פסק-דין בתיק עמה 511/02

לפני ערעור של המערער על צו שהוצא לו על ידי המשיב, שבו נקבעו הכנסות המערער לפי מיטב שפיטתו של המשיב ביחס לשנים 1996-1999.

לפי שומה זו, שנערכה על ידי המשיב הוספו על הכנסותיו המוצהרות של המערער ב-4 השנים הרלוונטיות סכומים של 216,383 ש"ח (לשנת 96), 271,401 ש"ח (לשנת 97), 374,524 ש"ח (לשנת 98) ו- 306,758 (לשנת 99).

המערער מנהל עסק למכירת מזון, בעיקר שווארמה בפיתות ובבגטים, שניצלים, פלאפל, ושתיה, ועד שלב מסויים גם מכר סיגריות, וכן גלידות וממתקים, כאשר העסק ממוקם בשוק של שדרות.

ספריו של המערער לא נפסלו.

הנימוק המרכזי ביסוד השומה לפי מיטב שפיטה, הינו, שעל פי ביקורות בעסק שערך המשיב, לרבות קניות ביקורת ושקילת כמויות החומרים שבמנות, נמצא, לשיטת המשיב, כי אחוז החומר ממחיר המכירה הינו 38%, (רווח גולמי של 62%) ואילו על פי הדו"חות שהגיש המערער, אחוז צריכת החומרים הנקוב שם גבוה גם מהמקובל בעסקים דומים (עלות חומר של 54.9%, משמע, רווח הגולמי של 45.1%).

מכאן מסיק המשיב שהדיווח על ידי המערער אינו סביר והסיבה לכך, ככל הנראה, מכירות מזון בלתי מדווחות לשלטונות המס.

פלוגתאות משניות, שהתייחסו למוצרים אחרים שמוכר המערער, התבררו כשוליות, ונזנחו במהלך ההליך, ובסופו של יום, סיכומי הצדדים מתמקדים במחלוקת מהותית אחת ויחידה, זו שלעיל, ועניינה אחוז החומר המשמש להכנת מנות המזון בעסק, בעיקר השווארמה בפיתה ובבגט, כאשר נקודה זו משליכה על חישוב הרווח הגולמי הנכון של בית העסק.

המערער הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וחוות דעת של מומחית, רו"ח אליס עדן, ואילו המשיב הגיש תצהירים של המפקח, לאוניד חי טוב, ושל עורך חוות דעת המומחה מטעם המשיב, הכלכלן אבשלום צוברי.

על פי הסכמות דיוניות שהושגו במהלך המשפט, לא קויימו חקירות של המצהירים והמומחים שמטעם הצדדים, וגם מונה מומחה מטעם בית המשפט, רו"ח משה אהרוני, לחוות דעה במחלוקות המקצועיות שבין הצדדים, ואף הוא לא נחקר על חוות דעתו.

הצדדים הגישו, איפוא, סיכומיהם, על פי החומר הכתוב שפורט לעיל.

יאמר מיד, כי על פי "השורה  התחתונה" שמצא מומחה בית המשפט, לפי בדיקותיו,  עלות החומר ממוצרי האוכל הינה בממוצע כ- 45.5%, ולפיכך, לפי חישוביו, תוספת ההכנסות  מעבר למוצהר על ידי המערער קטנה מזו שחושבה על ידי המשיב, והנתונים לשיטתו מצויים בנספח 11 של חוות הדעת.

המומחה התבסס על קניית ניסיון ושקילה עצמאית של המוצרים, שנערכה על ידי אנשי משרדו, ואף הושוותה לקניות ניסיון בעסקים דומים במקומות אחרים, וזאת משבחר שלא להתבסס על ממצאי שתי ביקורות כאלה שנערכו על ידי אנשי המשיב בעסק של המערער, באשר התעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר לאותן ביקורות של המשיב, ואיזו מהן יש לקחת בחשבון.

מדובר בכך שבביקורת הראשונה (30.4.01), ובשקילות של המנות שהוזמנו על ידי אנשי הביקורת, נמצא שכמות השווארמה בפיתה היתה כ-120 גרם, ואילו בביקורת השניה ( 26.11.01), ממצאי השקילה גדלו לפתע בשיעור ניכר עד כדי 80%, לאמור, 217 גרם שווארמה.

ממצאי הביקורת הראשונה העלו כי לפי הכמויות שנמדדו אחוז החומר באוכל הינו 38% ממחיר המכירה, מה שתואם במקורב את המקובל בענף לפי התדריכים הכלכליים של המשיב (34%), ואילו ממצאי הביקורת השניה, אם נחשב על פיהם, יביאו לתוצאה בלתי סבירה של אחוז החומר באוכל החורגת בצורה ניכרת לא רק מהמקובל בענף, אלא אף מעבר למוצהר ולמחושב לפי שיטת המערער בעצמו.

לכן, סבר המשיב, כי הבדיקה השניה חסרת משקל ממשי, תרתי משמע, מהיבט החישובים לעריכת השומה, באשר, לטעמו, התוצאה האבסורדית כמעט שהתקבלה מקורה בכך שהמערער, אחרי הבדיקה הראשונה היה ער להשלכות משקל הבשר במנה, נערך היטב לביקורת חוזרת של אנשי המס, והיטה במכוון את התוצאות על ידי מכירת מנות גדושות ביותר לעורכי הביקורת.

לכן, המשיב חישב את השומה על פי ממצאי הבדיקה הראשונה בלבד.

המערער מתרעם על כך, וטוען כי יש להתחשב בהחלט בבדיקה השניה, אף שבמשתמע גם הוא מסכים שכמות הבשר שם היתה מוגדלת, ותולה זאת בכך שכאשר לקוח חדש נכנס לעסק, הוא מנסה לפתותו על ידי מנה כזו, והוא סבור שהמשיב חטא בכך שהתעלם מאותם ממצאים.

רו"ח אהרוני אומנם ערך חישוב חלופי, כדי להפיס דעת המערער, ובנספח 8, הציג  את תוספת ההכנסה שתתקבל אם יערך החישוב לפי ממוצע של שתי שקילות הביקורת שערך המשיב (ואז עלות החומר הממוצעת תהיה כ- 47.5%), אולם, גם הוא מטיל ספק רב במהימנות הנתונים שהתקבלו באותה ביקורת שניה, ומצביע על כך שבעסקים דומים שבדקו אנשיו בתל אביב, התקבל ממוצע של כמות בשר 125 גרם, קרוב מאוד למה שנציגיו רכשו אצל המערער (122 גרם), ואין הסבר מתקבל על הדעת הכיצד קיימת סטיה של עשרות אחוזים, בין 30% ל- 80% במשקל הזה כאשר התבצעה הביקורת השניה.

אני סבור כי המשיב רשאי היה להסתמך על הביקורת הראשונה, מהטעמים שפורטו, ולא היה חייב להתחשב בביקורת השניה שתוצאותיה אינן סבירות, ומצביעות, ככל הנראה על הכנה מוקדמת מצד המערער לקיום הביקורת, ומכל מקום, בחרתי לסמוך על הבדיקות והשקילות העצמאיות והאובייקטיביות שעשה מומחה בית המשפט, כאשר אין חשש או  טענה שהמערער ידע שנציג המומחה יבוא לרכוש אצלו מוצרים, ושמהימנותו אינה מוטלת בספק.