1. הערעור מתייחס לשומות שהוצאו למערער לשנות המס 1998-2001 (להלן:
שנות המס שבערעור
), בהתבסס על הטענה כי ההכנסה מדמי השכירות שקיבל המערער בשנות המס שבערעור חייבות במס, מאחר שההשכרה בפועל הייתה למטרה עסקית.
הרקע:
2. המערער יליד 1949, נשוי, מורה במקצועו ועובד כשכיר בעיריית קריית אתא. למערער שתי דירות: האחת, בקריית מוצקין שם הוא מתגורר יחד עם משפחתו והאחרת, ברחוב אפריים 1 בקריית ביאליק (להלן:
המושכר
).
על-פי חוזה שכירות מיום 15/5/96 (נספח א' לתצהיר המערער) הושכר המושכר לשוכר, מר בוריס וייסמן (להלן:
השוכר
), החל מיום 15/5/96 לתקופה של 12 חודשים תוך מתן אופציה להאריך את התקופה בשנה נוספת. דמי השכירות הועמדו על 650 דולר.
בסעיף 10ג לאותו חוזה, דובר על חובה אפשרית לחיוב בתשלום מע"מ. מכוח חוזה השכירות חובה כזו, ככל שתוטל על המערער כמשכיר, תועבר על השוכר. הסדר בנוגע לכלל המסים, מצוי בסעיף 10א לאותו חוזה.
החל מחוזה השכירות לשנת 1999 הועלו דמי השכירות ל- 700 דולר לחודש. ואילו בחוזה השכירות לשנת 1998 הוסף בסעיף 10ג' גם חיוב לגבי אפשרות לתשלום מס הכנסה, חיוב שרשאי המשכיר-המערער להעביר לשוכר, בדומה לחיוב שהיה לגבי מע"מ.
3. בשנות המס שבערעור השכיר המערער את המושכר, כאמור, ודיווח בדו"ח על ההכנסות כדמי שכירות שסווגו כפטורות ממס, בהתאם לחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירה למגורים) (הוראת שעה), התש"ו-1990 (להלן:
החוק
).
על-פי בדיקת המשיב נמצא, כי דמי השכירות שולמו על ידי חב' קליניקה און, כי בחברת חשמל היה רישום חשבון על שמה, וכי על אחד החוזים (חוזה מיום 28/3/00) חתמה אותה חברה. חברה זו גם שילמה בפועל את דמי השכירות בכל תקופת השכירות, בשנות המס שבערעור.
4. המשיב טען כי על המושכר - במקום בולט - הוצב שלט גדול שהכריז על ניהול העסק במושכר.
על-פי הראייה הנוספת שהוגשה בהיתר בית המשפט מטעם המערער - תעודת עובד ציבור של מנהל מחלקת פיקוח תברואה ורישוי עסקים מיום 2/11/05, הוצב שלט במושכר בשנת 1999. מדובר בשלט בגודל של 25 ס"מ X 45 ס"מ. על-פי אותה ראיה לא היה ידוע היכן הוצב השלט או מה כתוב בו. לצורך התקנת השלט לא נדרשה הסכמת המערער כמשכיר.
לעניין מחלוקת זו, יש לקבוע, כי הוכח שלפחות משנת 1999 הוצב שלט אשר הכריז על פעילות עסקית במושכר. ועוד, מבלי להכריע במחלוקת לעניין גודלו, די היה בו כדי להביא לידיעת העוברים ושבים כי אכן מתנהל עסק באותו מקום על ידי חב' קליניקה און, במיוחד כאשר ראייה מטעם המשיב, כי השלט הוצב במקום הנראה מהרחוב הראשי - כביש ראשי, תוך הדגשה, כי לעניין זה, אין בראייה הנוספת ממצא סותר.
טענות בעלי הדין
:
5. המערער העלה שתי טענות מקדמיות:
מניעות - מאחר שהמשיב לא הכיר את דמי השכירות כהוצאה אצל חב' קליניקה און ממילא אין המשיב, לעמדתו, רשאי לראותם כהכנסה אצל המערער.
העדר יריבות - אם אכן היה מדובר בהכנסה החייבת במס, הרי שלטענת המערער, כל שהוטל עליו הוא ניכוי במקור, אלא אם המציא השוכר אישור לפטור. מאחר שהמערער לא נדרש להמציא אישור לגבי הפטור. לכן חובת המס מוטלת על השוכר, והיריבות לגבי חיוב המס היא בין פקיד השומה לשוכר.
לגוף הערעור טען המערער, כי לא נוהל עסק בדירה וכי הוא לא ידע על קיומו של עסק, וגם אילו ידע, לא היה בכך בלבד לחייבו במס. עובדת תשלום דמי השכירות בשיקים של חב' קליניקה און, אין בה כדי לקבוע מיהו על השוכר בפועל, צירוף חותמת החברה לחוזה משנת 2000, אינה אלא מקרית ואין בה להעיד דבר לגבי השימוש בפועל. עוד טען כי לא היה ער לשלט שנטען כי הוצב בחזית המבנה, ואשר מראהו לא היה כנטען על ידי המשיב.
המערער טען עוד, כי חילופי הדברים עם השוכר נעשו באמצעות התכתבויות. בפגישה הראשונה קודם לחתימה על חוזה השכירות, אכן שאל את השוכר לשם מה הוא עובר מהדרום לחיפה, אך לגרסתו כל שנאמר לו היה, שבכוונת השוכר להתגורר בדירה, כאשר הוא מגיע לאזור הצפון במסגרת עבודתו.
6. המשיב טען, כאמור, כי במקום הוצב שלט גדול של קליניקה און, בחזית הבית בו מצוי המושכר, כאשר השלט פונה לחזית הדרך הראשית העוברת שם (בנושא זה כבר נקבע ממצא, כמפורט בפרק "העובדות").
עוד טען המשיב, כי התשלומים בפועל נעשו על ידי קליניקה און בע"מ, במהלך כל שנות המס. חוזה השכירות נעשה עם מר בוריס וייסמן, בעל מניות בחברת קליניקה און, ועל אחד החוזים חתמה החברה עצמה.
בנסיבות העניין, ידע המערער שבמושכר מתנהל עסק, או לפחות הייתה זו מצידו עצימת עין שלא לראות כי במושכר מתנהל עסק, ולפיכך עליו לשאת בתשלום המס המתחייב.