פסק-דין בתיק עמנ 112/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: "ועדת הערר") מיום 11.1.2005, לפיה נדחה ערר על החלטת מנהל הארנונה בתשובה להשגה שהגישה המערערת.

הרקע העובדתי והמחלוקות

המערערת מחזיקה במקרקעין בתחום שיפוטה של עיריית תל-אביב במתחם המוכר כ"גני התערוכה הישנים", במשך מספר שנים עובר להגשת הערר נשוא ערעור זה חויבה המערערת בתשלום ארנונה בגין הנכסים שבהחזקתה על פי סעיף 4.2.1 לצו הארנונה.

בתאריך 9.5.05 הגישה המערערת ערר על החלטת מנהלת הארנונה מיום 21.4.04, אשר דחה את השגתה ביחס לחישוב הארנונה.

הערר מתייחס לשני חשבונות ארנונה שמספרם צוין בכותרת.

טיעוני המערערת בהודעת הערר היו קצרים ותמציתיים, לפיכך יפורטו על ידי במלואם:

"2. השטחים האמורים הינם שטחים הנמצאים במגרשי התערוכה הישנים

בשטח  החברה לפיתוח תל-אביב והינם שטחים מחוברים פיזית.

 3. הניסיון לגבות בעבורם ארנונה כשטחים נפרדים הינם התחכמות גרידא.

 4. אבקש להופיע בפני ועדת הערר על מנת להסביר את העובדות על גבי מפות

ותצלומי אויר רלבנטיים".

על הערר חתום מר יאיר עציון.

בדיון שהתקיים בפני ועדת הערר בתאריך 11.1.05 נדונה תחילה השאלה מהו כתב הערר אשר על פיו יש לקיים את הדיון, מאחר שהסתבר כי בפני הועדה הונחו שני כתבי ערר, האחד שנערך, כאמור, על ידי יאיר עציון והשני על ידי עורך דין יאיר נאור ממן.

לאחר שהעוררת התבקשה להבהיר סוגיה זו, נרשם מפי בא כוחה עו"ד אריה לוי "אנחנו מושכים את הערר שהוגש ע"י עו"ד יאיר נאור ממן".

לנוכח הצהרה זו התמקד הדיון בטענה לפיה מדובר בחלוקה מלאכותית לשתי יחידות. להוכחת גרסתו הגיש ב"כ המערערת תרשים, ובתשובה לשאלות הועדה השיב כי המרחק בין שני השטחים הוא רק 10 מ' שהם חניה וביוב.

בסיכומיו התייחס עוה"ד הן למצבם הפיזי של המקרקעין והן להגדרה שבסעיף 4.2.1 לצו הארנונה שעל ניסוחה הוא מבסס את טענותיו באשר לאופן חישוב הארנונה.

אין בערר ובפרוטוקול הדיון כל טענה לפיה החיוב הוא על פי זהות המחזיק ללא קשר לרצף בין השטחים חבי הארנונה.

גם טענה לפיה כל מתחם גני התערוכה מהווה יחידה אחת בלתי מחולקת בבעלות אחת לא הועלתה בפני הועדה.

בנסיבות אלה מקובלת עלי גישת המשיב, לפיה טיעונים אשר אינם מתייחסים לשאלה האם יש לראות בשטח המוחזק על ידי המערערת יחידה אחת לצורך חישוב ארנונה, מהווים הרחבת חזית מאחר שלא הועלו בפני ועדת הערר ולא ניתנה לה ההזדמנות לדון בהן.

למותר לציין, כי אין מקום לדון בערעור זה בטענת ההשבה של סכומים ששולמו ביתר, שלא נטענה בפני הועדה, שאף אינה מוסמכת לדון בה (ראו החלטת כב' השופט גרוניס ברע"א 6590/05 עירית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ).

דיון