פסק-דין בתיק עמנ 4/07

כללי

1. ערעורה של המערערת מופנה כנגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית דימונה, המתייחסת לשומות שנשלחו למערערת לגבי השנים 2004 - 2006 כולל, בגין השטחים והמבנים שבתחנת הרכבת בדימונה.

טענותיו המקדמיות של המשיב

2.       עובדות רלוונטיות בערעורה בהן קיומו של הסכם פשרה בינה לבין המשיב והעובדה שבהשגה שהגישה לגבי שנת 2004 לא טענה לפטור מוחלט המשיב טען כי דין הערעור להידחות על הסף מאחר והמערערת לא גילתה מארנונה. כן טען המשיב כי דינו של הערעור להידחות על הסף מאחר והמערערת לא שילמה ולו שקל אחד עבור ארנונה לשנים 2004-2006 שהן נשוא הערעור.

3.       לא מצאתי כי נכון יהיה לדחות הערעור על הסף מהנימוקים שפורטו על ידי המשיב. גם אם יש ממש בנימוקים שהועלו, ראוי כי בית המשפט יפסוק בערעור לגופם של הדברים. האמור על ידי המשיב במסגרת בקשותיו לדחיית הערעור על הסף יילקח בחשבון בסיום הדיון בשלב פסיקת ההוצאות.

טענת המערערת בדבר חיובה שלא כדין בגין חיוב ארנונה לשנת 2004

4.       לטענת המערערת לועדת הערר לא היתה סמכות לדון בחיוב המערערת בארנונה לשנת 2004, ולפיכך, החלטתה בעניין זה דינה להתבטל. המערערת נימקה את טענתה זו בכך שמאחר שמנהל הארנונה לא השיב להשגה שהגישה לגבי שנת 2004, תוך המועד הקבוע בחוק, יש לראות את אי מתן התשובה "כאילו החליט לקבל את ההשגה" - סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976, (להלן: "חוק הערר"). המשיב טען כי דין טענתה זו של המערערת להידחות.

5. ביום 20.3.04 התקבלה שומת הארנונה לשנת 2004 במשרדי המערערת. ביום 30.5.04 שלחה המערערת מכתב אשר כותרתו "השגה על חיובי הארנונה" למשיב. מפאת חשיבות האמור במכתב לענייננו יצוטטו להלן עיקרי המכתב:

"בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976 הרינו לפנות אליך בהשגה על חיובי הארנונה שבנדון...

1. המשיגה ועיריית דימונה מנהלות הליך בפני ועדת הערר לעניין ארנונה כללית שליד עיריית דימונה. בהליך זה מתבררים החיובים בהם חויבה המשיגה בתחום שיפוטה של עיריית דימונה, לרבות שאלת גודל הנכסים המחוייבים, שימושיהם וסיווגם. הכרעת ועדת הערר תשפיע גם על הודעת השומה לעיל.

משום כך, ולשם הזהירות בלבד, מוגשת השגה זו, והמשיגה שומרת על זכותה להשלים ו/או לשנות ו/או לתקן הודעת השגה זו, בהתאם לתקנות ולצו המיסים הרלבנטי, ובהתאם להוראות כל דין.

2. השגה זו מוגשת כהמשך לכל השגה ו/או ערר ו/או הליך אחר בו נקטה המשיגה בגין חיוביה בארנונה לנכסים שבנדון, ואין בה כדי לגרוע ו/או לוותר על טענות המשיגה בהליכים אלה.
3. מצ"ב הודעת ההשגה האחרונה של המשיגה, כנספח א' להשגה זו, והמהווה חלק בלתי נפרד ממנה. המשיגה שומרת על כלל טענותיה משנות מס קודמות בנוגע לנכסים נשואי חשבונות הארנונה לעיל. המשיגה שומרת על זכותה להעלות טענות נוספות בנוגע לנכסים נשואי חשבונות הארנונה לעיל.
4. למען הסר ספק שומרת המשיגה על טענות אלו....

