עובדי שירותי בריאות כללית. בנוסף לאותם הסכמים קיבוציים נחתם מסמך בין הנהלת בתי החולים לבין הועד המקומי בבית החולים בשנת 1997 שיקרא להלן- הסכם 1997. כותרתו של הסכם 1997 הוא "סיכום דיון" והוא נחתם על ידי נציגי הועד בבית החולים ונציגי ההנהלה.

            לאחר החתימה על הסכם 1997 שבהמשך אדון בהשלכתו על הסכסוך שבפנינו נחתמו בין שירותי בריאות כללית לבין המשיבים 1 ו-2 (להלן - נציגות העובדים) הסכמים קיבוציים מיום 13.9.99 עד 15.10.04.

4.         הסכסוך מושא הדיון שבכאן  החל עם פנייתו של מר דוידוביץ, הוא המנהל האדמינסטרטיבי של בית החולים, אל יו"ר ועד עובדי בית החולים, מר אוחנונה ובה הודיע כי יש צורך לתגבר את מערך עובדי הניקיון בבית החולים באמצעות  שירותי קבלן ניקיון. מר אוחנונה התנגד ופנה למועצת הפועלים על מנת להכריז על סכסוך עבודה.

            בתאריך 23.3.04 התייצבו בשערי בית החולים עובדי הקבלן ובתגובה חברי הוועד התגודדו בשערי בית החולים על מנת למנוע את כניסתם. ואכן, בסופו של דבר עובדי הקבלן עזבו את המקום.

            מר דוידוביץ ביקש להיפגש עם מר אוחנונה אך הלה סירב והודיע על ניתוק מגע עם ההנהלה.

            באותו היום הוגשה בקשת הצד בסכסוך קיבוצי על ידי שירותי בריאות כללית לבית הדין האזורי בנצרת.

בבית הדין האזורי נעשו ניסיונות להביא את הצדדים להידברות וניסיון לנהל משא ומתן, אולם ניסיון זה לא עלה יפה ובית הדין האזורי נדרש להכריע בסכסוך. בית הדין האזורי, כאמור לעיל, דחה את בקשת שירותי בריאות כללית על כל סעדיה.

5.         הטענה העיקרית של שירותי בריאות כללית היא כי הפעולה שנקטה והיא - הכנסת עובדי קבלן לביצוע עבודות ניקיון נסמכה על הסכם 1997 וכל טענה כנגד אותו הסכם, מפי המשיבים, מהווה סכסוך משפטי שאינו מתיר נקיטת פעולות ארגוניות כמו חסימת שערי בית החולים בפני עובדי הקבלן. טענה נוספת היא כי אותן פעולות ארגוניות בשער בית החולים מהוות שביתה בלתי מוגנת שלא כדין ופראית מאחר ולא ניתנה עליה הודעה כדין וכן לאור סירובם של נציגות העובדים לנהל משא ומתן בנושא.

יש לציין כי ההודעה על סכסוך עבודה אושרה ונמסרה רק באוגוסט 2004. כחמישה חודשים לאחר אותו "אירוע".

6.         שתי טענות אלו נדחו על ידי בית הדין האזורי ונדון בהן להלן:

א.        תחילה נבחן את אותה פעילות ארגונית שננקטה על ידי המשיבים על מנת למנוע כניסתם של עובדי הקבלן לבית החולים.

            בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שאכן חל שיבוש כלשהו בהפעלת בית החולים וגם לא הובאו ראיות לאופי המדויק של המסרים אשר הועברו לעובדי הקבלן, בעקבותיהם נמנע מהם מלהיכנס לשטחו של בית החולים וכן לא הוכח כי היה איום, ולו מילולית.

            גרסת המשיבים היתה כי מדובר בהתנהגות שנבעה מן ההפתעה כי עובדי הקבלן התייצבו בשער.

            על עובדה אחת אין חולק כי בעקבות אותה התקבצות של חברי הועד בשערי בית החולים, עובדי הקבלן לא נכנסו לבית החולים מאז ועד היום. כמו כן, הוגש מכתב של יו"ר ארגון העובדים מר בן חמו אל עובדי בית החולים (להלן - המכתב) בו הוא הוא מתאר את אשר ארע בשערי בית החולים ביום 23.3.04 ובזו הלשון:

" ואכן ביום 23.3.04 הגיעו הקבלן ועובדיו ובשיחה קשה שהתפתחה בין הקבלנים לעובדים בשערי בית החולים, שוכנעו הקבלנים להמנע מעבודה בבית החולים שכן כניסתם לבית החולים תביא להחרפה שבה יקחו חלק אנשי הביטחון".

בית הדין האזורי התעלם ממכתב זה שיש בו משום הודאה בעובדות שאירעו באותו אירוע ומהן עולה כי אף אם נלך לפי גרסת נציגות העובדים נגיע למסקנה כי "האירוע" בשערי בית החולים היווה פעולה מאורגנת שיש בה משום הפרעה לפעילות בית החולים בכך שעובדי הקבלן לא נכנסו ומשתמע מן המכתב כי השיחות עם אותם קבלנים היו באווירה קשה ולא בגדר "שיחת נימוסין" עד כדי אמירה כי אם יכנסו תהא החרפה של המצב שתאלץ התערבות אנשי הביטחון.