פסק-דין בתיק עמה 514/01

א. כללי:

1. המשיב הוציא צווים לחברת אלנסור עבודות בנין בע"מ (להלן:"המערערת") לשנים 1993-1995, ולמר מוחמד דגמין (להלן: "המערער") לשנים 1995-1997. המערער הינו המנהל ובעל המניות העיקרי במערערת, חברה אשר עסקה בעבודות בניין, בעיקר מול קבלני בנין או יזמים וכן עסקה בעבודות חקלאות. החברה אינה פעילה לפי הצהרתה משנת 1996. בערעוריהם תקפו המערערים את הוצאת השומות והממצאים עליהם הן התבססו.

ב. תמצית הרקע העובדתי:

2.  מביקורת שנערכה לספרי המערערת במשרדי מע"מ בשנת 1995, עלה כי ספרי החשבונות לא נוהלו על-ידה כמתבקש מתוספת ד2(א) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג - 1973, (להלן: "הוראות לניהול פנקסי חשבונות"), ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ו-1976. לפיכך שלטונות מע"מ פסלו את ספרי המערערת לשנת 94.  הודעת פסילה נשלחה למערערת ביום 19.10.95 בדואר רשום.

המערערת לא ערערה על פסילת הספרים, ולכן, נטען ע"י המשיב, כי הפסילה הנה סופית.

3.  המערערת הגישה למשיב את הדוחות השנתיים לשנות המס נשוא הערעור רק ביום 14.2.00. את הדוחות הגיש מטעם המערערת רו"ח זיסמן  אשר ציין בהם כי " ספרי החשבונות לא התנהלו באופן תקין"  וכן "לרגל הליקויים הנזכרים לעיל בספרי החשבונות של החברה, אין אפשרות לחוות דעה על המאזן דלעיל  ועל דו"ח הרווח וההפסד לשנה שנסתיימה בתאריך המאזן".

4.  בהסתמך על  ממצאי מע"מ, קבע המשיב את הכנסותיה של המערערת לשנים 93-95 עפ"י סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה").

בעריכתו את השומות למערערת קיבל המשיב את הנטען על ידה לגבי היקף מחזור עסקיה, אך סירב להכיר בחלק ניכר מהוצאותיה.  עיקר ההוצאות שהמשיב סירב להכיר בהם היו תשלומים שנטען על ידי המערערת, כי בוצעו לקבלני משנה עבור אספקת פועלים, ושכר עבודה שנטען כי שולם לעובדים.  בנוסף לאי הכרה בהוצאות הנטענות, הטיל המשיב סנקציות על המערערת בשל פסילת הספרים.  את ההוצאות שבהן לא הכיר ואת התוצאות הכספיות בגין הסנקציות שהטיל, צירף המשיב להכנסות המערערת בשלושת השנים 93-95.

5. אשר לשומות שנקבעו למערער, נטען על ידי המשיב כי את ההוצאות שנתבעו על ידי המערערת, עבור קבלני  משנה, שלשל המערער לכיסו.  לפיכך החליט המשיב לראות בסכומים אלה חלק משכרו של המערער.  המשיב כלל הסכומים האמורים, המגיעים לסכום של 1,906,292 ש"ח ואשר המערערת ביקשה להכיר בהם כהוצאות עבור קבלני משנה  בשנים 93 ו-94, כחלק משכרו של המערער בשנת המס 95. לשנת המס 96 הוסיף המשיב לשומת המערער את כל  הסכומים שהמערערת ביקשה להכיר כהוצאות לקבלני משנה לשנת המס 95. המשיב אף הגדיל את הכנסותיו של המערער לשנת המס 97, כאשר לטענתו  בשומה שנערכה למערערת על ידי שלטונות מע"מ לשנת המס 96 הוגדל מחזור עסקאותיה של המערערת.  מאחר שהסכום שבו הוגדל המחזור, לטענת המשיב, לא הגיע לקופת המערערת, הוגדלה הכנסתו של המערער לשנת המס  97 באותו סכום.

6. אדון תחילה בערעורה של המערערת ולאחר מכן בערעורו של המערער, משערעורו תלוי בקביעות לעניין שומת המערערת.

ג. אימוץ מסקנות מחלקת הביקורת במע"מ ע"י המשיב:

7. נטען ע"י ב"כ המערערים כי טעה המשיב באמצו את מסקנות מחלקת הביקורת במע"מ, מאחר ושני חוק המס עוסקים בשתי מערכות מס שונות בתכלית. חוק המע"מ חל על מחזור עסקאות והוצאות ואילו פקודת מס הכנסה חלה על הכנסה חייבת.

מנגד טען המשיב כי רשות מס אחת רשאית להשתמש בממצאי חקירה של חברתה, מאחר ומדובר באותה מערכת פנקסים.

8. בע"א 734/86 מנהל מס ערך מוסף נ' שהינו יוסף ואח', פ"ד מג(3), 566 ,עמ' 571-572) נקבע לעניין הסתמכות מע"מ על ממצאי מס הכנסה, כי "...משהועברו הנתונים, אליהם הגיע מס הכנסה אל המערער (ראה חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), תשכ"ז-1967), לא היה אמנם בידו לאמצם ללא הבחנה ושיקול דעת, בחינת "כזה ראה וקדש", כל עוד אין הוראה שבדין המסמיכה אותו לעשות כן (ראה הצעת " חוק דיני מסים (האחדת הביצוע ושימוש בממצאים ובקביעות), התשמ"א-1981", ה"ח תשמ"א מס' 1527). אולם היה בידי המערער לקבוע כי יש בנתונים אלה תשתית עובדתית לקביעת שומתו, אם השתכנע לאחר בדיקתם, כי הם רלבנטיים לצורך קביעת המס שעל גבייתו הוא ממונה, וכי הם אמינים בעיניו.".

9. יש לבחון האם הנתונים שהעלתה חקירת מע"מ, ראויים היו לשמש יסוד לקביעות המשיב.

מר יצחק שטרית, המשמש כרכז פרויקטים במע"מ ואשר טיפל בתיקה של המערערת במע"מ, פרט בתצהירו כיצד נערכה בדיקת ספריה של המערערת וצרף לתצהירו את העתק חשבוניות המס שנבדקו, העתק המחאות שהמערערת הוציאה וכן הודעות המערער אשר נחקר במשרדי מע"מ.

כמו כן הסתמך המשיב על עדותו של מר סובר נקש, מנהל תחום בכיר בקח"ש במע"מ, אשר לתצהירו צורפו נספחים המתעדים את המסמכים אשר נתפסו אצל המערערת, המסמכים אשר הושבו אליה והודעת הפסילה אשר נשלחה לטענת מע"מ למענה של המערערת.

מכלל הראיות שהוגשו בערעורים המאוחדים עולה כי ממצאי מע"מ רלוונטיים לקביעותיו של המשיב, והוא רשאי היה להשתמש בהם.