6. המשיגה שומרת על זכותה להבהיר ו/או להוסיף פרטים נוספים להשגתה, ככל שנדרש.
7.  המשיגה תבקש ליתן לה זכות טיעון מפורטת ולאחר שיובהרו כל הדברים שאינם ברורים כעולה מהשגה זו, וזאת באופן שתזומן לדיון וזאת כמובן מאליו קודם למתן ההחלטה בהשגתה".    

טוען המשיב כי את ההשגה לשנת 2004 הגישה המערערת בעיצומם של דיונים בינה לבין המשיב, שהתנהלו בפני ועדת הערר במהלך שנת 2004, לגבי ארנונה לשנים 1996 - 2003. ההשגה שהגישה המערערת טוען המשיב אינה בגדר השגה העומדת בזכות עצמה "אלא היא נעשתה על דרך ההפניה להשגה קודמת שהוגשה בגין השנים 2003 - 1996. הרכבת הזמינה למעשה את מנהל הארנונה שלא להשיב להשגה ויצרה את הרושם של הסדר דיוני לפיו תוצאות ההכרעה בוועדה יחולו גם לגבי שנת 2004". עוד טען המשיב כי תשובתו להשגה בשנת 2004 היתה ידועה היטב למערערת, מה עוד שסבר כי מכתבה של המערערת, ההשגה "הוא בגדר ביטוי להסכמה דיונית להחיל את ההכרעה לשנת 2003 גם על שנת 2004".

5. בסעיף 4 לחוק הערר נקבע:

" א. מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך 60 יום מיום קבלת ההשגה.

ב.      לא השיב מנהל הארנונה תוך 60 יום - יחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה".

אכן, כפי שנקבע, בה"פ (חיפה) 1290/98 א. גרוסמן ובניו בע"מ נ' עיריית תמרה, פ"ם  תשנ"ט (3) 1999, 865, 872 "מטרת סעיף 4 לחוק הינה למנוע ממנהל הארנונה "סחבת" במתן התשובה וזלזול בחובתו זו..". סעיף 4 נאמר (שם) "... נועד לשמור על מינהל תקין ומונע חוסר התייחסות וזלזול כלפי האזרח מצד מנהל הארנונה".

בענייננו, קשה - אם בכלל ניתן - לקרוא למכתב שנשלח ביום 27.5.04 למשיב ע"י ב"כ המערערת עו"ד גל סומך, השגה. ב"כ המערערת אף ציין במפורש במכתבו כי מתנהל הליך בין המערערת למשיב, בפני ועדת הערר, וכי הכרעת ועדת הערר תשפיע גם על הודעת השומה לשנת 2004, ולכן, "ולשם הזהירות בלבד מוגשת השגה זו...". זאת ועוד, למעשה לא ניתן היה עדיין לראות באותו מכתב משום השגה אשר המשיב יכול היה לדון בה, שכן בסיום המכתב נאמר כי המערערת מבקשת "ליתן לה זכות טיעון מפורטת ולאחר שיובהרו כל הדברים שאינם ברורים כעולה מהשגה זו, וזאת באופן שתוזמן לדיון וזאת כמובן מאליו קודם למתן ההחלטה בהשגתה".

6. עולה בבירור ממכתבו של עו"ד סומך, כי נשלח "לשם הזהירות בלבד", שכן הצדדים המתינו להכרעת ועדת הערר, אשר כדברי עו"ד סומך "תשפיע גם על הודעת השומה לעיל". לנוכח האמור, ובקשתה של המערערת לזמנה לדיון בטרם מתן החלטה בהשגה "לאחר שיובהרו כל הדברים", טרם החל מניין  60 הימים שבסיומם היה על המשיב ליתן את החלטתו.

טענת המערערת בדבר חיובה שלא כדין בגין נכסים המהווים "רחוב" (פטור מוחלט מתשלום ארנונה)