פסק-דין בתיק עמנ 124/05

1.         ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית של עירית תל אביב-יפו מיום 12.12.04, אשר דחתה את ערר המערערת לפטור אותה מתשלום ארנונה לתקופה של 6 חודשים בשל היות הנכס שבבעלותה נכס ריק בהתאם לתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה [הנחה מארנונה], התשנ"ב-1993.

העובדות

2.         המערערת הינה בעלים של הנכס המצוי ברחוב הברזל 19-21 ברמת החייל, תל אביב, אשר השכירה אותו לחברת "סרגון נטוורקס בע"מ" (להלן: "השוכרת") לתקופה מיום 15.06.2001 ועד ליום 15.12.2003. הודעה על ההשכרה האמורה נמסרה למשיבה על ידי המערערת, ובכלל זה עותק מהסכם השכירות. במהלך תקופת השכירות פנתה השוכרת למשיב ללא ידיעת המערערת וביקשה לקבל פטור לתקופה של 6 חודשים בגין "נכס ריק" החל מיום 01.04.2003 ועד ליום 30.09.2003. המשיב נעתר לבקשת השוכרת ופטר אותה לתקופה האמורה, עובדה שלא הובאה לידיעת המערערת, ואף לא נתבקש אישורה לכך. לאחר סיום תקופת השכירות פנתה המערערת למשיב וביקשה אף היא פטור מתשלום ארנונה לתקופה של חצי שנה בהיות הנכס ריק. בתשובה לפנייתה השיב מנהל הארנונה בעירית תל-אביב כי המערערת אינה זכאית לפטור הואיל ופטור זה ניתן כבר לשוכרת. המערערת טענה כי לא היה מקום ליתן פטור בגין "נכס ריק" לשוכרת באשר פטור זה שייך לבעלים - המערערת - ובמיוחד כאשר הדבר נעשה ללא ידיעתה וללא אישורה. המשיבה עמדה בסירובה. על תשובה שלילית זו הוגש ערר לועדת הערר אשר החלטתה הינה נשוא הערעור שבפני.

החלטת ועדת הערר

3.         בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי המשיבה פעלה על פי תקנה 13 לפיה המועצה רשאית ליתן הנחה לתקופה של שישה חודשים בשיעור של 100%, ובלבד שההנחה תינתן לנכס פעם אחת, כל עוד לא שונתה הבעלות בו. מאחר והשוכרת מיצתה זכות זו וקיבלה את הפטור האמור לא ניתן היה להעניק פטור נוסף למערערת.

ועדת הערר דחתה את טענת המערערת כי הפטור שייך לבעלים בלבד ולא לשוכרת וקבעה כי תקנה 13 האמורה עוסקת במפורש בפטור למחזיק ואין היא קובעת כי ההנחה תינתן רק לבעלים.

טענת העוררת לפיה הפרשנות היחידה המתקבלת על הדעת היא שיש ליתן את הפטור לבעלים, קרי: המחזיק בנכס בעצמו - אינה מקובלת בעיניה ואינה עולה בקנה אחד עם האמור בתקנה האמורה שכן אם מתקין התקנות היה רוצה לקבוע זאת היה הדבר נקבע בתקנה באופן מפורש. עוד צויין בהחלטה כי המערערת לא שכנעה את הועדה מדוע תכלית החוק או סבירות ופרשנות החוק מחזק דווקא את פרשנותה היא. נטל ההוכחה והשכנוע היה מוטל עליה והיא לא הרימה נטל זה. מכל מקום, נקבע כי מנהל הארנונה אינו רשאי להעניק פטור נוסף. על פי הדין משנתן את הפטור וגם אם לא יידע את המערערת, אין בכך כדי להעניק זכות נוספת שאין מנהל הארנונה יכול להעניקה. בשולי הדברים, מצאה הועדה לציין כי המערערת יכולה לתבוע את מבוקשה בתביעה כלפי השוכרת וכן המליצה ליתן את הדעת האם ראוי להעניק נוהל מסודר של מתן פטור לשוכרים ולבקש לצורך כך את הסכמת הבעלים, נוהל שימנע מחלוקות בעתיד.

הטענות בערעור

4.         בא-כוח המערערת העלה השגות וטענות כנגד החלטה זו וחזר למעשה על הטענות שהובאו בפני ועדת הערר ובעיקר סמך טיעוניו על העובדה שמאחר והפטור הינו חד-פעמי לכל תקופת הבעלות, עובדה זו מעידה על כי מטרת המחוקק היתה להעניק את הפטור לבעלים בלבד שהשקיע ברכישת הנכס, אפשרות חד-פעמית להנות מהפטור האמור. הרציונל לטעמו הינו לעודד משקיעים לרכוש נכסים בידיעה שיש להם הגנה מסויימת, הגם שהיא מוגבלת בתקופת זמן.

החלטת ועדת הערר, לטענת המערערת, תוביל לחוסר יכולת תמידי של הבעלים לבקש שההנחה תינתן לו בלבד, זאת מאחר והמשיבה אינה דורשת את הסכמתו או אישורו. מתן פטור של נכס ריק ללא ידיעת הבעלים לשוכרת, משמעו פגיעה בזכות הקניין של הבעלים שהיא זכות חוקתית. לחילופין, נטענה טענת רשלנות כנגד המשיבה על כך שלא הודיעה למערערת על כוונתה ליתן פטור לשוכרת.

            לערעור צורפו שני פסקי-דין שניתנו על ידי בית משפט השלום (ת.א. 11200/00 עירית הרצליה נ' לנצט משה ואביבה (לא פורסם) וכן ת.א. 6063/00 סופריורק כבלים בע"מ נ' עירית חיפה ומנהל הארנונה בעירית חיפה (לא פורסם) ושניהם תומכים בטיעוניה של המערערת.

דיון

5.         מקובלת עלי עמדת ועדת הערר וכן עמדת המשיבה.

העובדות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת בפני היא משפטית גרידא והיא מתייחסת לפרשנות התקנה הרלבנטית (תקנה 13 לתקנות ההסדרים). 

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעד התקציב), התשנ"ג-1992 קובע הוראות כלליות בדבר הטלת תשלומי ארנונה וקובע אף כי הארנונה תשולם על ידי המחזיק בנכס, ובלשון הסעיף כדלקמן:

            "8(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימוש ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס (ההדגשה שלי - מ.ר.) ".

 ולעניין זה אני מפנה גם לסע' 326 לפקודת העיריות.

מכוח חוק ההסדרים האמור (סע' 12) הותקנו תקנות ההסדרים למשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993.

תקנה 13 לתקנות ההסדרים למשק המדינה [הנחה מארנונה], התשנ"ב-1993 קובעת כדלקמן:

"13. הנחה לבנין ריק.

(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן...