פסק-דין בתיק עמנ 315/07

עניינו של הערעור בהחלטותיה של המשיבה 1 (להלן: " ועדת הערר") מיום 31.8.07 ומיום 28.10.07 בתיק ערר מספר 40/06. בהחלטות אלה, דנה ועדת הערר בערר שהגיש המערער על החלטה בהשגה שהוגשה על ידיו ביום 21.12.06 (נספח א' לתשובת המשיבה לערעור). ההשגה נדחתה במכתב המשיבה מיום 23.1.07 (נספח ב' לתשובת המשיבה לערעור).

המערער הוא בעלים של יחידת דיור אחת מתוך שתיים, בבית שברחוב אח"י דקר 9, רעננה, בגוש 6578 חלקה 306 (להלן: " הבית").

המערער מתייחס לשלושה עניינים שנדונו בהחלטת ועדת הערר, ושהוא טוען כי ההחלטה לגביהם ניתנה בטעות ובחוסר מידתיות. עניינים אלה יידונו בפירוט להלן.

החניה התת קרקעית

המערער טוען כי יש לחייב את שטח חנייה התת קרקעית של הבית בארנונה בהתאם לס' 1.2 לצו הארנונה לשנת 2006 (להלן: " צו הארנונה"), היינו בתעריף למרתפי חניה בבתים משותפים - 13.75 ש"ח למ"ר.

המערער טוען כי הבית הוא חלק מבית שאמור להיות רשום כבית משותף, ולכן יש להחיל עליו את ס' 1.2 הנ"ל לצו הארנונה, למרות שמדובר בבית משותף בו יהיו שתי יחידות, ולמרות שהחניה הוצמדה לבית.

מנגד טענה המשיבה 2 (להלן: " המשיבה"), כי שטח החניה בבית מהווה חלק מדירת המגורים של המערער, וכי אין מקום להחיל עליו את ס' 1.2 לצו הארנונה. זאת, משום שאין מדובר בבית משותף, משום שקיימת הפרדה בין מוסך החניה בבית, לבין המוסך של יחידת הדיור של השכן הנוסף בבית הדו משפחתי, ולכן אין מדובר בחניון משותף.

לגישת המשיבה, ברור שתכליתו של ס' 1.2 הנ"ל בצו הארנונה היא לקבוע דרך לחישוב שטח חניון אחד שהוא משותף לכל הדיירים, כדי לכלול בו הן את שטח החניה בפועל והן את השטחים המשותפים שמצויים כולם באותו מבנה.

המשיבה אף הסתמכה על ס' 9.1 לצו הארנונה, בו נקבע כי " בבתים משותפים (שאינם קוטג' טורי, או שאינם בניינים דו משפחתיים), לא יילקח בחשבון שטח הדירה השטח המקורה בקומת העמודים המשמש לחניה או אחרת".

המשיבה טוענת כי אם בבתים דו משפחתיים, השטח המקורה בקומת העומדים המשמש לחניה נלקח בחשבון בשטח הדירה - קל וחומר כי בבתים כאלה צריך גם שטח של חניה תת קרקעית להילקח בחשבון בשטח הדירה. כן ציינה המשיבה כי בהתאם לס' 9 לצו הארנונה, מוסך חניה מוגדר כחלק מהשטח המשמש למגורים.

עוד טענה המשיבה, כי אין להתערב בהחלטת ועדת הערר גם משום שהטענה בדבר שטח החניה לא הועלתה בהשגה, וגם משום שהחלטתה של ועדת הערר היתה במתחם הסבירות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי הדין הוא עם המשיבה.

ס' 1.2 לצו הארנונה קובע:

" חנייה תת קרקעית

בבתים משותפים המשמשים למגורים בכל האזורים, בהם יש חנייה תת קרקעית מקורה, יחולק שטח כל החניון לפי מספר יחידות הדיור בבית המשותף וכל מ"ר יחויב בתעריף".

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הפרשנות הנכונה של הסעיף הנ"ל היא כי הוא חל גם על בית כמו הבית דנן, בו יש שתי יחידות דיור, וכאשר שטח החניה של כל אחת מהן צמוד ליחידה, והוא נפרד משטח החניה של היחידה השניה.

גישת המשיבה נתמכת בעובדה שהסעיף מתייחס לחלוקת שטח ה"חניון" - כאשר בבית דנן אין "חניון" אלא שני מקומות חניה נפרדים.

אכן, וכפי שטען המערער, ס' 1.2 הנ"ל לצו הארנונה חל על בתים משותפים. זאת ועוד, בניגוד לס' 9.1 לצו הארנונה, בס' 1.2 מחוקק המשנה לא סייג, ולא קבע כי מדובר בבתים משותפים שאינם קוטג' טורי או בניינים דו משפחתיים.

לכן, כדי לתת משמעות לאמור בשני הסעיפים הללו, אני סבורה כי הדרך הנכונה היא לפרש את ס' 1.2 כך שהוא אכן חל גם בבתים משותפים שהם דו משפחתיים (או קוטג'ים טוריים).